תודה לאתר רשות היחיד על התרומה האדירה לפרויקט

נוח לו או לא?
בראשית
כותב החידוש: שחר שמואל

מראה מקומות: מדרשי חז"ל

"ויאמר אלוקים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו" (בראשית א, כו,).

תנו רבנן: שתי שנים ומחצה נחלקו בית שמאי ובית הלל. הללו אומרים: נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא, והללו אומרים: נוח לו לאדם שנברא יותר משלא נברא. נמנו וגמרו: נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא, עכשיו שנברא – יפשפש במעשיו". (ערובין יג ע"ב)

רבים מחז"ל שואלים- איך אפשר לומר שלא נוח לו לאדם שנברא? הרי בסוף מעשה הבריאה נאמר- "וירא אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד".

בפשטות, ניתן לומר שמסקנתו של הקב"ה, נבעה משלמות הבריאה כולה, ולאו דווקא מבריאת האדם. כך באמת מסביר בעל "ספר העיקרים": כל מעשה הבריאה מלבד האדם קיבל את הברכה של "כי טוב", כיוון שרק לאדם יש את היכולת לבחור. כל שאר יצורי העולם ממלאים את ייעודם כבר בבריאתם, ורק לאדם ניתנה היכולת לבחור בין הטוב לרע – ביכולתו לקלקל וביכולתו לבנות, ולכן אי-אפשר לומר עליו "כי טוב" מייד בתחילת הדרך.

אלא שאפילו אם נקבל את פירושו של רבי יוסף אלבו בספר העיקרים, עדיין קשה: כיצד בית שמאי ובית הילל הגיעו למסקנה שלא נוח לו לאדם שנברא, כאשר הוא יכול בבחירתו לעשות טוב?

אני חושב שהתשובה טמונה אולי בשורש מחלוקתם.
"נוח לו לאדם שנברא"- כנראה מדבר על מצבו המושלם שהיה לפני שהוא חטא בעץ הדעת.
"נוח לו לאדם שלא נברא"- כנראה מדבר על מצבו שנפגם אחרי שהוא חטא בעץ הדעת.
"עכשיו שנברא – יפשפש במעשיו"- כנראה מדבר על כך שאחרי שהוא חטא, אז יש לתקן את חטא עץ הדעת.

"נמנו וגמרו: נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא".
מה זה נמנו וגמרו?
הם מנו וספרו כמה מצוות עשה יש כנגד כמה מצוות לא תעשה, והבינו שמצוות לא תעשה (365), יש יותר מאשר מצוות עשה (248). ואם כך, אז האדם יותר קרוב לעבור על מצוות לא תעשה, יותר מאשר לקיים מצוות עשה. ומכיוון שכך, אז נוח לו שלא היה נברא.

כמו כן, כידוע- בית שמאי מסמלים את מידת הדין. ואילו בית הילל מסמלים את מידת החסד.
אז אולי בית שמאי אומרים- נוח לו לאדם שנברא, כי גם אם הוא יעשה עבירות ויענש, זה שווה לו, כי כך הוא יזכה לעולם הבא.
ואילו בית הילל אומרים- נוח לו לאדם שלא נברא, כי גם אם יקבל שכר בסוף, זה לא שווה לו, כי בשביל זה, הוא צריך קודם להיענש על כל העבירות שעשה.

אפשר גם לומר הפוך:
בית שמאי אומרים- נוח לו לאדם שלא נברא. למה?
כי בוודאי הוא יחטא, ואז מידת הדין תצטרך להענישו.
בית הילל אומרים- נוח לו לאדם שנברא. למה?
כי בוודאי יעשה תשובה, ואז מידת הרחמים תסלח לו.

והמחלוקת שלהם, מזכירה לי את המדרש בבראשית רבא פרשה ח', ה', שאומר כך: "בשעה שבא הקב"ה לברוא את אדם הראשון, נעשו מלאכי השרת כיתים כיתים, וחבורות חבורות, מהם אומרים אל יברא, ומהם אומרים יברא". זהו שכתוב "חסד ואמת נפגשו צדק ושלום נשקו" (תהלים פה, יא,). "צדק ומשפט מכון כסאך חסד ואמת יקדמו פניך" (בהמשך- פט, טו,)
חסד אומר – יברא, שהוא גומל חסדים.
ואמת אומרת – אל יברא, שכולו שקרים.
צדק אומר – יברא, שהוא עושה צדקות.
ושלום אומר – אל יברא, דכוליה קטטה.

אז אפשר לומר, שבית הילל מייצגים את החסד והצדק שנוח לו לאדם שנברא.
ואילו בית שמאי מייצגים את האמת והשלום שנוח לו לאדם שלא נברא.
ומכיוון שבדרך כלל הלכה כבית הילל, לכן בסוף האדם כן נברא.

אז בהתחלה כשברא הקב"ה את העולם במידת הדין, אז "נוח לו לאדם שלא נברא". (כי עם מידת הדין לבד, האדם לא יוכל לחיות).
"עכשיו שנברא – יפשפש במעשיו". הייתי אומר, שהמילים יפשפש במעשיו, אין הן פונות לאדם אלא לקב"ה שפישפש במעשיו, הכוונה לאוצרות גנזיו, ושם הוא מצא את מידת הרחמים שאותה צירף. כדי שבסופו של דבר, כן יהיה נוח לו לאדם שנברא. (כי עם מידת הרחמים, האדם כן יכול לחיות).

אהבת? שתף את החידוש

2 תגובות

  1. ברכות יז. וכל העושה שלא לשמה נוח לו שלא נברא. מסביר הסבא מסלבודקא: שלאחר 120 אדם שלמד שלא לשמה יראה את גודל ההפסד ויאמר לעצמו מרוב צער "היה לי יותר נוח לא להיבראות בכלל מאשר לראות מה פספסתי"
    אולי ניתן להסביר על פיזה גם את המימרא הנ"ל
    בכל מקרה אין אנו יכולים לחדש חידושים מעצמינו בחז"ל הקדושים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד בנושא:

מלאכת חורש

מקום ארון אינו מן המידה

מה בין: "וְאֵין מַיִם לִשְׁתֹּת הָעָם" לבין: "וְלֹא הָיה מַיִם לָעֵדָה"? 

פרשת תרומה

פרשת תצווה

בלבבי משכן אבנה

תפריט נגישות

עזרו לנו בהפצה!
השאירו לנו פרטים ואנו נחזור אליכם

לנוחיותכם: "חידושי העם" גם באפליקציה

היי, רוצה להשאיר חידוש אבל הוא עדיין לא מוכן?

כדי שלא תפספס! תשאיר פרטים ונשלח לך תזכורת בעוד כמה ימים