תודה לאתר רשות היחיד על התרומה האדירה לפרויקט

נידון הלכתי בדין תביעת ממון מחברו מחמת מלאכה
בבא מציעא
כותב החידוש: שלמה יאיר יאיר

מראה מקומות: חושן משפט- מפורט היטב בחידוש המצורף

נידון הלכתי בדין תביעת ממון מחברו מחמת מלאכה

מאת: שלמה יאיר ת.ז:043128248

בדבר השאלה:

ח. היא רכזת טכנית בתיכון ולצורך ביצוע תוכנית גדולה הכוללת תמריץ, תוכנית ומסיבה, פנתה ל  ש'.- רכזת חברתית מתיכון אחר על מנת להשכיר ממנה תוכנית.

ש'. נענתה להצעה ואמרה שישנה תוכנית מתאימה בתהליך של בניה, כאשר ניתן לבצע מיידית את החלק הראשון ובהמשך תשלח את המשך התוכנית, סוכם כי ח. רוכשת את התוכנית, בשלב התשלום, ח', ניסתה לבקש הנחה, ש' סרבה וההסכום הסופי עמד על 1500 ₪.

בתיכון של ח. בוצע שלב התמריץ, בד בבד ש'  סיימה את  שאר התוכנית, אך גילתה שעלותה גבוהה ולא יהיה שווה לה להשכירה בפחות מ-3000 ₪, היא הודיעה ע"כ ל- ח'.

ח' הופתעה מהמחיר הגבוה אך לא היה לה די זמן ויכולת להערך לתוכנית אחרת, מה עוד שהחלה בתוכנית זו, בלית ברירה הסכימה לכך, אך משהסתיימה התוכנית והדברים הובאו בפני מנהלת התיכון, ביקשה המנהלת לשאול רב ע"כ האם ראוי לגבות את הסכום הנ"ל במלואו.

תשובה:

הנה עיקרי הדברים שיש לדון בדין זה.

א.      מהו השווי האמיתי של המוצר בשוק

ב.      מה הדין בכה"ג שנהנה בעל הבית אך הודיע מראש הסכום שמוכן להשקיע עבור התכנית שאינו כפי השווי האמיתי

ג.       יש לברר עוד בתכנית הנ"ל שהוברר בשאלה שמחולקת לכמה חלקית, האם ניתן לחזור מחלק מהתכנית, שלפי האמת שהתבהרה, אין השכר  משקף לכל התכנית, ואף דהוי דבר האבד או דאין הפועל יכול לחזור בו ונפקא מינא אם אזלינן בתר קציצה דמעיקרא או קציצה דהשתא וכפי שיבואר להלן.

וזה החלי בעזרת צורי וגואלי

א.תחילה אתאן לידה לברורי אם יש מקום לחייב ל-ח' הרכזת, הואיל ובתחילה סוכם מראש על -1500 ש"ח, ובפרט שגילתה דעתה שאינה מוכנה לשלם יותר שהרי ניסתה לבקש הנחה אף על הקציצה הראשונה.

הנה לאחר שהוברר (ע"י אנשי מקצוע בתחום) ששווי התוכנית עומד על -3000 ש"ח.

יש לדון בכל כה"ג דאמר הפועל בתחילה דאינו מוכן לשלם יתר מהקציצה הראשונה אי יש מקום לחיובי כל כה"ג דנהנה טפי דמחד י"ל דהואיל ונהנה מ"מ בעי שלומי ומאידך גיסא י"ל דהואיל ובתחילה גילה דעתו דאינו מוכן לשלם יותר מהקציצה הראשונה, ע"כ דמכאן ואילך מחל בעה"ב, ואף דקא חזינן דתבע ליתרה, מ"מ כיון דאנוסה היתה בהסכמתה, אין מקום לחייבה.

ב. תחילה וראש יעויין בפת"ש חו"מ (סי' רסד ס"ק ג) מש"כ בשם שו"ת פרי תבואה (סי' נח) במעשה שפרצה שריפה בעיר וראובן שילם עשרה זהובים לגוי כדי שיציל לו שתי תיבות, ובסוף הצילה אשתו תיבה אחת וגוי תיבה אחת, והגוי לא רצה להחזיר לראובן חמישה זהובים, הציע ראובן לשמעון שכינו שהגוי יציל תיבה שלו והוא ישלם לו חמישה זהובים, ושמעון סירב בטענה שבין כך ובין כך הפסיד הראובן את החמישה זהובים, ולמה לא יציל לו חינם, הגוי אכן הציל את התיבה של שמעון על פי ציווי ראובן, וראובן תובע משמעון חמישה זהובים, ופסק ששמעון חייב לשלם לראובן עבור ההנאה שהציל את תיבתו, אף שהתנה מראש שלא ישלם, וראובן יכול לטעון שלא התכוון למחול. ע"ש.

אולם בשו"ת מהר"י לבית לוי (ח"ב סי' קנא) חולק בזה וס"ל לעיקר, דאם התנה מראש שלא ישלם אין מקום לחייבו. וראייתו מהש"ס (שבועות מה ע"ב) דאיכא תקנת חז"ל, דהיכא דאיכא הכחשה בין פועל לבעה"ב, דהפועל נשבע ונוטל, ואמר שמואל "לא שנו אלא ששכרו בעדים אבל שכרו שלא בעדים מתוך שיכול לומר לו לא שכרתיך מעולם יכול לומר לו שכרתיך ונתתי לך שכרך". הא קמן דבדליכא עדים ששכרו בעה"ב נאמן ופטור במיגו שהיה אומר שלא שכרו, ע"כ.

והקשה מהר"י הלוי, דהא אף אי נימא דלא שכרו מ"מ בעי שלומי ליה מדין יורד שלא ברשות, ע"כ מוכח מהכא דמצי למימר לפועל סיכמתי איתך שאינני משלם, ודינא הוי דאינו משלם אף דנהנה.

אולם הך קושיא כבר ה"ק כן בפנ"י (בב"מ קיב ע"א) והו"ד בקצוה"ח (סי' פט ס"ק ד), ותריץ משם התומים (ס"ק ח) דהך תקנה דהפועל נשבע ונוטל אינה אלא בפועל שנשכר, אבל ביורד שלא ברשות נאמן בעל הנכס לומר פרעתיך וא"כ אם שכר שלא בעדים, בעה"ב שפיר נאמן לומר לא שכרתיך ופרעתיך כבר על מה שעשית של"ב, וע"כ נאמן במיגו כשטוען שכרתיך ופרעתיך. ולפי"ז תו ליכא הכרח וראיה למש"כ בשו"ת מהר"י לבית לוי , מיהו יעויי' בקצוה"ח שהק' על תי' התומים ממשנ"ת בש"ע (חו"מ סי' שעה ס"ט) דאין בעה"ב נאמן לטעון שפרע ליורד, דקס"ד דמי יימר דמחייבי רבנן, וכיון דלא ידע שבי"ד יחייבוהו ע"כ דלא פרע, ועי' בנתבה"מ (שם סק"ו) ומ"מ מידי פלוגתא ל"נ, דכל שנהנה וא"ל בתחילה דאינו משלם י"א דחייב לשלם כפי שנהנה וי"א בפטור, הואיל ובתחילה קא"ל דאינו משלם.

וא"כ בנידו"ד אף דהוברר דנהנה בשווי 3000 ש"ח, מ"מ מידי פלוגתא ל"נ, הואיל ובתחילה סיכמו ביניהם דאינה משלמת אלא 1500 ש"ח בלבד והמוציא מחבירו עליו הראיה.

ג. וראה עוד משנ"ת בדין יורד לשדה חבירו והשביחה, דבעל השדה יכול לומר לנוטע טול עציך ואבניך, אך בשעשויה ליטע נחלקו הראשונים אי נמי מצי למימר טול עציך והו"ד בראו"ש בב"מ (פ"ח סי' כג).

ובחזו"א ב"ב סי' ב אות ג כתב דאין בזה מח', והעיקר תלוי בכוונת בעה"ב אי כוונתו להיפטר מתשלום או דבאמת מכוין למאי דקאמר.

אך באופן שמיחה בעה"ב ביורד בתחילה שלא ליטע כ' החזו"א סי' ב אות ו וז"ל נראה דדין עשויה ליטע הוא אפילו מיחה בו בעל השדה שלא ליטע כיון דאינו טוען עכשיו טול נטיעותיך או שידענו דניחא ליה, ולא דמי להא דכתב הטור סי' קנח במקיף את חבירו דאם א"ל מקודם לא אתן לך כלום אינו נותן לו אלא דמי נטורא, דהתם גם אח"כ לא נראה נחיתוא דידיה".

הא קמן דס"ל לחזו"א דכל שנהנה בעי שלומי ואף שמעיקרא מחה בו, מיהו בהמשך דבריו כתב החזו"א דהרמב"ן מספק ביורד בשדה העשויה ליטע ובעל השדה מיחה בו מתחילה אם חייב לשלם לו, אך תמה על הרמב"ן שאם נהנה ודאי חייב לשלם אף שמחה מתחילה, ע"ש.

ד. עוד ראה כיו"ב בש"ע בחו"מ סי' שלב סעיף א, אמר לשלוחו צא ושכור לי פועלים בשלשה, והלך ושכרן בארבעה, אם אמר להם השליח שכרכם עלי, נותן להם ארבעה, ונוטל מבעה"ב שלשה, ומפסיד אחד מכיסו, וכ' הרמ"א וי"א אם כל הפועלים אינן נשכרים רק בארבע, הבעה"ב נותן לשליח כפי מה שההנהו, ע"כ.

וראה בש"ך ס"ק ב, דכל הפוסקים קא מדו בזה.דאם כל הפועלים אינן נשכרים רק בארבע, בעי לשלומי ארבע. ואף דהרמ"א הוציא בל' י"א, אין כונתו לפלוגתא, אלא לפי דמשמע מדברי הב"י דהרמב"ם לא ס"ל כן, כתב בלשון וי"א, אבל באמת דעת הרמ"א דכ"ע מודים בזה וכמ"ש בד"מ, וכן הסכימו הסמ"ע והב"ח ועיקר. ע"כ.

ונראה דהוי כסברת הפרי תבואה, והו"ד לעיל, דהעיקר משלם לפי מה שנהנה, ואף כה"ג דאל' בתחילה דאינו משלם אלא ג'. הואיל והוברר, דהעבודה שקיבל שווה בכל מקום ארבע.

אולם מידי פלוגתא עוד נפקא, דראה מש"כ רעק"א בגליון ש"ע שם משם הריטב"א דכ' בשם רבו דאפילו כולם נשכרים בארבע אין צריך לתת אלא ג'.

אולם בערוה"ש פירש בדעת הריטב"א דה"ט הואיל ומצי בעה"ב לומר לשליח טול את השבח, כיון שפירש בתחילה שא"ר לשלם יותר מ-ג' ש"מ דכל שניחא ליה מ"מ בהאי הנאה בעי שלומי לפי שווי ההנאה, ואף דבתחילה פירש להדיא דא"ר לשלם רק שלשה, הא קמן דנידו"ד מידי פלוגתא ל"נ, וכמשנ"ת.

ה.מיהו י"ל בנידו"ד אף למאן דס"ל דפטורה מלשלם ואף שנהנתה, (וטעמו עמו דכל שמתחילה פירש שאינו משלם אלא מה שקצץ, אין לחייבו היתרה מזו.) מ"מ הכא שאני, הואיל ולאמת נפיק, דלפי הקציצה הראשונה, הוי חציו בחינם, והנה איתא במהרי"ק (שורש קלג ענף ב) והו"ד בדרכי משה הארוך (ס"ק ו) וז"ל ראובן הבטיח לשמעון להשתדל בעדו בעסק מה בחנם, וכשכמעט נגמר הדבר חזר בו ורוצה שכר והוצרך שמעון לתת לו שכר, ואח"כ באו מעות ראובן ליד שמעון ואומר לקחת את שלי שלא כדין כי אנוס הייתי במה שפייסתך במעות שרצית ממני, ופסק הדין עם ראובן. עכ"ל. וכן נפסק ברמ"א (בחו"מ סי' שלג סעיף ה) פועל שעושה בחנם עם בעה"ב יכול לחזור אפילו בדבר האבוד. עכ"ל. וראה מש"כ הש"ך (בס"ק לא) דמשנ"ת דפועל שעושה בחנם עם בעה"ב דיכול לחזור היינו שיכול לחזור ולומר איני עושה בחנם אלא בשכר, ואפילו הוא דבר האבוד יכול לומר כן וכה"ג מיירי במהרי"ק להדיא. ע"ש.

אבל פשיטא דאם זה רוצה ליתן לו שכר ואינו רוצה לעשות עוד אפילו בשכר והוא דבר האבוד, כגון שהיו מתחילה פועלים אחרים ועתה אין כאן פועלים, צריך לשלם לו כל הזיקו מדינא דגרמי, (א"ה, ואין להק' דהא הש"ך ס"ל לקמן (סי' שפו) דגרמי קנסא הוי, וא"כ כל דהוי שוגג יש לפוטרו, זה אינו דשכירות פועלים שאני וכמש"כ בנתבה"מ סי' שו ס"ק ו, ע"ש), ודו"ק.

אולם בנתבה"מ (שם, ס"ק יב) כתב דלכאורה קשה דהא המהרי"ק (שורש קלג) כתב הטעם משום דאיהו אפסיד אנפשיה, דהיה לו לאסוקי אדעתיה דילמא הדר ביה, ולפי"ז אפי' רוצה ליתן לו שכר פטור, כיון דאיהו אפסיד אנפשיה, ע"ש. וכ"כ במחנא"פ (הל' שכירות פועלים סי' ו), ע"ש.

ומ"מ בנידו"ד, דהוסכם בין הצדדים על המשך העבודה והגשת החומר בקציצה שונה מדמעיקרא (לפי מה שהוברר כעת שהקציצה דמעיקרא אינה משקפת לשווי האמיתי של המוצר), ע"כ דבטלה הקציצה הראשונה, הואיל ולית מאן דפליג דמצי למימר בעה"ב איני עושה בחנם אלא בשכר, והרי שאר העבודה והגשת החומר שנותר מכאן ואילך לפי הקציצה דמעיקרא בחנם הוי. וכ"ה אף בדבר האבד, ואף דא"ל דאנוסה הייתי (שהרי טוענת ח' הרכזת שלא היה לה די זמן ויכולת להערך לתוכנית אחרת, ובפרט שכבר החלה בתוכנית זו ובלית ברירה הסכימה לכך), מ"מ מעיקר הדין בעי שלומי, דהוי ממש כגוונא דמהרי"ק דפסק דהדין עם ראובן, אף דקא טעין שמעון דאנוס הייתי במה שפייסתך במעות שרצית ממני, וכמשנ"ת.

ודע דיש מקום עיון בזה לפי מש"כ בביאור הגר"א ס"ק לו דטעמא דהתחלת מלאכתו הוא קניינו משא"כ כה"ג. ע"כ. הא קמן דס"ל דה"ט דמצי לחזור בו היינו משום דתו ליכא לקנין דרק בשכר תחילת מלאכה חשיבא לקנין, ולפי"ז בנידו"ד י"ל דלא מצי לחזור בו הואיל ובשכר עבדה, ואף דאינו משקף למוצר הנמכר מ"מ הא בעינן קנין, הוא איכא, לאפוקי היכא דירד בחנם לגמרי, שפיר מצי לחזור בו, הואיל וליכא לקנין דמחייב. ודו"ק.

וכ"ז מלבד משנ"ת במחנא"פ (הל' שכירות פועלים סי' ו) דלפי מש"כ בטור סי' שמו סי"ג, ולמשנ"ת בריטב"א _ר"פ האומנין, עה ע"ב) נראה דאפילו עושה עמו בחינם אינו יכול לחזור בו[1].

ו. ונראה עוד דנידו"ד תלוי במבו' בש"ע חו"מ סי' רכא סעיף א וז"ל הש"ע, המבקש לקנות מחבירו מקח מוכר אומר במאתים אני מוכר לך והלוקח אומר איני לוקח אלא במנה והלך זה לביתו וזה לביתו ואח"כ נתקבצו ומשך זה החפץ סתם אם המוכר הוא שתבע הלוקח ונתן לו החפץ אינו נותן אלא מנה, ואם הלוקח הוא שבא ומשך החפץ סתם חייב ליתן ק"ק. ע"כ.

ולכאו' למשנ"ת בנידו"ד דהרכזת באה ולקחה לחומר לאחר הקציצה נראה דיש לחייבה וכפי המבו' בש"ע הנ"ל והוא לפי משנ"ת ברמ"א (בחו"מ סי' שלג ס"ה) דהוי קציצה חדשה, וכל שהלוקח בא ומשך יש לחייבו לפי קציצת המוכר, וכמשנ"ת.

ז. אך דא עקא בזה דלמשנ"ת בסימן רכא נפיק דאם יש ויכוח בין המעביד לעובד אם לשלם ,הדבר תלוי אם העובד עשה את העבודה מאליו, שאז יש הוכחה שהסכים שהמעביד  לא ישלם לו,ובין אם המעביד אמר לו לעשות את העבודה,שיש הוכחה שהסכים לשלם לעובד,דזה הכלל דכל מי שעושה פעולה לאחר הויכוח מוכיח שהסכים לצד השני וא"כ  יש לפי"ז לדון בנדון הפרי תבואה ובמבואר בסימן שלב וברמב"ן (הו"ד לעיל ),וה"ל לפרט ולפרש דהוא תלוי בהך דינא המבואר בסימן רכא .אמנם נראה דכל המבואר בסימן רכא היינו באופן שיכול לימכר במאה ויכול לימכר במאתים , דשני המחירים שייכים במציאות ואינם מופרכים ,דדוקא בכה"ג אמרינן דיש להוכיח ממי שעשה את הפעולה,לאפוקי כה"ג דאין שום מנהג לעשות העבודה בחינם או במחיר מוזל ביותר שלא ניתן למצוא אפילו בדוחק,דאין סברא  שהעובד יסכים לכך ,וממילא יכול לטעון שלא התכון למחול,אף שהקדים לעשות מעשה ,ולכן העיקר בנידון דידן הוא כפי שנתבאר דהוא תלוי בנידון הפרי תבואה , והמסתעף ודו"ק בזה.

ח. ולדינא נראה, דהואיל ושווי ההנאה כפי הקציצה האחרונה ופסק, הרמ"א דכל דה"ל בחינם יכול לחזור בו, ,וא"כ בדידן, דהוברר דהוי (היינו לפי הקציצה הראשונה) כמחצית שכר, א"כ ע"כ דה"ל קציצה חדשה הואיל ולפי פסק הרמ"א שפיר מצי יכולה לחזור וא"כ הדין נוטה דיש לחייב כפי השווי האמיתי, אך כיון דמידי פלוגתא ל"נ, נראה דיש לפשר, בדרך שהדין נוטה יותר לחייב, ואף שכתב בקונטרס הספיקות (כלל ו) "וכן שמעתי שאין לומר קים לי נגד הכרעת רמ"א, וכל זה לדעתי מטעם קבלה נהגו ביה לפי שאנחנו נגררין אחר הכרעת רמ"א", ע"כ וכ"כ הש"ך (בתקפו כהן) וכבר נהגינן שלא להיות נגד מהרמ"א במקום שאין ראיה ברורה לסתור דבריו וכמ"ש בשו"ת משאת בנימין, ושארי הגאון החסיד השל"ה, שנהיגין כהרמ"א בכל דוכתא, כי כך קבלנו על עצמנו, ע"כ וכ"כ התומים (סי' כה בקיצור תקפו כהן אות קכד) שח"ו לומר קים לי נגד הכרעת מרן הש"ע והרמ"א, כי הכל בכתב מיד ה' השכיל על ידם, ורוח ה' נוססה בקרבם להיות לשונם הזהב מכוון להלכה אף בלי כוונת הכותב, רוח ה' דבר בם ומלו על לשונם, וחפץ ה' בידם הצליח". וכ"כ הגדול ממינסק בשו"ת אור גדול (סי' כז). מיהו ראה מש"כ בתשו' מים חיים הו"ד בפת"ש (סי' רז ס"ק יג) דפעמים אף נגד רמ"א מצי טעין קיים לי כל שלא סיים הרמ"א על היש חולקין וכן עיקר ע"ש, וכיון דמ"מ מידי פלוגתא ל"נ, נראה דיש לפשר ובדרך דנוטה יותר לחייב.

ואף דהרמ"א דקמן כתב דינו בסתם ולא הוציא בל' י"א, וכן המעיין בדרכי משה (סי' שלא ס"ק ו) יראה שלא זכר בזה לחולקים, מ"מ למשנ"ת במחנא"פ (הל' שכירות פועלים סי' ו) נפיק דד"ז בפלוגתא הוא שנוי, ובפרט לפי מש"כ הטעם בביאור הגר"א ס"ק לו נראה דנידו"ד שאני, הואיל והכא איתעביד קנין, וכמשנ"ת לעיל.

סיכום עיקרי הדינים

א.      בכה"ג שנהנה בעל הבית אך אמר לפועל בתחילה שאינו משלם כתבנו דבראשונים הוא שנוי ונחלקו בזה האחרונים לדינא.

ב.      לדינא פסק הרמ"א (סי' שלג ס"ה) דפועל שעושה בחינם עם בעה"ב יכול לחזור אפילו בדבר האבד.

ג.       פסר מרן הש"ע בסי' רכא דכשיש ויכוח בין המוכר לקונה על המחיר המודד המכריע מי גרם לביצוע העיסקה בסופו כמו שנתבאר.

ד.      בנידון דידן העלנו לדינא דנוטה הדין יותר לחייב לבעל הבית.

[1] וראה מש"כ בחת"ס בתשו' חו"מ סי' קעח, דהכי קייל לדינא  ואין מי שיחלוק על דברי הריטב"א. מיהו ראה מש"כ במראה פנים על הירושלמי (ב"מ פ"ה ה"ג) דהוי דעת יחיד (היינו דעת הריטב"א). וכל שליח שלא ביצע שליחותו אין עליו אלא תרעומת ,וכ"כ לדינא בשו"ת בית מאיר (סי' י) ושו"ת מהרש"ם (ח"א סימן עז) ובאמרי בינה (סימן לט) ובספר דברי חיים (שומרים סימן יח) ובנחלת צבי (סימן רצב ס"ז) וחזו"א ריש סימן כב.וכ"ז מלבד ממשנ"ת בראשונים בסוגיא דזול שופט, דהשליח חייב עצמו בזה ש"מ דלא ניחא להו בטעמא דהריטב"א. ודו"ק. ואכמ"ל.

 

אהבת? שתף את החידוש

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד בנושא:

רצון פנימי של דוד המלך

תפילין איך התחיל הסיפור והמצווה

למי הפתילים..

מסע החיים

כי אין הצר שווה בנזק המלך

בכך מסתיים שבחה של אשת רבי עקיבא?

תפריט נגישות

עזרו לנו בהפצה!
השאירו לנו פרטים ואנו נחזור אליכם

גם אתם מועניניים לזכות את הרבים ולעזור לנו בהפצה (לא בתרומה כספית!)

השאירו פרטים וניצור איתכם קשר.

לנוחיותכם: "חידושי העם" גם באפליקציה

היי, רוצה להשאיר חידוש אבל הוא עדיין לא מוכן?

כדי שלא תפספס! תשאיר פרטים ונשלח לך תזכורת בעוד כמה ימים