תודה לאתר רשות היחיד על התרומה האדירה לפרויקט

ספק בקיום המצוה בדאורייתא ובדרבנן
ברכות
כותב החידוש: אנונימי

מראה מקומות: מנחות סו בתוספות ד"ה זכר למקדש

א. בספר עין התכלת (אות מא') להאדמו"ר מראדזין כתב וז"ל "במה שכתבנו במאמרנו, שהנמנע מלהטיל התכלת בציציותיו הוי ליה מבטל המ"ע של תכלת בידים בלא אונס, כי באמת משום ספק מחויב הוא להטיל התכלת דספיקא דאורייתא הנה שמעו בזה בשם אחד המפורסם לגדול ומקובל ומעוטר בכתר הרבנות באחת מהעיירות הגדולות שדחה דברינו כלאחר יד, דעד כאן לא אמרינן ספיקא לחומרא, אלא היכא שעל ידי שיחמיר על עצמו יתקן את עצמו שיצא בבירור מכלל הספק וכו', אבל היכא שיש עליו חיוב ודאי שיהיה מחויב לעשות מעשה, שע"י מעשה זו יהיה בספק אם נפטר מחיובו, לא אמרינן, דכיון שאין תיקונו מבורר על ידי עשיית מעשה זו ועדיין נשאר בספק לעולם אם נפטר מידי חיובו, בזה אינו מחויב להחמיר מספק, זה תורף דבריו", עכ"ל. ושמעתי מהג"ר רפאל רייכמן שאמר שייתכן וכוונתו לבית הלוי, וכן מטו משמיה דהגר"ח, [אך הוסיף הגאון הנ"ל, שבירר הענין ואמרו לו בביהמ"ד של בריסק שלא אמרו יסוד שכזה מעולם].

ולאחמ"כ ראיתי בשו"ת תשובות והנהגות (ח"א או"ח ס' כו') שכתב שם וז"ל "כ"ק האדמו"ר מראדזין זצ"ל טען שספיקא דאורייתא היא ולמה לא נחוש עכ"פ בספק לצובעו בתכלת, והשיב הגרי"ד מבריסק זצ"ל דאימתי אמרינן ספיקא דאורייתא לחומרא רק אם כשיקיים המצוה עכשיו מספק, יצא בודאי חיובו, אבל כאן גם אם ילבש תכלת מספק, לא יצא מידי ספק, וכה"ג לא אמרינן ספיקא דאורייתא לחומרא, והוכיח כן מגמ' סוף ר"ה ואכמ"ל", עכ"ל.        

ב. ואפשר להבין יסוד זה בב' אופנים, דהצורה הפשוטה להבין, דכיה"ג הרי"ז חסרון בציווי, דל"ש לצוות למעשה שאף אם יעשהו ישאר מחוייב, וחסר בהמחייב. אך נראה דיש לבאר הדברים יותר, דדין ספק דאורייתא לחומרא הוא רק כאשר הספק בחיוב ולא בקיום, כלומר, דכל שיש ספק בחיובו, כיון שיש כאן צד חיוב של תורה הרי הוא כעין מחוייב לתת את צד פטורו בשביל צד חיובו, והיינו דאינו זכאי לעמוד בשלו נגד הצד חיוב הקיים כאן, דהצד חיוב דאורייתא בכחו לחייבו. אך כאשר הספק שלפנינו הוא ספק פרטי, דהיינו בחפץ מסויים האם הוא ראוי לקיום המצוה, דכיה"ג לא חשיב ספיקא דאורייתא כלל, דמה לה לתורה עם חפץ זה, ואע"פ שעל הצד שזהו התכלת שאמרה תורה הרי יש כאן מצוה דאורייתא, מ"מ הספק אינו בינו לבין חיובי התורה אלא בין חפץ זה לאחרים, ואין כאן כלל שייכות דדין תורה.

והנפק"מ בזה לכאורה, כאשר יש כאן שני חפצים לפנינו וחד מינייהו ציוותה עליו תורה, [כגון תפילין של רש"י ור"ת], שודאי חייב הוא ליטול את שניהם כי בזה בודאי מקיים הוא את חיובו ממה נפשך. וכן נוהגים אנשי בריסק אשר קיימו דברי הגר"ח לפטור עצמן מן התכלת, ונוטלים כל מיני אתרוגים. כי באתרוג, בו מצד עצמו לא היינו מסתפקים שמא אינו אתרוג, ואילו לא היה בעולם אלא מין אחד של אתרוג היה כולם נוטלים אותו בודאי ללא שום פקפוק, אלא שמציאותו של מין אחר היא זו שמחדשת לנו את הספק במין זה, ומעתה ודאי חייב כל אדם ליטול כל מיני אתרוג שבכלל הספק לדעתו, אבל ודאי שאם אין לו אלא מין אחד המסופק אין לו לברך עליו, ואף אינו מחוייב ליטלו כלל.

ומטו בבי מדרשא להביא ראיה ליסוד זה, דהנה איתא בשו"ע (או"ח ס' קצד' ס' ג') "שלשה שאכלו כאחד ואין אחד מהם יודע כל בהמ"ז אלא אחד יודע ברכה ראשונה ואחד השנייה ואחד השלישית חייבים בזימון וכל אחד יברך הברכה שיודע ואף על פי שאין בהם מי שיודע ברכה רביעית אין בכך כלום" וכו'. וכתב המג"א שם "משמע בגמרא וברי"ף דאם אין שם מי שיודע אלא ברכה אחת לא יברך כלום דמעכבות זו את זו ועיין סימן תקצ"ג ומוכח מכאן דמנין ג' ברכות מדאורייתא דאי ס"ד מדאורייתא רק הזן א"כ לימא הזן בלחוד וכי בשביל שאינו יודע דרבנן לא יאמר דאורייתא". וכתב הפמ"ג (שם אשל אברהם סק"ג) "עיין מג"א וכו' ולענין אי ברכות מעכבות זו את זו או לאו העלה דראוי להחמיר בספק ברכות ואע"ג דספק תורה לחומרא לא שייך כאן בשלמא אכל ואינו יודע אם בירך חוזר ומברך כבסימן קפ"ד סעיף ד' דמתקן וודאי, מה שאין כן כאן דספק הוא, שמא מעכבות. ולא מבעיא למאן דאמר לא תשא דין תורה, אלא אפילו למאן דאמר דרבנן, ואפילו למאן דאמר ספק תורה מן התורה לחומרא, כאן לא שייך זה, כדכתיבנא". עכ"ל. והנה סתם ולא פירש החילוק. אך נראה הביאור כנ"ל, דל"ש ספיקא דאורייתא כלל בספיקי קיום.

וצריך לדעת דלהלכה יסוד זה נסתר הוא לכאורה, חדא, מהא דמצינו גבי ד' מינים, דאם לא נטלם והגיע ביה"ש, דביו"ט ראשון חייב ליטלם דספק דאורייתא לחומרא, [ולחלק מן השיטות אף בברכה], ובשאר הימים פטור הוא דשל דבריהם לקולא. ולכאורה הוא ספק בקיום ואמאי מחויב ליטלו. ועוד, גבי שברים באופן שאינו יודע היאך לתקוע אלא שיטה אחת, דדינא דמחוייב לתקוע כדי לצאת אותה שיטה, ואף שספק אם קיים המצוה. וצ"ע.   

ג. והנה יש להסתפק איך הדין כיה"ג בחיוב דרבנן, ויש לפניו חפץ אחד שודאי ייצא בו וחפץ אחר שספק יוצאים בו, דהנה לולא יסוד הגר"ח היה מקום לדון דכיון דספק דרבנן לקולא, א"כ אינו חייב כלל ליטול את הודאי ורשאי גם ליטול את המסופק, דהא קיי"ל ספק דדבריהם להקל, ואף שלכאורה חייב ליקח את הודאי, דהא יש כאן ספק שמא יצא בראשון המסופק.

אבל לדרכו של הבית הלוי נראה פשוט דאין כאן תחילת נידון כלל, דהרי אותו חפץ המסופק אינו מענינא כלל, ועליו לא דיברנו מעולם, ואפילו לא היה כאן אף חפץ אחר אלא הוא לא היה מחוייב למיעבד מידי ביה, ואיך יהיה דרבנן עדיף משל תורה, וכיון שקיום בחפץ זה אינו ולא כלום, א"כ פשוט שלא פקע ממנו חיובו ליטול את הודאי, [ואף שגם להבית הלוי יש מקום לדון אם עבר ונטל את המסופק שבכיה"ג כבר פטר נפשיה מספיקא, אבל מ"מ לכתחילה ודאי אין מקום להורות לו ליטול את המסופק].

והנה כתבו התוס' (מנחות סו ע"א ד"ה זכר למקדש) וז"ל "נראה דבספק חשיכה יכול לברך ואין צריך להמתין עד שיהא ודאי לילה כיון שהוא ספיקא דרבנן ועוד אומר דאפילו ביום סמוך לחשיכה עדיף משום תמימות כדאמרינן לעיל ואין נראה".

ויש לדון בכוונת דבריהם בשני אופנים, אופן א', שעיקר חיוב ספירת העומר אינו מתחדש עליו אלא ביומו, ובין השמשות הוה ספק בעיקר חיובו האם כבר נתחייב או שאינו חייב. ואופן נוסף יש לדון בכוונתם, שאכן אין החיוב תלוי כלל בתחילת היום, ומחוייב ועומד הוא[1] לספור בכל יום את יומו, ולגבי בין השמשות אין אנו דנים אלא האם מקיים הוא בספירתו את חיובא דספירת יומו.

ונראה פשוט, דאם נימא כהאופן הא' שיש כאן ספק האם נתחייב, נראה דדברי התוס' אין מבוארים כלל, דהא בכיה"ג אדרבה כיון דספיקא דרבנן לקולא אינו מחוייב כלל לספור, ואיך יברך על דבר שאינו מחוייב בו. [הגע עצמך, אם אינו יכול לספור אלא באותה שעה המסופקת ותו לא, לא הוה אמרינן ליה זיל ספור, וודאי שלא שייך לקבוע על זה ברכה[2]].

וע"כ מוכח כהצד השני, שאין אנו דנים בבין השמשות אי חל עליו חובת הספירה, אלא שקיים עליו חיוב ודאי לספור את היום הבא לכשיבוא, וזמן בין השמשות הוא נידון אם הוא זמן שיכול לקיים בו את חיובו זה. ועל זה חידשו התוס' את חידושם, שיכול הוא לספור לכתחילה, אע"ג דאין כאן אלא קיום מסופק, ולא עוד אלא שיכול אפילו לברך על זה, וסגי בזה לקיים חיובו.

ואם נכונים הדברים, הרי שנפשט ספקינו דלעיל, שהרי יש כאן אדם המחוייב במצווה דרבנן, ויש לפניו ב' אופני קיום, קיום מסופק דבין השמשות, וקיום ודאי לכשתחשך, וכתבו תוס' דיכול לאחוז את המסופק ולהניח את הוודאי, ואי נימא כהבית הלוי דבכיה"ג ליכא כלל חיובא דספיקא, ואינו צריך לקיים הספק, מדוע כתבו תוס' דאכן יספור ואף בברכה. היאך חיוב מדאורייתא קל מחיוב מדרבנן, שהרי אילו היתה מצות ספירת העומר מה"ת, לדברי הבית הלוי הנ"ל לא היה מחוייב כלל לספור, וכיון שאינה אלא מדרבנן, נתחייב לספור עכשיו, ויוצא בזה יד"ח.

 

ד. ואע"פ שגם לדברינו עדיין יש כאן צד חומרא בדרבנן על דאורייתא, דהא בדאורייתא בכיה"ג שאינו יכול אלא לעשות בבין השמשות אינו מברך עליו, דהא כן הוא הדין דבכל ספק מצוה מדאורייתא מקיים ואינו מברך, התם אינו חומרא אלא קולא, דכיון שידי חובה דאורייתא אינו יוצא דהא אין כאן אלא ספק והרי מצווה דאורייתא מחייבת אפי' בצד אחד [ועדיין בחיובו קאי] הרי א"א לברך על מה שאינו אלא קיום חלקי, ואילו מצוות מדבריהם, כיון שדי לה בקיום כזה הרי היא גם תופסת את ברכתו כיון שזה כל מה שנדרש במצוה זו – לקיימה עד שיבוא לדרגת ספק ולא יותר מכך, אבל כל זה קולא היא ולא חומרא.

 

אבל אי נימא כדברי הבית הלוי שמדאורייתא בכיה"ג לא סוף דבר שאינו מקיים מספק אלא גם אינו מחויב בזה כלל, ואילו הדרבנן חידש עליו את החיוב גם בצורת הקיום הזו [כיון דנימא דלדרבנן סגי גם בספק קיום דסו"ס פוטר עצמו מחיובא] דבר זה לכאורה לא ניתן להאמר כלל, וצ"ע.

 

וע"כ צ"ל [וכן נראה בסברא] דכן הדבר, דהחיוב תלוי הוא בקיום, ולכך כיון שאם יקיים החיוב דאורייתא בכיה"ג דספק, לא קיים בכך כלום, לכן אף אינו מחוייב לקיים זאת, כיון שלא יועיל בזה, משא"כ חיוב דרבנן כיון שע"י שיקיים [אע"פ שמקיים מספק] סו"ס פוטר עצמו מחיובא, א"כ מחוייב הוא לקיים. ונמצא שאע"פ שחיוב דרבנן חמור הוא, שהרי קיים עליו גם היכא שלא קאי חיוב דאורייתא, מ"מ חומרתו זוהי קולתו, ומחמת קולתו. ודו"ק.

[1] או מיום הביאכם או מיום שנהיה גדול, ואכמ"ל.
[2] אע"פ שאם עבר אדם וספר בשעה המסופקת מסתמא נפטר. וגם בזה יש לי לעיין דהא סו"ס השתא כשנכס היום חיובו ודאי הוא, ופטורו מסופק. אך לברך ודאי אינו יכול, דסגי בזה לענין ספק ברכות להקל.

אהבת? שתף את החידוש

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד בנושא:

מלאכת חורש

מקום ארון אינו מן המידה

מה בין: "וְאֵין מַיִם לִשְׁתֹּת הָעָם" לבין: "וְלֹא הָיה מַיִם לָעֵדָה"? 

פרשת תרומה

פרשת תצווה

בלבבי משכן אבנה

תפריט נגישות

עזרו לנו בהפצה!
השאירו לנו פרטים ואנו נחזור אליכם

לנוחיותכם: "חידושי העם" גם באפליקציה

היי, רוצה להשאיר חידוש אבל הוא עדיין לא מוכן?

כדי שלא תפספס! תשאיר פרטים ונשלח לך תזכורת בעוד כמה ימים