תודה לאתר רשות היחיד על התרומה האדירה לפרויקט

על איזו מלחמה מדובר?
שמות
כותב החידוש: שפר בנימין סטולמן

מראה מקומות: פרשת בשלח

ֶןִינָחֵם הָעָם בִרְּאֹתָם מִלְּחָמָה (שמות יג, יז) 

על איזו מלחמה מדובר? 

במאמר "אירוע חד־פעמי" (חידושי העם) עסקנו במשמעות הכתוב: "וַיִנָחֶם ה' כִי עָשָה אֶת הָאָדָם בָאָרֶץ וַיִתְּעַצֵב אֶל לִבֹו" (בראשית ו, ה). עמדנו על כך שהביטויים "וינחם ה'" וכן "ויתעצב אל ליבו" הם בעייתיים, מאחר שמשתמע מהם שהבורא מופתע כשאירועים מסוימים מתרחשים, בניגוד לצפוי. עוד הזכרנו, כי אף שה' יודע את העתיד להיות, אין הוא מכריח את האדם להיות צדיק או רשע, כי אומנם "הַכֹל צָפּוי", אבל גם "הָרְּשּות נְּתּונָה" (משנת אבות ג, טו). 

בספר שמות, בפסוק הראשון של פרשת בשלח, שוב אנו מוצאים ביטוי שממנו משתמע שה' איננו יודע מה עתיד להתרחש: וַיְּהִי בְּשַלַח פַרְּעֹה אֶת הָעָם, וְּלֹא נָחָם אֱלֹהִים דֶרְֶך אֶרֶץ פְּלִשְּתִים, כִי קָרֹוב הּוא; כִי אָמַר אֱלֹהִים, פֶן ִינָחֵם הָעָם בִרְּאֹתָם מִלְּחָמָה וְּשָבּו מִצְּרָיְּמָה (שמות יג, יז). 

הביטוי: "כִי אָמַר אֱלֹהִים פֶן ִינָחֵם הָעָם" מרמז לכאורה שהקב"ה מסתפק לגבי העתיד. שאלה זו הטרידה את ר' אברהם אבן עזרא, שפירש את הפסוק כך: 

וידענו כי השם יודע העתידות בלי ספק, וידע שינחמו אם יוליכם דרך ארץ פלישתים. ואמר "פן ינחם העם", כי דברה תורה כלשון בני אדם, שיבינו הלומדים. 

אך ישנו קושי נוסף: על פי אבן עזרא, ה' יודע שבעתיד העם יינחם בראותו מלחמה. לכן הוא משנה את התוכנית, כדי למנוע את בריחתם של בני ישראל חזרה למצרים. כלומר, לעם ישראל לא נתונה הבחירה, ויוצא אפוא שאין הרשות נתונה! 

המפרשים הקלאסיים חלוקים בדעתם לאיזו מלחמה התייחס הכתוב: "פֶן ִינָחֵם הָעָם בִרְּאֹתָם מִלְּחָמָה". רש"י מפרש: "כגון מלחמת וירד העמלקי והכנעני". ואילו הרמב"ן פירש שהפסוק מתייחס למלחמה עם הפלשתים, "שיהיה להם לעבור דרך ארץ פלישתים, ופלישתים לא יתנום לעבור בשלום, וישובו למצרים…". אלא שהצעותיהם של רש"י ורמב"ן אינן מתאימות להבטחת ה' למשה במעמד הסנה: …כִי אֶהְּיֶה עִמך, וְּזֶה לְּך הָאֹות כִי אָנֹכִי שְּלחְּתִיָך. בְּהֹוצִיאֲך אֶת הָעָם מִמִצְּרַים – תַעַבְּדּון אֶת הָאֱלֹהִים עַל הָהר הַזֶה (שם ג, יא–יב). 

מהבטחה זו למשה, מתברר מעבר לכל ספק שלא היה בדעת עליון להוליך את בני ישראל אל הארץ בלי לעצור בהר חורב, מקום הסנה, ושם לתת להם את התורה. אם כך, לא ייתכן לפרש שהחשש של ה' התייחס למלחמת עמלק או למלחמת פלישתים, שהרי לפני כן היה על בני ישראל לקבל את התורה בהר סיני. כך אכן הסביר ר' עובדיה ספורנו: 

אף־על־פי שהכוונה האלוהית הייתה להוליך את ישראל להר־סיני, לקבל התורה ומשם לארץ־ישראל… מכל מקום, הכוונה עתה הייתה להוליכם לים־סוף, וזה להטביע את פרעה וחילו. 

משום כך מסביר הספורנו שהמלחמה שממנה חשש ישראל הייתה עם המצרים, שעמדו לרדוף אחריהם: 

כי דרך ארץ פלישתים היא הדרך המוליך לים סוף, ומכיוון שֶאותו הדרך וסופו קרוב למצרים, וירבו עוברי־דרך שם, ומגידים משם למצרים וממצרים לשם. והנה בראותם מלחמה, בשומעם שיכין פרעה את עצמו לרדוף אחריהם עם כל חילו, ינחם העם בלי ספק מיראת מלחמתם וישובו למצרים. 

ה' מסובב אפוא את ישראל דרך המדבר, ולא דרך ארץ פלשתים המוכרת והקצרה. מהלך זה נעשה, ככל הנראה, כדי להקשות עליהם למצוא את הדרך חזרה מצרימה, אם תפרוץ מלחמה. אם כך, עלינו לקרוא את הפסוקים מחדש ולראות מה כוונת התורה בפסוק: "כִי אָמַר אֱלֹהִים פֶן ִינָחֵם הָעָם בִרְּאֹתָם מִלְּחָמָה וְּשָבּו מִצְּרָיְּמָה", ואיך כל זה מסתדר עם הכלל "הכול צפוי והרשות נתונה"? 

הכרזת מלחמה זו של ה' על מצרים וההודעה על כך בפסוקי הפתיחה לפרשת בשלח, מזכירים את פרשת המלחמה המופיעה בפרשת שופטים שבספר דברים: כִי תֵצֵא לַמִלְּחָמָה עַל אֹיְּבֶָך, וְּרָאִיתָ סּוס וָרֶכֶב, עַם רַב מִמְּך – לֹא תִירָא מֵהֶם, כִי ה' אֱלֹהֶיָך עִמָך, הַמַעַלְּך מֵאֶרֶץ מִצְּרִָים (דברים כ, א). 

בספר דברים מלמדת התורה את דיני המלחמה ומציגה שתי פעולות שיש לעשות לקראת יציאה למלחמה. את הפעולה הראשונה עושה הכהן המשוח:

 וְּהָיָה כְּקָרָבְּכֶם אֶל הַמִלְּחָמָה, וְּנִגַש הַכֹהֵן וְּדִבֶר אֶל הָעָם, וְּאָמַר אֲלֵהֶם: "שְּמַע ִיׂשְּרָאֵל! אַתֶם קְּרֵבִים הַיֹום לַמִלְּחָמָה עַל אֹיְּבֵיכֶם, אַל יֵרַך לְּבַבְּכֶם, אַל תִירְּאּו וְּאַל תַחְּפְּזּו וְּאַל תַעַרְּצּו מִפְּנֵיהֶם. כִי ה' אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵך עִמָכֶם לְּהִלָחֵם לָכֶם עִם אֹיְּבֵיכֶם לְּהֹושִיעַ אֶתְּכֶם"(שם). 

ואילו את הפעולה השנייה עושים השוטרים: וְּדִבְּרּו הַשֹטְּרִים אֶל הָעָם לֵאמֹר מִי הָאִיש אֲשֶר בָנָה בִַית חָדָש וְּלֹא חֲנָכֹו יֵלֵך וְּיָשֹב לְּבֵיתֹו פֶן יָמּות בַמִלְּחָמָה וְּאִיש אַחֵר יַחְּנְּכֶנּו. ּומִי הָאִיש אֲשֶר נָטַע כֶרֶם וְּלֹא חִלְּלֹו יֵלֵך וְּיָשֹב לְּבֵיתֹו פֶן יָמּות בַמִלְּחָמָה וְּאִיש אַחֵר יְּחַלְּלֶנּו. ּומִי הָאִיש אֲשֶר אֵרַׂש אִשָה וְּלֹא לְּקָחָה יֵלֵך וְּיָשֹב לְּבֵיתֹו פֶן יָמּות בַמִלְּחָמָה וְּאִיש אַחֵר ִיקָחֶנָה… (שם(. 

שתי הפעולות הללו נעשו גם ביציאת מצרים, במלחמה מול המצרים. את הפעולה הראשונה עשה אז משה: וַיֹאמֶר מֹשֶה אֶל הָעָם: "אַל תִירָאּו! הִתְּיַצְּבּו ּורְּאּו אֶת יְּשּועַת ה', אֲשֶר יַעֲׂשֶה לָכֶם הַיֹום, כִי אֲשֶר רְּאִיתֶם אֶת מִצְּרִַים הַיֹום – לֹא תֹסִפּו לִרְּאֹתָם עֹוד עַד עֹולָם; ה' ִילָחֵם לָכֶם וְּאַתֶם תַחֲרִשּון!" (שמות יד, יג–יד).

גם הפעולה השנייה התקיימה בעת יציאת מצרים, אלא שבמקום השוטרים היה זה ה' שאִפשר ל'ירא ולרך הלבב', לא להשתתף בלחימה. ה' יישם את הכתוב בפרשת שופטים – במלחמת ים סוף. 

שלוש פעמים מוזכרים בפרשת שופטים המילים "פֶן יָמּות בַמִלְּחָמָה", פעם בנוגע למי שבנה בית ולא חֲנָכֹו; פעם בנוגע למי שנטע כרם ולא חִלְּלֹו; ופעם בנוגע למי "אֲשֶר אֵרַׂש אִשָה וְּלֹא לְּקָחָּה". אחרי כל אלו כתוב: …וְּיָסְּפּו הַשֹטְּרִים לְּדַבֵר אֶל הָעָם, וְּאָמְּרּו: "מִי הָאִיש הַיָרֵא וְּרְַך הַלֵבָב יֵלֵך וְּיָשֹב לְּבֵיתו וְּלֹא ִימַס אֶת לְּבַב אֶחָיו כִלְּבָבֹו". (שם). 

מי הוא הָאִיש הַיָרֵא וְּרְַך הַלֵבָב? זו היא מחלוקת תנאים, המוזכרת בדברי רש"י על אתר: 

רבי עקיבא אומר: כמשמעו. שאינו יכול לעמוד בקשרי מלחמה ולראות חרב שלופה. רבי יוסי הגלילי אומר: הירא מעבירות שבידו. ולכך תלתה לו תורה לחזור על בית, כֶרם ואשה לכסות על החוזרים בשביל עבירות שבידם, שלא יבינו שהם בעלי עבירה, והרואה חוזר – אומר: שמא בנה את הבית או נטע כרם או ארש אשה? 

לפי ר' יוסי הגלילי, התורה מאפשרת לאיש הירא ורך הלבב "לשוב מעורכי המלחמה", כלומר לפרוש מצוותי הלוחמים, בלי שחבריו יוכלו להבחין בכך שהוא חושש מן המלחמה. כאשר ה' אומר "פן ינחם העם בראותם מלחמה" הוא מתכוון לשחרר את "הַיָרֵא וְּרַך הַלֵבָב" מהלחימה, שהרי רוב העם שיצא זה עתה מעבדות הוא ירא ורך לבב. ה' מוסיף ואומר, שאל להם לדאוג, שכן הוא יילחם "ואתם תחרישון". נמצא אפוא שמשה מילא אחר ההוראות של דיני המלחמה שבספר דברים, ככהן משוח מלחמה, ואילו ה' ממלא במלחמה זו את תפקיד השוטרים, שמאפשרים לירא ורך הלבב שלא להשתתף בלחימה. 

מילת המפתח בתחילת פרשת בשלח היא, אם כן, "פֶן", והיא רומזת ל"פן ימות במלחמה" שבספר דברים. אין אפוא צורך לפרש את המילה "פן" כפי שהסביר אבן עזרא, שהתורה דיברה בלשון בני אדם. השימוש במילה "פן" נועד להצביע על כוונתו של ה' לשחרר את בני ישראל מהשתתפותם במלחמה, בהתאם להלכה שבספר דברים.

 

אהבת? שתף את החידוש

תגובה אחת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד בנושא:

מלאכת חורש

מקום ארון אינו מן המידה

מה בין: "וְאֵין מַיִם לִשְׁתֹּת הָעָם" לבין: "וְלֹא הָיה מַיִם לָעֵדָה"? 

פרשת תרומה

פרשת תצווה

בלבבי משכן אבנה

תפריט נגישות

עזרו לנו בהפצה!
השאירו לנו פרטים ואנו נחזור אליכם

לנוחיותכם: "חידושי העם" גם באפליקציה

היי, רוצה להשאיר חידוש אבל הוא עדיין לא מוכן?

כדי שלא תפספס! תשאיר פרטים ונשלח לך תזכורת בעוד כמה ימים