תודה לאתר רשות היחיד על התרומה האדירה לפרויקט

עמל בתורה
שבועות
כותב החידוש: אבנר סעדון

מראה מקומות: ספר תיתו עוז (על התורה)

ההכנה לקבלת התורה
ללמוד תורה צריך הכנה, וכמו שהיה בזמן קבלת התורה, "והיו נכונים ליום
השלישי" )שמות י"ט י"א(. ולכן לפני חג השבועות – מתן תורה, סופרים ימים ושבועות
כדי להיות ראויים למתן תורה. ומטעם זה החג נקרא "חג השבועות", ללמדנו שהעיקר
הוא ההכנה של הימים והשבועות לפני מתן תורה, כי היא למעשה קניית התורה,
שחשובה אף יותר מידיעתה. ודרך משל לעשיר שהחליט למנות את אחד מעבדיו על
נכסיו הרבים, בכדי לפקח על כל אשר נעשה בחצרותיו ובטירותיו, ולימים עבד זה היה
בקי ורגיל בהם יותר מבעל הבית, וכי יעלה על הדעת שהמשרת שייך בנכסים יותר
מבעל הבית? והרי בוודאי שמי שקנה הכל עדיף יותר. וה"ה כאן שההכנה שאדם מכין
עצמו לקניית התורה גדולה יותר מידיעת התורה. ולכן החג נקרא "חג השבועות",
שהם הזמן העיקרי שבו קונים את התורה.
וצריך להבין במה מתבטאת ההכנה הזאת. והנה ממה שהקב"ה מצוה את משה רבנו
לפני קבלת הלוחות, "והיה נכון לבקר" )שמות ל"ד ב'(, משמע שההכנה היא התבוננות
ופתיחת הלב, לדעת שהולכים לקבל אוצר כלי חמדה ממלכו של עולם. או י"ל
שאדם יכין עצמו במדות טובות, וירחיק מעליו מדות רעות, שאין התורה בקדושתה
יכולה לשכון עמהם בכפיפה אחת. ולכן רק אחר שנתן משה תוכחה לישראל והכינם
ללימוד התורה, כתוב בפסוק "הואיל משה באר את התורה הזאת לאמר" )דברים א' ה'(.
ועוד י"ל שעל האדם לדעת שהתורה נקנית ע"י
קנייני התורה, וכמ"ש באבות )פ"ו מ"ו( התורה נקנית בארבעים ושמונה דברים, בתלמוד
בשמיעת האוזן וכו' ע"ש. וכך פירש אור החיים הקדוש ז"ל את הפסוק "אם בחקתי
תלכו ואת מצוותי תשמרו" )ויקרא כ"ו ג'(, שאם תרצו ללכת בחקות התורה עליכם לשמור
מ"ח קנייניה, כי לא כל הרוצה ליטול את השם יטול, וזהו ואת מצוותי תשמרו, אלו
מ"ח קנייני התורה. ע"ש. וזהו שאמר התנא )אבות פ"ב מי"ב( "התקן עצמך ללמוד תורה",
ר"ל שתכין עצמך בקנייני התורה כדי ללמוד תורה.
ועוד לפרש כן מה שאמרו חז"ל )שם פ"ג מי"ז( "אם אין קמח אין תורה", ר"ל שאם אין
מ"ח קניינים שהתורה נקנית בהם, וזהו אם אין קמ"ח אין תורה. וכל ההכנות האלה
נכונים לקראת לימוד התורה.
וממה שאמר הקב"ה למשה להכין עצמו לקבלת התורה, נראה שאפילו משה רבנו
שאין ראוי ממנו לקבלת התורה, בכל זאת היה צריך להכנה זו, והרי זה צריך לחייב כל
אחד מישראל. ואמרו רבותינו ז"ל שכגודל ההכנה כך גודל הקבלה. לכן על האדם
לעשות הכנה גדולה לקבלת התורה. וזכורני משנות הילדות, שנהגו לחלק סוכריות
ביום שבת-חתן בבית הכנסת, וכל הילדים הושיטו יד וקיבלו כל אחד שתי סוכריות,
והנה אחד הילדים הושיט את שתי ידיו בכדי לקבל יותר, ולאכזבתו קיבל רק שתי
סוכריות כמו כולם, והביע תמיהה גדולה על זה… אבל בקבלת התורה ככל שיכין
עצמו ויושיט שתי ידיו מלא חפניו, יזכה לקבלה באופן גדול וחשוב ביותר. ולכן חובה
להיות ערוכים ומוכנים לקבל תורה. ושמעתי מפי מגיד המישרים הרב יהודה יוספי
שליט"א, שצריך להתפלל להיות מוכנים לקבלת התורה, ולכן בסוף התפלה אומרים:
אלקי, נצור לשוני מרע, ושפתי מדבר מרמה, ולמקללי נפשי תדום, ונפשי כעפר לכל
תהיה. ורק אחרי זה מבקשים "פתח לבי בתורתך".
הגמ' בשבת )דף ל"א ע"א( מספרת על נכרי שבא לפני שמאי הזקן, ורצה ללמוד כל
התורה כולה על רגל אחת, כלומר בקיצורי דרך ללא הכנה וגיור וכדו', ושמאי דחפו
באמת הבנין שבידו. ובא לפני הלל הזקן, וגיירו ואמר לו: דעלך סאני לחברך לא
תעביד, זו כל התורה כולה, ואידך פירושא הוא, זיל וגמור. ע"כ. ומו"ר הרה"ג ר' יוסף
חדאד זצוק"ל פירש לי ששמאי בא לרמוז לו שיסתכל בדרך בניית הבנין, שתחילה
יוצקים יסודות ואחר זה קם לו הבנין, ולכך דחפו באמת הבנין לרמוז לו דבר זה. וכך
הוא בלימוד התורה. ומה שלימדו הלל, אפשר לומר שמסכים לדרך החינוך הזאת, רק שעשה לו
תחבולה בזה, שהרי אמר לו "דעלך סאני לחברך לא תעביד", כלומר מה ששנוא עליך
לא תעשה לחברך, ולא אמר לו מצות עשה הכתובה בתורה "ואהבת לרעך כמוך" )ויקרא
י"ט י"ח(, כי בא ללמדו מדת ההכנה קודם לימוד תורה. ועוד י"ל שמסכים לדרך הזו
לכתחילה, רק שסבר שהמאור שבה מחזירו למוטב.
והנה הדרך להשיג תורה היא בדרכי נועם, וכמ"ש "דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה
שלום" )משלי ג' י"ז(, וכדי לזכות לתורה חובה לבחור בדרך נעימה, שתהיה דרך של
עשיה מרצון ולא בכפיה. אבל יחד עם זה יש לדעת שהתורה היא גזירות המלך, וכמו
שאמרו במשנה )ברכות פ"ה מ"ג( "האומר על קן ציפור יגיעו רחמיך משתקין אותו", שהוא
עושה גזירותיו של מלך רחמים ואינן אלא גזירות. לכן נראה שרק הגישה ההתחלתית
צריכה להיות בדרכי נועם וברצון, ואחרי זה האדם צריך לדעת לסבול עול התורה,
גם בזמנים ואופנים קשים בחיים. ולפי זה אפשר לבאר מה שאומרים בברכת השיבה
"ומלוך עלינו מהרה וכו' בחסד וברחמים בצדק ובמשפט", ולכאורה חסד ורחמים סותר
לצדק ומשפט. אבל לפי האמור דרך ההנהגה באה בסדר הזה, בתחילה בחסד וברחמים
ובדרכי נועם ואחרי זה בצדק ובמשפט. וכן כתוב "טוב וישר ה' על כן יורה חטאים
בדרך" )תהלים כ"ה ח'(, ולכאורה טוב וישר הם תרתי דסתרן. אלא שבתחילה הדרך טובה
ונעימה, ומזה מגיע האדם לדרך ישרה וברורה, שהיא דרך התורה הקדושה. ודרך רמז
בפסוק "עדותיך נאמנו מאד" )תהלים צ"ג ה'(, ר"ת נעם, לרמוז כי התורה דרכיה דרכי נעם.
ולכך בא בראשי תיבות, לומר שזו הדרך בתחילה בנועם וברצון. וזה כמשל הרופא
שבא לתת חיסון לילד, ותחילה משכנע אותו בדרכי נועם בסוכריה וכדו', ואחרי זה
נותן לו את החיסון. וכך הוא החיסון הרוחני שזה התורה הקדושה, שלפעמים מגבילה
ומקשה מעט על האדם, אבל כל זה לטובתו ולהצלחתו בחיים.
ועוד שאף שהתורה דרכיה דרכיה נועם, מ"מ אם אינו בוחר בדרך הקלה והטובה,
יצפה ליסורים עד שיקבל עליו דין התורה. וזהו שציותה התורה "שופטים ושוטרים
תתן לך בכל שעריך" )דברים ט"ז י"ח(, ופירש"י שוטרים הרודים את העם אחר מצוותם
שמכים וכופתים במקל וברצועה עד שיקבל עליו את דין השופט. ע"ש. ונראה לי
לפרש ההבדל בין דרך לנתיב, שדרך משמעו מקום מרכזי ונוח לבריות, "בדרך המלך
נלך" )במדבר כ"א כ"ב(, ואדם הולך בו לכתחילה. ולכך נכתב בעניינים טובים, כמו "את
דרך עץ החיים" )בראשית ג' כ"ד(, "ונחני בדרך עולם" )תהלים קי"ט י"ד(, "למען תלך בדרך
טובים" )משלי ב' כ'(, ועוד. ואילו נתיב משמע סימטא צדדית ומעבר לא חלק, "נתיב לא
ידעו עיט" )איוב כ"ח ז'(, אלא שפעמים אדם צריך להלך שם. ולכך נכתב בעניינים לא
טובים, כמו "והולכי נתיבות ילכו ארחות עקלקלות" )שופטים ה' ו'(, "ללכת נתיבות דרך
לא סלולה" )ירמיה י"ח ט"ו(, "ומלכודתו עלי נתיב" )איוב י"ח י'(, ועוד. ושו"ר להמפרשים
ז"ל שכתבו ההפרש בין דרך לנתיב כיו"ב. ולפי זה יש לפרש הכתוב דרכיה דרכי נועם
וכל נתיבותיה שלום, שבתחילה דרכי התורה באים בדרך המלך ובנועם, אבל אם עדיין
לא השכיל האדם ללכת בדרך התורה, הרי שיצטרך ללכת בנתיב קשה לסבול עול
התורה והמצוות. אלא שגם זה בא בדרך שלום, ובכדי להביא שלום בין מעשיו לאביו
שבשמים, וזהו וכל נתיבותיה שלום. ואפשר שלזה אמרה התורה בסיום פרשת ראה,
"ולא יראה את פני ה' ריקם, איש כמתנת ידו כברכת ה' אלקיך אשר נתן לך" )דברים
ט"ז ט"ז-י"ז(, ופירש"י שצריך האדם להביא עולות ושלמים לבית המקדש. ואמרו רז"ל
)מדרש תנחומא פרשת צו אות ז'( שקרבנות השלמים באים לעשות שלום בין ישראל לאביהם
שבשמים. ולכך הסמיך לו בפרשת שופטים "שופטים ושוטרים תתן לך" וגו', ופירש"י
שוטרים שרודים את העם וכנ"ל, לומר שאם לא יבחר האדם בדרך קלה להביא השלום
בין ישראל לה', הרי שיצטרך להביא לזה ביד קשה ח"ו. וזהו וכל נתיבותיה שלום.
חשיבות העמל בתורה
איתא בזוהר הקדוש )פרשת ויחי דף רמ"ב ע"א( "כמה חביבין אינון דמשתדלי באורייתא
קמי קודשא בריך הוא" ]פירוש, כמה חביבים הם המשתדלים בתורה לפני הקב"ה[.
ולשון "דמשתדלי" משמע שטורח ועמל הרבה. וכן תרגם אונקלוס בפסוק "ויאבק איש
עמו" )בראשית ל"ב כ"ה( – ואשתדל גברא עמיה. ונמצא שההשתדלות היא כעין היאבקות
בלימוד התורה. ובזוהר )פרשת וישב דף קפ"ד ע"ב( אמרו שכל המשתדל בתורה יהיו לו חיים
בעולם הזה ובעולם הבא, וזוכה בשני עולמות. ע"ש.
ומקרא מלא הוא "אם בחקתי תלכו" )ויקרא כ"ו ג'(, ופירש"י שתהיו עמלים בתורה.
ולפ"ז אדם העמל בתורה זוכה לכל הברכות שם: ונתתי גשמיכם בעתם ונתנה הארץ
יבולה ועץ השדה יתן פריו, ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד, ועוד. וזהו שכרו
בעולם הזה על העמל בתורה. ולפי דברי רש"י משמע שההמשך "ואם בחקתי תמאסו"
)שם ט"ו(, פירושו על מי שאינו עמל בתורה. ויש ללמוד מכאן חשיבות הלימוד בעמל
ויגיעה. ושמעתי מאחי היקר הרב חביב שליט"א, לפרש מה שאמרו )אבות פ"ג מי"ז(
"אם אין קמח אין תורה", שאם אדם לא טוחן את הלימוד כקמח, אין זה עיקר לימוד
התורה. וזה לשון הזוהר הקדוש )פרשת במדבר דף רכ"ז ע"ב(: "טוחנות דפומא דבר נש, דצריך
למיטחן בהון מלין דאורייתא, כד דיהון כקמח סולת נקיה. ובנפה דאיהי שפה, אתבריר
פסולת דאיהי סובין, עד דישתכח הלכה סולת נקיה". ]פירוש, השינים הטוחנות בפה
של האדם, שצריך לטחון בהם דברי תורה, עד שיהיו כקמח סולת נקיה. ובנפה היא
השפה, מתבררת הפסולת שהיא הסובין, עד שתמצא הלכה סולת נקיה[. ע"ש. וכך
כתב הגר"א ז"ל בפירושו למשלי )ל"א כ"ז(: "ולחם עצלות לא תאכל", כמו שאמרו
חז"ל אם אין קמח אין תורה, וזהו לטחון היטב דקדוקי תורתנו הקדושה להוציא הדין
לאמתו, ואם אינו מתייגע על זה אינו מוציא הדין לנכון. וזהו אם אין קמח אין תורה,
אין התמצית של התורה. עכ"ל. ע"ש.
והנה רבנו אור החיים הקדוש ע"ה על הפסוק "ואבני שוהם ואבני מילואים לאפוד
ולחושן" )שמות כ"ה ז'(, שאל למה אבני השוהם ואבני המילואים נימנו רק אחר י"א
המינים, ומן הראוי לכותבם לפני הכסף והזהב כיון שחשובים ביותר. ותירץ ע"פ מה
שאמרו בגמ' )יומא דף ע"ה ע"א( שהעננים הביאו את אבני השהם לביתם של הנשיאים, וכיון
שהגיעו אליהם בלי טורח ויגיעה וחסרון כיס, לכן סידרה התורה את נדיבותם רק אחרי
נדבות ישראל שהביאו בעמל וטורח, ואף שהיו הם פשוטים יותר. ע"ש. למדנו חשיבות
העמל והטרחה בקיום התורה והמצוות בעיני ה'. וזהו מה שאמרו )ברכות דף ו' ע"ב( "אגרא
דפירקא ריהטא ואגרא דכלה דוחקא", ללמד על חשיבות הטרחה בעשיית המצוה.
ומכאן למדו שככל שהאדם טורח על המצוה יש לו שכר גדול יותר. ועוד שבזה המצוה
חביבה עליו יותר, וכמו שאמרו בגמ' בבא מציעא )דף ל"ח ע"א( "רוצה אדם בקב שלו
מתשעה קבין של חבירו", ופירש"י חביבה עליו על ידי שעמל בהן וכו' ע"ש. ואמרו
בברכות )דף ס"ג ע"ב( "ללמדך שחביבה תורה על לומדיה". ע"ש. ועוד שבוודאי בזכות
העמל על התורה, יזכה שהקב"ה יפתח את לבו לחכמה. ובזה פירשתי מה שאמרו )אבות
פ"ד מ"ט( "כל המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר", ע"פ מ"ש בגמ' )נדרים דף
מ"א ע"א( אין עני אלא בדעה, ר"ל שכל המקיים את התורה מעוני, שמתקשה ומתאמץ
להבין אבל מקיים את התורה ומתייגע עליה, סופו לקיימה מעושר, שהקב"ה יפתח את
לבו בתורה, ויבין וישכיל ברוחב ועשירות הדעת.
בוא וראה גודל מעלת עמלי התורה, שאמרו בזוהר הקדוש הנ"ל )שם ע"ב(: "כיון
דאתברי עלמא, כל מלה ומלה לא הוה מתקיים, עד דסליק ברעותא למיברי אדם דיהוי
משתדל באורייתא, ובגינה אתקיים עלמא. השתא כל מאן דאסתכל בה באורייתא
ואשתדל בה, כביכול הוא מקיים כל עלמא. קודשא בריך הוא אסתכל באורייתא
וברא עלמא, בר נש מסתכל בה באורייתא וברא עלמא. אשתכח דעובדא וקיומא דכל
עלמא, אורייתא איהי. בגין כך זכאה איהו בר נש דאשתדל באורייתא, דהא איהו מקיים
עלמא". ]פירוש: כיון שנברא העולם, כל דבר ודבר לא היה מתקיים, עד שעלה ברצון
לברוא אדם שיהיה משתדל בתורה. ובשבילה התקיים העולם. עכשיו כל מי שמסתכל
בה בתורה ומשתדל בה, כביכול הוא מקיים כל העולם. הקב"ה הסתכל בתורה וברא
העולם, האדם מסתכל בתורה ובורא העולם. נמצא שמעשה וקיום כל העולם, היא
התורה. ולכך אשריו אותו אדם שמשתדל בתורה, שהרי הוא מקיים את העולם[. ע"כ.
ולשון "ואשתדל בה", הוא שמשתדל וטורח הרבה על התורה, וכמ"ש לעיל. נמצא
שאדם העמל בתורה כאילו ברא את העולם כביכול כמו הקב"ה, וכל הבריאה כולה לא
נבראה אלא בשביל עמלי התורה. ומטעם זה בכוחם של עמלי התורה לשנות מטבע
הבריאה, וכפי שמצאנו פעמים רבות בכל הדורות )עיין תענית דף כ"ד ע"ב וחולין דף ז' ע"א ועוד(,
כי כך הטביע בורא העולם בבריאת העולם.  ואם זה שכרם בעולם הזה, על אחת כמה וכמה בעולם הבא.

אהבת? שתף את החידוש

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד בנושא:

היצר שדוחף

מגילת אסתר פרק ב פסוק ט כתוב " וישנה ואת נערותה לטוב ….. "

פרשת משפטים

פורים – מידת השמחה

מה פשר מנהג אכילת אוזני המן, ומדוע זכה המן שמבני בניו ילמדו תורה בבני ברק, ושהמחנך הדגול יצא ממנו

עלון וטהר לבנו – פורים חידושים מקוריים וחיזוקים נפלאים

תפריט נגישות

עזרו לנו בהפצה!
השאירו לנו פרטים ואנו נחזור אליכם

לנוחיותכם: "חידושי העם" גם באפליקציה

היי, רוצה להשאיר חידוש אבל הוא עדיין לא מוכן?

כדי שלא תפספס! תשאיר פרטים ונשלח לך תזכורת בעוד כמה ימים