תודה לאתר רשות היחיד על התרומה האדירה לפרויקט

ערב יוה"כ
יום כיפור
כותב החידוש: אייל אטיאס, יועץ-חינוכי

מראה מקומות: סדר סימני ליל ראש-השנה

עומדים אנו לפני היום הקדוש, יום שכל כולו קרבת אלוקים שבו ה' מוחל וסולח לכל חטאינו ואפילו לפשעים, אנו רק צריכים פשוט להתקרב אליו.

ביום כזה אינני יכול שלא להיזכר בשיחה שמסר בבית-מדרשינו מו"ר הגאון הצדיק ר' דב צבי קרלינשטיין זצ"ל, ראש-ישיבת "גרודנא" באשדוד, בערב יום-הכיפורים.

רה"י זצ"ל התחיל את השיחה בסיפור שקרה אתו בישיבה, כאשר הוא מספר זאת ממש בדמעות כשקולו נשנק.

מעשה שהיה בבחור בישיבה אשר הפר את כללי הישיבה פעם אחר פעם, וכבר נשלח לביתו פעמים אחדות והוחזר לאחר תחנונים ולחצים מצדו ומצד הוריו. אחר כל זאת שוב עולל הבחור עוד עוול שכבר חצה את כל הגבולות וראש-הישיבה קרא לו לביתו על מנת להיפרד ממנו והפעם לצמיתות.

כששמע הבחור את החלטתו של רה"י התחיל שוב מתחנן על נפשו שלא ירחיקו אותו מהישיבה והוא מבטיח שלא יחזור על מעשיו. רה"י שמע את דבריו ואמר לו: "הרי כבר כמה פעמים הבטחת שתתנהג כראוי, ושוב ושוב אתה מפר את הבטחתך ומי מבטיח לנו שהפעם זה רציני?".

וממשיך רה"י לספר כשבכיו הולך וגובר: "ובו בזמן שאני אומר לו מילים אלו אני נזכר ושואל את עצמי: האם אנחנו לא מתנהגים כך? האם אנחנו לא באים כל שנה ביום-הכיפורים ומקשים סליחה ומבטיחים להשתנות וזה מחזיק בקושי עד…? ומה הקב"ה עונה לנו? האם הוא אומר לנו שהבטחנו מספיק פעמים ואי-אפשר יותר?
לא, ממש לא, הקב"ה מקבל אותנו וסולח לנו למרות הכל אבל בתנאי שלפחות בשעת ההבטחה אנחנו כנים ובאמת רוצים לחזור בתשובה למרות שכבר הבטחנו עשרות פעמים וחזרנו לסורנו.

ואולי זה מתחבר עם תובנה שחשבתי עליה בראש-השנה, כשערכנו את סדר הסימנים שמתי לב שאנחנו אוכלים תמר מתוק, אח"כ רוביא וכו' מלוחים, עוברים לרימון מתוק ומסיימים עם ראש כבש מלוח. מדוע שלא נאכל קודם את כל המלוחים ובסוף את כל המתוקים?

ואולי אפשר ללמוד מכאן, שהרי ידוע שכל דבר שהוא שניים, כדי ליצור רצף צריך ממנו ארבעה, פעמיים מכל אחד. למשל: אם יש לנו עליה וירידה אז יש לנו כאן הר, אבל כדי לקרוא לזה שרשרת/רכס הרים צריך עוד עליה וירידה.

א"כ הסימנים באים לרמוז לנו שהחיים מזמנים לנו כל מיני מצבים, לפעמים מתוק (אפילו מידי…) ולפעמים מלוח, עליות וירידות, ולא עוד אלא שזה מצב של רצף, כלומר שהחיים רצופים בעליות וירידות, אבל העיקר הוא להישאר בסוף עם הראש, הראש רומז על הכוונה. כאשר אדם מתכוון לעבוד את ה' אז גם אם בדרך יש עליות וירידות, אבל הכיוון ברור ולבסוף הוא יגיע למטרה הרצויה.

גם אם יש לנו ילד שמגיע שוב ושוב למצב שצריך לבקש סליחה אבל הוא מבקש בכנות למרות שהוא נכשל שוב ושוב, אל נא נתייאש ממנו ונזכור שגם בורא עולם לעולם לא מתייאש מאתנו.

בתפילה שיקויים בנו סלחתי כדבריך

אייל אטיאס

יועץ-חינוכי

אהבת? שתף את החידוש

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד בנושא:

רצון פנימי של דוד המלך

תפילין איך התחיל הסיפור והמצווה

למי הפתילים..

מסע החיים

כי אין הצר שווה בנזק המלך

בכך מסתיים שבחה של אשת רבי עקיבא?

תפריט נגישות

עזרו לנו בהפצה!
השאירו לנו פרטים ואנו נחזור אליכם

גם אתם מועניניים לזכות את הרבים ולעזור לנו בהפצה (לא בתרומה כספית!)

השאירו פרטים וניצור איתכם קשר.

לנוחיותכם: "חידושי העם" גם באפליקציה

היי, רוצה להשאיר חידוש אבל הוא עדיין לא מוכן?

כדי שלא תפספס! תשאיר פרטים ונשלח לך תזכורת בעוד כמה ימים