תודה לאתר רשות היחיד על התרומה האדירה לפרויקט

עשה דוחה לא תעשה
יבמות
כותב החידוש: אנונימי

מראה מקומות: כללי

בגמ' בריש מסכת יבמות מקשינן שנשים אסורות יוכלו לייבם מדין עשה דוחה לא תעשה. והקשו האחרונים דהניחא שהאיסור של היבם ידחה מכח מצות יבום שעליו, אבל מה ידחה את הלאו של היבמה שהרי היא אינה מצווה ביבום.

וכעין טענה זו כת' התו' בב"ב י"ג ע"א (ובעוד מקומות) ליישב למה חציו עבד וחציו בן חורין לא יוכל לישא אשה אסורה לישראל מדין עדל"ת של פריה ורביה, ותי' התו' דהאיסור של האשה אין מצווה שתדחה אותה בגלל שאישה אינה מצווה בפו"ר. 

ומעתה ילה"ק מאי שנא מצוה פו"ר שאינה דוחה את הלאו של האישה, ממצות ייבום שדוחה גם הלאו של האישה, וצ"ע.

והביאור בזה נראה, ומקודם נחקור האם עדל"ת הוא מכח החיוב של העשה, שהחיוב לקיים את העשה הוא סיבת דחיית הלאו, או שמא הדחייה אינה בגלל החיוב, אלא מצד הקיום, שהקיום של העשה הוא הדוחה הלאו.

ונ"מ גדולה בזה, במי שמסופק אם קיים מ"ע, והדין שצריך לחזור ולקיים מדין ספק דאוריתא לחומרא. והנה יש לחקור האם יוכל לדחות בשביל זה לאו?

ותלוי בהנ"ל, דאם צריך את הקיום העשה בשביל הדחיה, הרי שבספק אין לנו אלא ספק קיום בחפצא. אבל אם החיוב שמוטל על הגברא לעשות את המצוה הוא הוא הדוחה, הרי שזה קיים גם בחיוב מספק שהוא חיוב גמור כמו בודאי חיוב של מ"ע.

[יש להעיר שכעי"ז הסתפק השאגת אריה לגבי עוסק במצוה פטור מן המצוה אם תלוי בחיוב או בקיום וכת' הנ"מ הנ"ל בעוסק במצוה שמחוייב בה מדין ספק דאוריתא לחומרא, וכעין דברינו לענין עדל"ת].

ומעתה אם נאמר אם נימא דצריך את החיוב בשביל דחיית הלאו – ברור שאישה אינה בכלל החיוב של הייבום. אבל אם נימא דאינו תלוי אלא בחפצא של המצוה, שעצם החפצא דייבום הוא הדוחה את הלאו, הרי שהאשה היא ג"כ נכללת בהקיום של המצוות ייבום [שהחלות ייבום הוא במה שהיא מתייבמת לו]. ואינו דומה לפו"ר שהאיזה אינה נכללת בהמצוה בכלל והיא רק גורמת שהבעל יקיים מצוה על ידה. 

ודומה למש"כ הראשונים שבייבום בחייבי לאוין מותר לבעל לגמור ביאתו אע"פ שמצד החיוב אינו מחוייב אלא תחילת ביאה, אבל כיון שכשגומר ביאתו הרי כל הביאה היא חלק מהייבום, וממילא גם היא נכללת בדחיית הלאו, שאפילו שאינו חייב לגמור ביאתו אבל כשגומר ביאתו לא נאמר שרק ההתחלה היא המצוה והשאר כמו ביאה אחרת, אלא הכל נכלל בהביאה של הייבום ודוחה הלאו. והכ"נ צ"ל ביחס לאישה, שנהי שאינה חייבת אבל נכללת בהקיום, ולדחייה א"צ החיוב אלא הקיום.

והנה מבואר בסוגי' דריש יבמות שיש לדון בתגלחת נזיר (למ"ד הקפת כל הראש שמיה הקפה) משום עדל"ת. והק' הישרש יעקב דניחא שהאיסור של הנזיר נדחה מפני מצות תגלחת שלו, אבל מי מתיר לכהן המגלח את האיסור של מקיף חבירו (שהרי יש איסור בין למקיף ובין לניקף). עי"ש. ובאמת הוא תלוי בחקירה הנ"ל, דמסתמא הכהן המגלח אינו נכלל בהקיום המצוה של גלחת, וממילא תמוה איך נדחה לו הלאו.

אהבת? שתף את החידוש

תגובה אחת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד בנושא:

רצון פנימי של דוד המלך

תפילין איך התחיל הסיפור והמצווה

למי הפתילים..

מסע החיים

כי אין הצר שווה בנזק המלך

בכך מסתיים שבחה של אשת רבי עקיבא?

תפריט נגישות

עזרו לנו בהפצה!
השאירו לנו פרטים ואנו נחזור אליכם

גם אתם מועניניים לזכות את הרבים ולעזור לנו בהפצה (לא בתרומה כספית!)

השאירו פרטים וניצור איתכם קשר.

לנוחיותכם: "חידושי העם" גם באפליקציה

היי, רוצה להשאיר חידוש אבל הוא עדיין לא מוכן?

כדי שלא תפספס! תשאיר פרטים ונשלח לך תזכורת בעוד כמה ימים