תודה לאתר רשות היחיד על התרומה האדירה לפרויקט

פרשת חקת
במדבר
כותב החידוש: דוד גולדשילד

מראה מקומות: פרשת חקת

חקת
י"ט א'. זאת חקת התורה וברש"י ששאלו אומות העולם והשטן מה מצוה היא זאת ואומרים להם חקה היא ואין להרהר אחריה, והקשו הרי הם שואלים טוב, וביאר הכת"ס שודאי הטעם כמש"כ רש"י להלן שמכפר על העגל, אך לכאורה כל מי שחטא בעגל נהרג ומה צריך כפרה, אלא כיון שבחטא העגל כ' הרמב"ן שמתו רק אלו שעבדו ממש ולא אלו שחשבו לעבוד, והנה בע"ז נענשים אף על מחשבה ולכך בעי כפרת הפרה לחושבים לעבוד, ולפי"ז מובן ששאלו אומות העולם מדוע צריך כפרה בעגל הרי נענשו החוטאים וע"ז אמר הקב"ה שבע"ז אסור להרהר ועל ההרהור באה הפרה לכפר.

הקשה האוה"ח מדוע דוקא לגבי טומאה נאמרה זאת חוקת התורה, וביאר שהתורה זה היהדות ולכן הטומאה נדבקת בו, והמשיל לקופסא של דבש ושקית זבל שהזבובים נדבקים יותר לדבש וכן לתורה שהיא מקור הקדושה נדבקת הטומאה. וכן מבאר בזה מה שלאדם מישראל שמת מטמא באהל משא"כ גוי אינו מטמא באהל ומשום שלישראל נדבקת הטומאה כשהולך מהעולם כיון שהוא קדוש וטהור אך הגוי אין הטומאה צריכה אותו.

י"ט ב'. ויקחו אליך פרה אדומה תמימה. ביאר הגרד"ל מדוע אין נוהג היום פרה אדומה, דאף אי נימא שאנו טהורים לחטאת יש ענין בכהן מיוחס ואף אי נימא שיהיה מיוחס, יתכן שצריך חינוך לעבודה בביהמ"ק ולא סגי במעשה פרה עצמו לזה, ועוד דבעי אזוב ושני תולעת להשליך לתוך שריפת הפרה ואין יודעים מהם, ועוד משום דבעי כנגד פתח אוהל מועד וצ"ע אי שייך בזה"ז דאולי בעינן היכל ממש, ועוד דבתוספתא סנהדרין פ"ג: איתא דבעי לזה ב"ד של שבעים ואחד, ועוד למ"ד דבעי כלי שרת לקבלה לא שייך, ועוד דבעינן בגדי כהונה, ועוד דבעינן רחיצת ידים ורגלים.

כ' א'. ותמת שם מרים ותקבר שם. ואמרו במוע"ק למה נסמכה מיתת מרים לפרה אדומה לומר שמיתת צדיקים מכפרת, וביאר הגר"נ גשטטנר שבתוס' כתובות ק"ג: כ' שצדיקים אינ מטמאים במיתתם ומשום שהטומאה היא ממלאך המות וצדיקים מתים בנשיקה, וכן פרה אדומה מסלקת טומאת מת וכמיתת צדיקים, וזה ילפינן מזה שנסמכה מיתת מרים לפרה ללמד שמיתתה אינה מטמאה כי מתה בנשיקה.

כ' ב'. ולא היה מים לעדה לשתות. ובפסוק ה' התלוננו שאי"ז מקום מים ולא מקום זרע תאנה וגפן ורימון, ותמהו בשלמא החלו להתלונן שאין מים כי מתה מרים ואין את בארה, אך על הפירות מה נזכרו להתלונן לאחר מ' שנה שהיו במדבר בלא פירות, וביאר הפרי אריה זוטא שהבאר שהסתלק בפטירת מרים היה מרפא עינים וכמובא במד"ר י"ח, ואיתא בסנהדרין י"ז. שמיני פירות מאירים העינים, ולכך אמרו אם אין מים ופירות הפסדנו את רפואת העינים, ולכך אמר הקב"ה ודברת עם הסלע לעיניהם.

כ' י"א. ודיברתם אל הסלע, וירם משה את ידו ויך את הסלע פעמים. והקשו א'. למה נצטווה משה לדבר אל הסלע, דלא כפר' בשלח ששם הצטווה להכות בצור, ב'. מדוע משה היכה פעמיים. וביאר ר"מ אריק שהנה הקב"ה אמר למשה על מי מריבה שיענש ולא יכנס לארץ על אשר מעלתם בי בתוך בנ"י, והיכן מעל, וביאר שמשה השתמש במטה אהרן כשהכה על הסלע כמובא במד"ר י"ח, והנה מטה אהרן היה קדוש מאז שפרח בו הציץ וא"כ הוי מעילה בהקדש בהכאה עמו, ולכך ציווה הקב"ה למשה לדבר אל הסלע ולא כמו בבשלח שנצטוה להכותו שעדין המטה לא התקדש, ולכן המים כאן לא יצאו בהכאה הראשונה שלא יהנו מהקדש, ובפעם השניה אין מעילה כי אין מועל אחר מועל בהקדש כדאי' במעילה י"ט ולכן היה צריך להכות פעמיים.

כ' י"ז. נעברה נא בארצך לא נעבור בשדה ובכרם וכו', ביאר הפני דוד דהנה מצינו בב"ב נ"ד: נכסי עכו"ם כמדבר וכל המחזיק בהם זכה, ומחזיק היינו נעל גדר ופרץ, ולכך אמרו בנ"י נעברה נא בארצך דרך העברה בעלמא באופן שאין שהות לנעול לגדור ולפרוץ, ואח"כ אמרו לא נעבור בשדה ובכרם משום דקיי"ל זמורות הגפן אם דעתו לעבודת האילן קנה, וזהו שאמרו לא נעבור ואז לא יהיה לנו מהיכן לקצוץ, ועוד אמרו לא נשתה מי באר ובזה לא יוכח שהארץ שלנו, ונלך בדרך המלך ולא נטה ימין ושמאל שאז נקנה לדעת ר"א בב"ק ק'. הלך בה לאורכה ולרחבה קנה מקום הילוכו ולא נעשה זאת.

כ' כ"ט. ויראו כל העם כי גוע אהרן ויבכו אותו כל בית ישראל, ומדקדק המשך חכמה מה הדגש בויבכו אותו כל בית ישראל, שבא הכתוב לרמוז לנו שבכל הארבעים שנה שבני ישראל היו במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה שהתחייב גלות למחנה לויה והיה נפרד ממשפחתו ומביתו, שהרי א"כ הלא כעת במיתת אהרן הכהן גדול היה בשמחה שהרי חוזר לביתו ולמשפחתו, וזה העידה התורה ויבכו כל בית ישראל ללא יוצא מן הכלל שאפי' אחד לא היה שמח שלא היה כלל רוצחים שגלו.

כ"א ה': נפשנו קצה בלחם הקלוקל ופרש"י שהתלוננו על המן שמכניס ולא מוציא, והקשו אמאי לא התלוננו ע"ז כל המ' שנה במדבר, וביארו שכל המ' שנה היה טירחה מרובה בשביל לעשות צרכיהם כיון שהיו צריכים לצאת מחוץ לענני כבוד, ועתה שנפטר אהרן ונסתלקו ענני כבוד רצו לקנות אוכל רגיל מהנכרים כי רצו בית הכסא על שולחנם, ולכך שלח להם הקב"ה את הנחשים השרפים כדי שיצטרכו את ענני הכבוד שיהרגו המזיקים ולא יתלוננו.

כ"א ו'. וישלח ה' בעם את הנחשים השרפים. וביארו שהרי טענו שאין ילוד אשה יכול להכניס ולא להוציא והרי יתוש מבואר בגיטין נ"ו. שמכניס ולא מוציא, ולכך הענישם בנחשים שמבואר בשבת ע"ז: שהרפואה היא לכתוש יתוש ולהניחו על המכה, וכיון שיצטרכו להזדקק ליתוש יראו שיש בריה כזאת שלא מוציאה ולא יאמרו שזה לחם קלוקל.

ומש"כ וישלח ה' ולא ויביא ה' כיון דאיתא בב"ק ט"ז. תוד"ה ונחש שנחש שאינו נהנה בנשיכתו ומ"מ קרוי רגל ופטור ברה"ר דאורחיה בהכי, וזהו וישלח לרמז לושלח זה הרגל.

והקשו הלא כשנתאוו בקברות התאוה נענשו המכה גדולה מאוד ומדוע כאן רק בנחשים, וביאר בחבצלת השרון שהתם היו הם יוצאי מצרים ונתאוו למה שאכלו במצרים והיה זאת תאוה אמיתית, אך כאן מתו עולי מצרים ואינם ידעו באמת מהי תאות אוכל רגיל וחטאם רק חטא הלשון ועל זה נענשים בנחשים וכמש"כ רש"י שהיה זה חטא של הוצאת דיבה.

והנה הקב"ה אמר למשה לשלח בהם נחשים שרפים וכשבנ"י ביקשו שיסיר מהם ביקשו רק הנחשים ולא על השרפים, וביארו שהקב"ה הביא את הנחשים על כבוד ה' ואת השרפים על כבוד משה שהחמיר בכבוד הצדיק יותר מכבודו, ולכך כשבאו ישראל לבקש ידעו שיסלח להם ולכך ביקשו שיסיר רק הנחש.

כ"א ט'. ויעש משה נחש נחושת וכו'. ואיתא בגמ' שחזקיהו המלך כיתת נחש הנחושת והודו לו לפי שהיו טועים אחריו, והקשה החת"ס מדוע לא עשה כן משה רבינו שלא יכשלו מזה אח"כ, וביאר דאיתא בברכות י'. שחזקיהו לא נשא אשה כיון שראה ברוה"ק שייצאו ממנו בנים לא ראויים, ואמר לו ישעי' אתה עושה תא שלך והקב"ה יעשה את שלו, ולפי"ז משה לא רצה לעשות דבר מליבו ולשרוף את מה שהקב"ה ציווהו לעשות ואע"פ שאח"כ ייטעו מזה, אך חזקיהו שלשיטתו חשש למה שיטעו אחריו לכן כיתת נחש הנחושת.

כ"א י"ד. את והב בסופה. ברש"י הביא הגמ' בברכות נ"ד שכשעברו ישראל בנחל ארנון האמוריים הכינו להם מארב בדרך הצרה בין ההרים, אך כיון שהארון הלך לפניהם והיה מיישר הדרך, שני ההרים התחברו זל"ז והפכו למישור, והאמוריים שהתחבאו במארב נמחצו למוות ודמם זרם בנחלים, והיו שני מצורעים בשם את והב שהלכו בסוף מחנה ישראל וראו את הדם וסיפרו על הנס הגדול שהתרחש בלי שעמ"י ידע ממנו, וזמש"כ את והב בסופה שסיפרו הנס ומיד קמו ישראל ואמרו שירה.

חוקת התורה וטעמא דקרא: זאת חוקת התורה פרש"י לפי שהשטן והאומות אומרים מה טעם מצוה זו, לפיכך כתב בה חקה גזרה היא מלפני ואין לך רשות להרהר אחריה. וביאר הביה"ל שמצות פרה אדומה היא חומה וגדר לכל התורה שלא נטעה לחשוב שיודעים אנו את עומק טעמי המצות, אלא זאת חוקת התורה והתורה תהיה בעינינו כחק וגם במצוות שיש בהם טעם, והוכיח שבמצוות פסח ומצה אמרה תורה והגדת לבנך בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים, ולא אמר בעבור שיצאתי ממצרים אני מקיים המצוה אלא שבעבור מצוות אלו נתחדשה יציא"מ. וכן הוכיחו שאף בכבוד אב ואם מסתכלים עליה כמצוה שכלית אך בשו"ע נפסק עד היכן כיבוד אב ואם שאפי' נטל כיס זהובים שלו והשליכו לים לא יכלימם ולא יצער בפניהם ולא יכעוס עליהם והיינו שבמצב כזה יש לכבד אב מגזה"כ.

ובטעמא דקרא כתב דבתהילים אמר דוד המלך פלאות עדותיך על כן נצרתם נפשי פתח דבריך יאיר למצותיך יאבתי וביאורו שאם פלאות עדותיך שטעמי המצות מופלאים ומכוסים אז שומרים על המצוות אבל אם פתח דבריך יאיר שמאירים את המצוות בטעמים אז למצותיך יאבתי שרוצה אדם להבחין איזה מצוות לקיים.

והח"ח כתב שזאת חוקת התורה הוי על חוקות וסגולות התורה שנרמזו בפסוק זה ומטהרת התורה את העוסק בה.

והקשו הלא רש"י כתב מרבי משה הדרשן שטעם מצות פרה אדומה היא לכפר על מעשה העגל שעוון העגל גרם לטומאת מת שחזר מלאך המוות, וא"כ יש טעם למצוה ואי"ז חוקה, והחנוכת התורה ביאר שמצות פרה היתה קודם העגל שדרשו חז"ל מהפסוק שם שם לו חוק ומשפט שבמרה נצטוו על פרה אדומה, וי"א שבפרה אדומה איכא מעשה טהרה לטומאת מת וזה חוק, ושנית שיש עליה דין חטאת שמכפרת וזה נתחדש לאחר העגל.

 

 

ענינים בפרשה

תאות האכילה: הנה בסוף מ' שנה במדבר התלוננו עמ"י על הדרך כיון שהחל להם קושי שאמרו שהם קרובים לאר"י ולבסוף לא יכנסו מיד לארץ, והתלוננו על המן נפשנו קצה בלחם הקלוקל, והרי המן היה הדבר הקל ביותר שהיה במדבר שהרי לא היה להם בעיות פרנסה והיו לו כל הטעמים, ועוד שהרי מ' שנה אכלו אותו, והאמת שהקב"ה אמר ויאכילך את המן למען נסותך ויש להבין מה הנסיון במן.

ורואים בזה עניין של האכילה, שהרי אדם האוכל כשרעב אוכל בתחילה בשביל להשביע רעבונו ומרגיש טוב עם זה כיון שמרגיש הנאה עם תוכן, וכשממשיך לאכול רק בגלל שלא ישאיר בשולחן ההרגשה היא הנאת החיך והנאה גשמית ופעמים מרגישים תחושה של התבהמות. ומשום שבתחילה אכל האדם לתאבון ואח"כ אכל לתאוה, שהקב"ה ברא תאבון לאדם שיהיה לו הנאה מסוימת מהאוכל וע"ז מודים לה', ויש חלק של תאוה.

ואף בשאר הנאות וכגון הרחבת דירה לפעמים היא הנאה אמיתית לעשות טוב לעצמו ולילדים ויש הנאה של למלאות יופי וסטייל ומתנתק ויורד להנאות, וכן בכבוד אדם צריך הערכה וכבוד אך יש לעלות מזה שאדם צריך שייתיחסו אליו וכו', והיינו שכל דבר יש בו טוב אך צריך ברמה הטובה.

ובאכילת המן הקב"ה ערך לנו את השולחן במדבר ונתן לאדם להנות, אך אין את הצורה מסביב ואין את הצלחת המלאה סתם אלא רק את הכמות שאדם צריך ולא יותר ולא היה לזה מראה כדי שיהיה אכילה לצורך ואכילת קודש. וע"ז אמרו עמ"י שקצו בזה כיון שלא קיים ילוד אשה שאינו מוציא, והרי אדם מוציא את מה שהגוף אינו צריך ובאכילת המן לא היה מה להוציא, ורצו עמ"י להתנתק קצת מהרוחניות נטו ורוצים גם גשמיות.

ורואים שהקב"ה לא רוצה שלא תהנה אך יש הבדל בין הנאה בצורה נכונה המשתפת את הרוח והנשמה וכל דבר במידה ולא להיות בתאוה.

יום שישי ערש"ק חוקת כתב הלבוש שביום זה אירעו צרות ליהודים ואמרו לו בחלום שזה בגלל זאת חוקת התורה שהתורה תובעת עלבונה, והמג"א והמשנ"ב תק"ב כ' שיש מנהג לצום ביום זהף ועכ"פ לא יתענג במעדנים, ולא יעשה דברים מסוכנים.

אהבת? שתף את החידוש

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד בנושא:

היצר שדוחף

מגילת אסתר פרק ב פסוק ט כתוב " וישנה ואת נערותה לטוב ….. "

פרשת משפטים

פורים – מידת השמחה

מה פשר מנהג אכילת אוזני המן, ומדוע זכה המן שמבני בניו ילמדו תורה בבני ברק, ושהמחנך הדגול יצא ממנו

עלון וטהר לבנו – פורים חידושים מקוריים וחיזוקים נפלאים

תפריט נגישות

עזרו לנו בהפצה!
השאירו לנו פרטים ואנו נחזור אליכם

לנוחיותכם: "חידושי העם" גם באפליקציה

היי, רוצה להשאיר חידוש אבל הוא עדיין לא מוכן?

כדי שלא תפספס! תשאיר פרטים ונשלח לך תזכורת בעוד כמה ימים