תודה לאתר רשות היחיד על התרומה האדירה לפרויקט

צבא או תורה
חנוכה

מראה מקומות: תפילת על הניסים

בס"ד, חנוכה תשפ"ד

חרבי וקשתי או צלותי ובעותי

 

יעקב אבינו אמר לבניו שנלחם עם האמורי "בחרבי ובקשתי", ותרגם אונקלוס שאין הכוונה לחרב ולקשת פיזיים אלא "בצלותי ובבעותי", בתפילה ובבקשה.

 

החשמונאים נלחמו בחרב ובקשת אמיתיים. על סמך מה הם עשו זאת?

 

להלן שאלה יסודית בהבנת מהות החנוכה והאקטואליה, ואחריה – המאמר שכתבתי בעקבות שאלה זו, ולבסוף – כמה תשובות שהתקבלו בעניין זה.

 

שאלת התלמיד:

 

בס"ד

שלום וברכה וחנוכה שמח,

חשוב לי לדעת מדוע מתתיהו הכהן הגדול עזב את התורה ואת בית המדרש, יחד עם בניו, לקחו חרב ויצאו להתגייס למלחמה נגד היוונים, ולא הבין – כמו שאנחנו מבינים היום – ש"תורה מגנא ומצלא", וצריך להתחזק בעמל התורה ובתפילה, בשמירת הלשון ובצניעות, באדם לחברו ובאדם למקום, כי כאן שדה הקרב האמיתי, והקב"ה כבר יילחם עבורכם ויעשה מה שצריך…
 

וכידוע – שאלות שנשאות מתוך תמימות, ולא מתוך כוונה לקנטר, בעיניים אוהבות, תמהות ושואלות באמת – הן שאלות נפלאות!!! מה עונים לבחור על שאלתו הנהדרת?

 

לשואל היקר – מתוך השאלה ניכר שאתה מחפש "לעשות סדר" במחשבותיך, ונשתדל לעזור לך בכך, והמסקנה מתגלית מעצמה, ללא כל הקושיות דלעיל.

 

תמצית התשובה: השאלה התבססה על שני צדדים אפשריים: א. צבא. ב. לימוד. אבל תשובתנו היא שיש שלושה צדדים אפשריים: א. צבא. ב. לימוד. ג. קידוש ד' בדרך הקנאות.

 

ונפרט בהרחבה את דברנו: אם נסכם את צורת ההתבוננות כרגע, נראה שיש לפנינו שני דרכים – דרך המלחמה או דרך עמל התורה, "קול יעקב" או "ידי עשו" וכאשר יש לפנינו צרה – צריך לדעת לאן לפנות – ל"קול יעקב" ולהתחזק בתורה ובתפילה וכיוצ"ב, או להתגייס לצבא, לקחת חרב ביד, ולהילחם באויב שקם עלינו בכל כוחו. בצומת זו – מצד אחד נמצאים הרבנים שלנו, שאומרים לבחור בצד התורה, ומצד שני עומד מתתיהו ובוחר בצד ב', עוזב את בית המדרש ואת בית המקדש ויוצא להילחם. וכי יש מחלוקת בין חכמי זמנינו ובין מתתיהו ובניו?

 

ולפני שנתחיל לענות – תחילה נחריף את שאלת התלמיד בשתי קושיות מצידנו:

קושיה ראשונה: בתפילת "על הניסים" מודים על שנתת "גיבורים ביד חלשים" וכו', ויש תמיהה: בשלמא יש יחס של הפסד בין "גיבורים" ובין "חלשים", ויש יחס של הפסד בין "רבים" ובין "מעטים", ולכן אלמלא הנס – ברור שהחלשים נופלים בידי החזקים וכו'. אבל מה ההכרח ש"טהורים" מפסידנים יותר מ"טמאים", או ש"זדים" מנצחים יותר את "עוסקי תורתך" וכו'? עד כאן.

 

קושיה שניה: שומעים בחנוכה דרשות מרבנים חשובים, וכולם מלמדים אותנו שכמו שבימי החשמונאים נלחמו על קדושת עם ישראל, נלחמו על פך השמן הטהור, לשמור על הרוחניות – כך גם בימינו צריך כל אחד לחזק את הקדושה, ללמוד יותר תורה, לעמול בקדושה, בתפילה, להתחזק בשמירת הלשון ובצניעות וכו'. וכאן הבן שואל: איך החשמונאים נלחמו – מלחמה פיזית, בחרב ובחנית, א"כ מניין לך שצורת המלחמה שלנו צריכה להיות בתורה ובתפילה?!…

 

התשובות המקובלות על קושיית התלמיד (להכריע בין צבא ובין תורה) מסתכמות בכמה דרכים (וכן כתבו לי כמה מהאנשים איתם התכתבתי בנדון זה):

א. שפעם לא היה צבא, ולכן צריך להילחם בעצמם, אבל היום יש צבא ולכן אפשר להישאר בבית המדרש.

ב. שבתקופת מתתיהו לא נתנו ללמוד תורה, ולכן היו צריכים להילחם פיזית על זכות זו, אבל היום – כל מי שיכול ללמוד – שישב וילמד.

ג. שפעם הגזירה היתה על הרוחניות, ולכן מוטל עלינו להילחם למענה, אפילו פיזית, כי זו בעיה שלנו, משא"כ כאשר הגזירה היא על הגוף – בזה אפשר וצריך לסמוך על ד'.

ד. ואחד הרבנים כתב שבאמת צריך רק ללמוד ולא צריך צבא כלל, ובמלחמה נגד יוון רק מתתיהו ובניו יצאו, וכל השאר נשארו ללמוד, ובזכות זאת הם נצחו במלחמה, והם עצמם – בגלל עזיבתם את בית המדרש – הלכו והתרחקו, עד שהגיעו לסופם, שנהרגו כולם, ומעתה אם יש מי שטוען שהוא מזרעם – הרי הוא עבד….

 

והמכנה המשותף לרוב המשיבים, שנקטו שבעולמנו זה בוודי שיש צורך בדרך המלחמה, מאחר שעולמנו הוא עולם ההשתדלות ושולט בו הטבע, הגם שידוע שבאמת הקב"ה מנהל את העניינים, אבל סוף סוף – עולם המעשה מחייב לצאת למלחמה, ועובדה שהתורה עוסקת ב"כי תצא למלחמה על אויביך", ויש מצוות היאך לשמור על מחניך קדוש, וכיבושי מלחמה, ויצרי הלוחם (כגון אשת יפת תואר) בזמן המלחמה, ודיני שלל וביזה, תיאורי מלחמה בתורה ובנ"ך וכו'.

 

אלא שהיה אחד המשיבים, שכתב – ובוודאי שזו עיקר הנקודה, שיש ללמוד ממתתיהו – וזה המסר של חנוכה: שיש עוד עולם – עולם אידיאלי, שאינו מסור לכל אחד, אלא רק ליחידי סגולה, עולם שבו האמונה והביטחון הם כל כך חזקים, שבאמת ההשתדלות בהם איננה נכונה, ובהמשך נבאר מדוע.

 

ותחילה – קצת הסטוריה…

 

אברהם אבינו יצא להילחם במלחמת עולם של ארבעה מלכים מול חמישה מלכים, והוא עצמו היה לפי גירסה אחת רק הוא ואליעזר, ולפי גירסה שניה הוא ו-318 איש (ויש עליו ביקורת שעשה אנגריא בתלמידי חכמים, מדוע השתמש בכל כך הרבה חיילים…). ואנו שואלים: וכי אברהם אבינו היה תמים כל כך, עד שחשב שיש לו כוח להילחם ב- 3.6 מליון (לפי המדרש) חיילים?!

 

הגר"ח מוואלוז'ין התקין סגולה (נפש החיים שער ג-י"ב), להסר ולבטל מעליו כל דינין ורצונות אחרים, שלא יוכלו לשלוט בו ולא יעשו שום רושם כלל (ללא מלחמות, ללא השתדלויות, כן – גם בעולמנו זה…), כשהאדם קובע בליבו לאמר הלא ד' הוא האלקים האמיתי ואין עוד מלבדו יתברך שום כוח בעולם, וכל העולמות כלל, והכל מלא רק אחדותו הפשוט ית"ש, ומבטל בליבו ביטול גמור, ואינו משגיח כלל על שום כוח ורצון בעולם, ומשעבד ומדבק טוהר מחשבתו רק לאדון יחיד ברוך הוא – כן יספיק הוא יתב' בידו, שממילא יתבטלו מעליו כל הכוחות והרצונות שבעולם, שלא יוכלו לפעול לו שום דבר כלל.

 

וישנם סיפורים ועובדות, שסופרו ע"י אנשים גדולים, שהשתמשו בסגולה זו ועברו במקומות מסוכנים ולא ראו אותם כלל. ומי שלא זכה להשיג מדרגות כאלה – באמת קשה מאד להאמין שגם כך העולם פועל…

מסופר על הבריסקער רב (ושמענו זאת מפי מו"ר מרן הגראי"ל שטינמן זצ"ל), שבזמן המלחמה על ירושלים – הוא ישב בביתו ולמד, ולא שת ליבו לכל הפגזים שנופלים מסביב. ורק לאחר הפצרות מרובות מצד בני משפחתו, שיסכים לבוא למקלט מוגן יותר – עזב את מקומו וירד עימם למקלט, ובאותו רגע פגע פגז במקום שהיה קודם וריסק אותו לחלוטין. אמר לו בנו: כמה טוב שירדנו למקלט, אחרת היית נהרג. אמר לו אביו: טועה אתה בני, אם הייתי נשאר על מקומי וממשיך ללמוד שם – לא היה מגיע לשם הפגז כלל…

 

כמה אנשים יכולים לומר זאת בביטחון כל כך גדול – אין הרבה, אולם אותם הבודדים שכן נוקטים בדרך זו – נחשבים כדרך נוספת בעבודת ד' – כפי שנבאר בהמשך.

 

וכך גם לגבי מתתיהו ובניו – מי שלומד קצת את פרטי המלחמה – יודע שבצד של מתתיהו היו 12 לוחמים – 5 בני מתתיהו בן יוחנן ועוד 7 בני חשמונאי, ובצד השני – כותב הרוקח על סידור התפילה ובמדרש חנוכה, שאנטיוכוס שלח לכל המדינות של אומות העולם להעמיד לרשותו את כל צבאם, ועלו שם 80 מלכים ו-60 נסיכים רוכבי פילים ומצבי בשם בגריסף ומספר הגדודים הגיע ל-10.8 מליון גדודים, ויש גירסה בשם ר' יצחק שהיו 60 ריבוא אלף גדודים ובכל אחד מהם היו אלף איש (סה"כ 60 מליארד חיילים…), והיוסיפון כתב שכשהגיעו לארץ יהודה היו נראים כמחנות של ארבה וילק… וסכו עצמם בדם חזיר ובטומאות גדולות, כדי שאפילו מלאכים לא יוכלו להתקרב אליהם… וכנגדם – האם יש מישהו בעולם שחושב שיש השתדלות להילחם נגדם עם קומץ אנשים, שמעולם לא חגרו חרב, והלכו למלחמה לאחר צום, ויונתן "טיפל" בכל בעלי הקרדומות, ויהודה תפקידו להרוג את "מושכי הקשתות", ושמעון – את "אוחזי הרומחים", ואלעזר היה "ממונה" על הפילים. עוד כתוב במדרש חנוכה שהקב"ה תפס את 70 שרי האומות, רצע אותם במרצע של אש, והורה להם להרוג את חיילי אומתם, וכן כתוב (במדרש רבי דוד הנגיד) שהיו רעמים וברקים מן השמים, שפגעו בליבם של החיילים ואש מהשמיים היתה שורפת אותם, ויעויין שם כל הניסים.

 

וא"כ – מה שכתבנו לעיל שיש רק שני דרכים בעם ישראל – או צבא או לימוד – הרי זו תמימות שמקורה בטעות, מאחר שצורת המלחמה היא הצורה שאנחנו מכירים, אבל לפי התיאור דלעיל – "מלחמה" של 12 איש בכל המליונים הללו – הרי אין בזה שום "השתדלות", וכל מה שיש בה (וזה נכון גם לגבי אברהם אבינו, וגם – אלפי שנה לאחר מכן, לגבי הבריסקער רב, וגם לגבי מהלכים שלמים בהסטוריה היהודית, בין שתי התקופות) – הכל רק מצד מסירות נפש למען כבוד השי"ת, והיא דרך שלישית (פרט לדרך המלחמה או דרך לימוד התורה) – דרך הקָנָאוּת, שהיא נעלית משני הדרכים הקודמים.

 

המסילת ישרים (בפרק י"ט) – מתאר את מבנה נפשו של הקנאי לכבוד ד', ומקדים שכדי להגיע לדרגה זו – יש לטפס בסולם בשלבים הבאים (וכל אחד מהם הוא עבודת חיים): ה"זהירות", ה"זריזות", ה"נקיות", ה"פרישות", ה"טהרה", ואז מגיעים למדרגה הגבוהה הנקראת "חסידות". אחד מחלקי החסידות הוא "עשייה", וחלק זה עצמו מתחלק ל"יראה" (עיקר היראה היא יראת הרוממות שצריך האדם לחשוב בעודו מתפלל או עושה מצוה, כי לפני מלך מלכי המלכים הוא מתפלל או עושה המעשה ההוא) ול"אהבה" (שיהיה האדם חושק ומתאוה ממש אל קרבתו יתברך ורודף אחר קדושתו, כאשר ירדוף איש אחר הנחמד ממנו חמדה עזה, עד שיהיה לו הזכרת שמו יתברך ודיבור בתהלותיו והעסק בדברי תורתו ואלהותו יתברך, שעשוע ועונג ממש כמי שאוהב את אשת נעוריו או בנו יחידו אהבה חזקה, אשר אפילו הדיבור בם יהיה לו לנחת ותענוג). מי שזכה להגיע למדרגה זו של "אהבה" – יבחין שיש למדרגה זו שלוש דרגות, המשולבות זו בזו: ה"שמחה" (שיהיה לבו של אדם עלז, על שהוא זוכה לעבוד לפני אדון יתברך שאין כמוהו, ולעסוק בתורתו ובמצותיו שהם השלימות האמתי והיקר הנצחי), ה"דביקות" ׁׁׁׁׁׁ(שיהיה לבו של אדם מתדבק כל כך בשם יתברך, עד שכבר יסור מלפנות ולהשגיח אל שום דבר זולתו), והשלישית – מדרגת ה"קנאה".

 

"הקנאה" – או בשמה הידוע יותר – ה"קנאות", מוגדרת עפ"י המסילת ישרים בדברים הבאים (המובאים בקצרה): שיהיה האדם מקנא לשם קדשו, שונא את משנאיו ומשתדל להכניעם במה שיוכל, כדי שתהיה עבודתו ית' נעשית וכבודו מתרבה, …וכבר הפליגו חז"ל (שבת נ"ה) לדבר במי שיש בידו למחות ואינו מוחה, וגזרו דינו ליתפס בעוון החוטאים עצמו, ובמדרש איכה אמרו: "היו שריה כאילים" – מה אילים הללו בשעת שרב הופכים פניהם אלו תחת אלו כך היו גדולי ישראל רואים דבר עבירה והופכים פניהם ממנו, אמר לו הקב"ה תבא השעה ואני אעשה להם כן, וזה פשוט כי מי שאוהב את חברו אי אפשר לו לסבול שיראה מכים את חברו או מחרפים אותו ובודאי שיצא לעזרתו גם מי שאוהב שמו יתברך לא יוכל לסבול ולראות שיחללו אותו ח"ו ושיעברו על מצותיו, והוא מה שאמר שלמה (משלי כ"ה): עוזבי תורה יהללו רשע ושומרי תורה יתגרו בם, כי אותם שמהללים רשע ברשעתו ולא יוכיחו על פניו מומו, הנה הם עוזבי התורה ומניחים אותה שתתחלל ח"ו, אך שומריה המתחזקים להחזיקה ודאי שיתגרו בם לא יוכלו להתאפק ולהחריש.

 

הנה למדנו כאן מדרגה חדשה, אמיתית עד העומק הגדול ביותר שלה, שהאדם השלם לא יכול לראות חילול הקודש, שמבזים את הקב"ה ולשתוק. ובמקרה כזה הוא יוצא להילחם, לא כמלחמה שהזכרנו (במדרגה הראשונה לעיל, מלחמת חרבות וחניתות, ובימינו טנקים ומטוסים, טילים וכיפות ברזל) כהשתדלות לניצחון, אלא בשצף קצף, בכוח הרוח שבו בלבד, ללא שום התחשבות מה יש בצד השני ומה הסיכוי לנצח או להפסיד, אלא פשוט – לצאת כי מבזים כרגע את אהובך, וממילא בכלל לא חשוב מה ערך הכוחות בין הצדדים, מאחר שהוא בא בשם ד' צבקות, וכל השאר בטל לזה לחלוטין!

 

וכך כתב הרב ישראל אליהו ויינטרוב זצ"ל (שמענו מהרב אבשלום שניידר שליט"א): יש להקשות על תעוזתם של המכבים, מה ראו לצאת נגד מליונים, והם היו רק י"ג נפשות. ויש כמה תירוצים בדבר, אבל חשבתי הרגש, שיש חילוק בין מימד ה"מְדַבֵּר" למימד ה"יהודי" כפי שחילק הכוזרי (שאין רק דצח"מ – דומם, צומח, חי, מדבר – אלא יש גם מימד גבוה יותר – "יהודי"). שכמו שכל מדרגה ביחס למדרגה שתחתיה זה אפס (המשל המתאים הוא צל לעומת האדם, שהוא כמו אפס כלפי האינסוף), ואין שום מניעה לחי לאכול את כל הצומח הדרוש לו, ואין בזה בל תשחית. וכן הצומח מנצל את כל הדומם הדרוש לו. וכן האדם משתמש בכל הבעלי חיים, עד כדי חיסול הזן כולו, ואין בזה כל בעיה מוסרית. כך – מי שמרגיש באמת את החילוק בין "מדבר" ל"יהודי" – מבין שכאשר יש בעיה עם ה"מדבר" – אין שום בעיה לחסל את כל הכמות המפריעה, ואפילו אם זה רבים, אבל סוף סוף הם במדרגה שהיא כאפס לעומת מדרגתנו. ומי שמרגיש זאת באמת – אין לו מה לברר או לחשוש, כי זו דרך העולם באמת.

 

ואפשר להמשיל זאת לאותו רב שרצו לקחת לו תלמיד להיות קנטוניסט, ונתן סטירה מצלצלת לראש המשמר כי העז להפריע באמצע התוספות?!…, או לפנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן שראה את זמרי בן סלוא והשיב את חמת ד' בקנאו את קנאת ד' בהריגתו ביחד עם כזבי בת צור, במצב זה אדם נמצא ברמה זו של קשר להשם – כל כך פשוט שאין כל הכוחות האחרים שיש בעולם יכולים לשלוט בו, כדברי הסגולה של הגר"ח מוואלוז'ין.

 

ובזה מבוארת הקושיה בנוסח "על הניסים" שהבאנו לעיל, שמאחר שהנושא אינו מלחמה אלא דרגה גבוהה בעבודת ד' – א"כ מובן שצריך להיות טהורים כדי לנצח את הטמאים, צריך להיות עוסקי תורתך כדי לנצח זדים, אין חשיבות לכמות החיילים שכנגד – אפשר להיות מעטים כנגד רבים, כי אין זה קרב צבאי אלא מלחמת האור בחושך, זוהי חנוכה, ומכאן הלימוד שלנו שכדי לנצח צריך לעלות בסולמות הקדושה, כמה שיותר עמל, כמה שיותר השקעה – כך גודל הניצחון במאבק על דמותו של העולם, האם העולם יהיה מתוקן במלכות ש-ד-י, או שחיי ההפקר ימשיכו לשלוט הלאה (ובזה מבוארת גם הקושיה שבראש דברנו, לגבי דרשות הרבנים ללמוד מחנוכה לרוחניות ולא ליציאה לקרב).

 

ונסכם את דברנו: בשאלה חשבנו שלומדים ממתתיהו ללכת לצבא, ולמסקנה – לומדים ממתתיהו להתחזק כמה שיותר ברוחניות, לעלות כמה שיותר בסולם התורה והמידות, ואז נזכה להיות במצב שכל העולם מתבטל מפני קדושת השם, שבאה לידי ביטוי אצל יהודים עמלי תורה ויראי שמיים, וד' יעזור שנזכה לכך.

 

אהבת? שתף את החידוש

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד בנושא:

רצון פנימי של דוד המלך

תפילין איך התחיל הסיפור והמצווה

למי הפתילים..

מסע החיים

כי אין הצר שווה בנזק המלך

בכך מסתיים שבחה של אשת רבי עקיבא?

תפריט נגישות

עזרו לנו בהפצה!
השאירו לנו פרטים ואנו נחזור אליכם

גם אתם מועניניים לזכות את הרבים ולעזור לנו בהפצה (לא בתרומה כספית!)

השאירו פרטים וניצור איתכם קשר.

לנוחיותכם: "חידושי העם" גם באפליקציה

היי, רוצה להשאיר חידוש אבל הוא עדיין לא מוכן?

כדי שלא תפספס! תשאיר פרטים ונשלח לך תזכורת בעוד כמה ימים