תודה לאתר רשות היחיד על התרומה האדירה לפרויקט

קנין דברים
כתובות
כותב החידוש: אליעזר ליפשיץ

מראה מקומות: כתובות נד: ב"ב ג.

מבואר בגמרא בדף ג. ששותפים שהתחייבו בקניין  לחלוק לא מהני דהוי קניין דברים וכלשון הגמרא

במאי אוקימתא למתני'? בשאין בה דין חלוקה, אי בשאין בה דין חלוקה, כי רצו מאי הוי? נהדרו בהו! א"ר אסי א"ר יוחנן: שקנו מידן. וכי קנו מידן מאי הוי? קנין דברים בעלמא הוא! בשקנו מידן ברוחות. רב אשי אמר: כגון שהלך זה בתוך שלו והחזיק, וזה בתוך שלו והחזיק.

·       וכל לומד גמרא זו יתקשה בכמה קושיית.

א: מה זה קניין דברים ומה החיסרון שלו.

ב: למה הגמרא הקשתה שאלה זו דווקא למאן דאמר שמדובר בחצר שאין בה כדי חלוקה והיזק ראיה שמי היזק ולכוראה שאלה זו קשה גם למאן דאמר היזק ראיה לאו שמי היזק ורצו דקתני הוא לבנות גודא וכי רצו מי הוי ליהדרי בהו.

ג: כיצד התירוצים של רב אשי ור' יוחנן עונים על החיסרון של קניין דברים  ומה רב אשי הוסיף על ר' יוחנן נבאר במקום אחר בעזרת השם.

·       בביאור החיסרון של קניין דברים .

בביאור החיסרון של קנין דברים יש להקדים את דברי התוספות בכתובות נד: שהוא הבסיס להבין מהו קניין ומה הוא קניין דברים.

וז"ל תימה דעכשיו נהגו שכותב חתן לכלה מאה ליטרין אף על פי שאין לו שוה פרוטה דבשלמא כשיש לו הוא משעבד נכסיו לזה החוב והואיל ונתחייב אפילו נאבדו אלו הנכסים וקנה אחרים הם משתעבדים אף על פי שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם מ"מ אדם משעבד דבר שלא בא לעולם כיון דכתב ודעתיד אנא למיקני כדאמרינן במי שמת (ב"ב קנז. ושם) אבל אותו שאין לו היאך ישתעבד נכסיו שיקנה אחרי כן כיון שלא נתחייב לה היינו דבר שלא בא לעולם ושאל ר"י לרבי אליהו

 והשיב לו דמצינו כענין זה בפרק השוכר את הפועלים (ב"מ דף צד. ושם) דתניא מתנה שומר חנם להיות כשואל ופריך במאי בדברים ומשני בשקנו מידו משמע בכל ענין אף על פי שאין מקנה לו שום נכסים אלא שמשעבד גופו לזה החוב מעתה ולכשיהיו לו נכסים חל שעבודו מעתה ואין זה קנין דברים בעלמא דקנין דברים לא הוי אלא כההיא דריש בבא בתרא (דף ג.) שקנו מידם לחלוק חצר שאין בה דין חלוקה אבל מה שמשעבד גופו להתחייב לדבר זה משתעבד ואין זה קנין דברים בעלמא וי"מ דכיון דכותב סתמא שיהיו כל נכסיו אחראין למה לא נתחייב הרי הודה שיש לו נכסים ואף על פי שאנו יודעים שאין לו הודאת בעל דין כמאה עדים דמי ומטעם זה אור"ת שכותבין בהרשאות והקניתי לו ארבע אמות קרקע בחצרי אף על פי שאנו יודעים שאין לו קרקע כיון דמודה שיש לו הודאת בעל דין כמאה עדים דמי.

ובביאור דבריו : הקשה ר"י לר' אליהו איך חתן מתחייב בכתובה מאה לליטרין אפילו אם אין לו כסף הרי אדם לא יכול לשעבד כסף שעדיין לא הגיע לעולם והוסיף דבשלמה כשיש לו הוא משעבד את הנכסים על החוב ואז זה שיש שיעבוד נכסים זה מחייב אותו ואפילו עם אותם נכסים ילכו מעולם כבר החיוב חל על אותו גברא בגלל שהיה שיעבוד על הנכסים.

ובעצם מבואר בדבריו שבן אדם לא יכול להחיל חיוב על עצמו אם הוא לא משעבד נכסים.

והצ"ב שבדבריו: דלכוראה צריך להבין מאי שנא מכל מזיק שבעצם הוא חייב על הנזק וחל על הגברא חיוב אף על פי שלא היה שיעבוד נכסים.

ומה שנראה לומר שזה פשוט שהתורה יכולה להטיל על הגברא שעיבודים אבל לא מצינו בשום מקום שהגברא יוכל להטיל על עצמו חיוב בלי שיהיה שיעבוד ממון.

ותירץ לו ר' אליהו שגברא יכול להטיל על עצמו חיובים גם עם הוא לא משעבד נכסים ויש לו ראיה ממה ששומר חנם מתנה להיות כשואל אף על פי שאין לו נכסים רואים בעצם שבן אדם יכול להטיל חיובים על עצמו אף על פי שאין לו נכסים ולא חשיב קנין דברים בשונה מקנין דברים ששם זה לחייב את הגברא לעשות מעשים ואין אפשרות להתחייב על מעשים כי שיעבוד זה תמיד בייחס לחבות .

היוצא מהנ"ל: שנחלקו ר"י ורבי אליהו האם גברא יכול להחיל על עצמו חיובים בלי שיש שיעבוד ממון בקניין שיטת ר"י שלא ועל כן שאל איך חתן מתחייב בכתובה כסף שאין לו עכשיו לשעבד ,אולם ר' אליהו סבר שאדם יכול להחיל על עצמו חיוב אף שאין לו כסף שישתעבד בקנין זה.

·       מהו קנין להנ"ל.

מבואר בדברי התוספות הנ"ל שקניין מהותו להחיל שיעבודים והגדרה של שיעבוד הוא חוב ממון, רק שיש ויכוח בין ר"י לר' אליהו אם אני יכול להחיל על עצמי שיעבוד של חיוב ממון בלא שיעבוד  ממון .

[רק שאם היתקשה הלומד שידועה שיש ויכוח באחרונים עם קנין הוא לגלות גמירות דעת או שמטרת הקניין לתקף הסכמים כל זה לא סותר כלל לזה שמהות הקניין לייצר שעיבודים ,שכן צריך להבין למה אי אפשר לעשות קניין שיעבוד בעל פה ולמה צריך לעשות מעשה ועל זה נחלקו באחרונים האם החיסרון של קניין בעל פה הוא שלא רואים גמירות דעת ללא קנין מעשי או שדיבור בעלמא לא משעבד אותי לחיוב].

·       בביאור החיסרון בקנין דברים להנ"ל.

אפשר להבין באחת משתי דרכים אם נלמד כר"י בתוספות בכתובות שגברא לא יכול להכיל עצמו חיוב בלי שיש לו על מה לשעבד ממון ,אז נלמד שהחיסרון בקניין דברים זה לא חיסרון בגברא אלא זה חיסרון בקנין שאין לו על מה לחול.

אבל אם נלמד כמו ר' אליהו שגברא יכול להחיל על עצמו חיובים בלי שהוא שמעבד ממון אז צריך לומר שהחיסרון בקנין דברים זה בייחס לגברא שהגברא לא יכול לשעבד עצמו לפעולת גברא יכול לשעבד עצמו רק לחובות ממוניות.

·       מראה דנחלקו בזה הראשונים בסוגיין.

ברש"י נראה שלמד כמו ר"י שכן ביאר שהחיסרון בסוגיין שאין לקניין על מה לחול ואם היה סובר כר' אליהו היה צ"ל שיש כאן חיסרון בגברא שהוא לא יכול לשעבד עצמו לפעולות.

ומה שרש"י הזכיר דווקא חליפין הוא מכיון שבשאר הקנינים פשוט שלא מהני רק שבחליפין שנאמר לקיים כל דבר היה סק"ד שמהני קמ"ש שלא ועיין בר' נחום שכתב הפוך.

אמנם בדברי התוספות בד"ה קנין דברים כתב להדיא כשיטת ר' אליהו

קנין דברים בעלמא הוא – בפרק השוכר את הפועלים (ב"מ דף צד.) דתנן מתנה ש"ח להיות כשואל ומוקי לה בקנו מידו התם לאו קנין דברים הוא אלא קנין גמור הוא שמשעבד את עצמו שאם יאנס שישלם.

·        בביואר למה הגמרא הקשתה שאלה זו דווקא למאן דאמר היזק ראיה שמי היזק.

למה הגמרא הקשתה שאלה זו דווקא למאן דאמר שמדובר בחצר שאין בה כדי חלוקה והיזק ראיה שמי היזק ולכוראה שאלה זו קשה גם למאן דאמר היזק ראיה לאו שמי היזק ורצו דקתני הוא לבנות גודא וכי רצו מי הוי ליהדרי בהו.

וכבר עמד בשאלה זו התוספות ותירץ שלא הוי קנין דברים למאן דאמר גודא כי שיבדו נכסיהם לבניין הכותל.

וז"ל כי רצו מאי הוי ניהדרו בהו – למ"ד מחיצה גודא לא פריך דאיכא למימר דקנו ושיעבדו נכסיהן לבנין הכותל אלא למ"ד פלוגתא לא מהני קנין דקנין דברים בעלמא הוא דלא מסיק אדעתיה שקנו ברוחות.

אמנם ברש"י בדף ב: כתב ששאלת הגמרא הייתה קשה גם למאן דאמר זה וז"ל וטעמא דרצו – לבנות כותל דמדעת שניהן הוא דחייביה חכמים שיבנו בין שניהן ולקמן פריך כשרצו מאי הוי ליהדרי בהו אבל לא רצו שניהן שהיה אחד אומר דייה לחלקה במסיפס של יתדות עצים תקועים בארץ נמוכים לא כייפינן ליה ואין זה יכול לומר לו איני חפץ שתראה עסקי.

ונראה בדברי רש"י בפשטות שחלק על דבר התוספות.

אמנם מדברי הרשב"א  יוצא שהם לא נחלקו שכן קושיית הגמרא הייתה על שתי הלישנות ועל זה תירצה הגמרא שקנו מידן ומהני למאן דאמר שמחיצה גודא שרצו ושיעבדו נכסיהם לבניין הכותל ורק שהגמרא המשיכה להקשות לאמאן דאמר פלוגתא שהוי קנין דברים.

וכי רצו מאי הוי ליהדרו בהו, פרש"י ז"ל דבין להאי לישנא בין ללישנא דמחיצה גודא קא פריך דהתם נמי כי רצו לעשות כותל והתנו כן אם רוצין לחזור בהן חוזרין דבמה נשתעבדו ופריק בשקנו מידן, והדר פריך וכי קנו מידם ללישנא דמחיצה פלוגתא מיהא מאי הוי ליהדרו בהו דקנין אינו חל אלא או בקרקע או במטלטלין א"נ בשעבוד אבל בדברים בעלמא לא חאיל וכי קנו לחלוק קנין דברים בעלמא הוא שהחלוקה אינו דבר שיש לו גוף, וי"מ דללישנא דמחיצה גודא לא הוה קשיא ליה ולא מידי דמסתמא היה יודע שקנו מידן כיון דאיפשר בקנין, אבל ללישנא דפלוגתא הוא דקא קשיא ליה לפי שלא היה קנין חל עליה וכדאקשי למאי דפריק בשקנו מידן וכי קנו מידן מאי הוי קנין דברים בעלמא הוא כלומר והיינו דקשיא לי, ופריק בשקנו מידן ברוחות:

·       בקושיית סתירה בדברי התוספות.

לכוראה בתוספות הנ"ל שהובא משמע כר"י שכן עם גברא יכול לשעבד את  עצמו אז למה תוספות ביאר שהם שיעבדו נכסיהם לבניין הכותל.

וזה סותר לדברי התוספות הבא שכתב להדיא כר' אליהו כמו שביארנו לעיל.

ומה שנראה לתרץ שוודאי בן אדם יכול לשעבד את עצמו בלא שיעבוד נכסים אמנם הוא יכול לשעבד את עצמו רק לחיובים כלפי מישהו אחר וכאן אני בונה את הכותל לעמי ולא חשיב חיוב ולכן תוספות כתבשיש כאן שיעבוד נכסים.

אהבת? שתף את החידוש

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד בנושא:

מלאכת חורש

מקום ארון אינו מן המידה

מה בין: "וְאֵין מַיִם לִשְׁתֹּת הָעָם" לבין: "וְלֹא הָיה מַיִם לָעֵדָה"? 

פרשת תרומה

פרשת תצווה

בלבבי משכן אבנה

תפריט נגישות

עזרו לנו בהפצה!
השאירו לנו פרטים ואנו נחזור אליכם

לנוחיותכם: "חידושי העם" גם באפליקציה

היי, רוצה להשאיר חידוש אבל הוא עדיין לא מוכן?

כדי שלא תפספס! תשאיר פרטים ונשלח לך תזכורת בעוד כמה ימים