תודה לאתר רשות היחיד על התרומה האדירה לפרויקט

קצת נקודות בתחילת ב"ק בגפ"ת
בבא קמא

מראה מקומות: בבא קמא עד דף ג'

בתוס ב' ע"ב ד"ה "דאילו אב וכו'" לענ"ד כוונתו שאי גרסינן "אדם ובגדים" הו"א והבגדים של האדם הלובשם ולכן משמע שהסיבה דמקבלי טומאה משום שניטמאו מהאדם עצמו.

בא"ד וא"ת והרי טמא מת וכו' ללא דמסתפינא הייתי אומר דאע"פ דמצינו חילוק בין אב טומאה לברזל דנעשה אב טומאה כיוון שאינו עושה כמותו שפיר מצינן למימר דהוי "כיוצא בהן" דהא גם לתולדת דשבת דאמרנין שכיוצא בהן מצינן חילוק בין אב לתולדה בין לחכמים ובין לר"א וג"כ גבי תולדה דטומאה איכא למבעי מאי איכא בין אב לתולדה ולשני דאיכא דאילו תולדה לא עושה כמותו לגמרי כיוון דאינו עושה אב אף אם דים אב יש לו ואילו האב עצמו עושה כל ברזל כאב. וא"ת סו"ס מדוע לא אמרינן דג"כ איכא כיוצא בהן גבי טומאה איכא למימר כיוון שאיכא רק תולדה אחת דהויא כיוצא בה לא חש למתניא ומ"מ קשה דהא גבי נזיקין קאמר הכא רב פפא יש מהן כיוצא בהן וישם מהן לאו כיוצא בהן ולמסקנה מצינן רק חצי נזק צרורות דהוא לאו כיוצא בהן וצ"ע.

עוד בהנ"ל נ"ל דאף אם כלי מתכת לא עושה כיוצא בו מ"מ לפי פשט הגמרא די שהוא יטמא מה שהאב מטמא בכדי להגדירו "כיוצא בו" דהא מהגמרא משמע דאם מטמא אדם וכלים הוי שפיר כיוצא בו וא"צ שגם יהפוך את המיטמא לאב. וק"ל.

בגמרא "אלא מהו דתימא כי פליג רחמנא בין תם למועד וכו'…" לענ"ד איכא למבעי מדוע הביא בכלל הפס' של צדקיה שהיה מביא רק הפס' של יוסף ומימלא הוה ידענא דגם מחוברת תמה היא ואולי י"ל כיוון שאי לא מייתי האי פס' של צדקיה הו"א לא לחייב כלל על קרן תלושה כיוון דלא מצוי כלל ולא היה לו לשמור בכה"ג (עיין רש"י) קמ"ל שאפילו עליה חייב.

בגמרא "אלא תולדותיהן לאו כיוצא בהן דקאמר רב פפא וכו'…" לענ"ד קצת משמע מדברי הגמרא שאף שאם תולדותיהן לאו כיוצא בהן הנפק"מ היא לעניין החיוב בין אם הדין יהיה חצי נזק ובין אם יהיה שום נזק ורק חיוב בדיני שמיים מ"מ בכדי שיהיה "לאו כיוצא בהן" אנו זוקקים שיהיה קצת חילוק עקרוני בין האב לתולדה דהא הכא הסיבה שאמר שבקרן א"א שיהיה "לאו כיוצא בהן" היא משום שכל העקרונות שיש באב קרן יש גם בתולדה שהם א. כוונה להזיק ב. אין הנאה להיזקה ג. אין הזיקה מצוי וכיוון שיש את כל אלו בתולדות א"א לומר שיש כרן לאו כיוצא בהן.

ברש"י ד"ה "בעיטה" "דכל אימת וכו'.." ללא דמסתפינא הו"א דגרסין וכל אימת וכו'.

ד"ה "לומר לך" "וליכא למימר דאכתי נגיפה הוי אב וכו'.." נ"ל כוונתו דנגיחה א"א שתיעשה ע"י שאר הגוף אלא מצינו דרק בקרן היא אבל נגיפה היא שם לדחיפה בעלמא ודחיפה יכול להיעשות גם ע"י הקרן עצמה וכמו שמוכח ברש"י לקמן ד"ה "כתיב כי יגח". לכן אין להקשות על רש"י ולומר דלא מצינו נגיפה בקרן כיוון שזה כן יתכן אבל נגיחה בגוף אין זה יתכן ולכן ע"כ חייב לומר שהאי נגיפה נגיחה היא דמהפסוקים מוכח דהנגיפה והנגיחה אחד הם ש"ואם נודע כי שור נגח הוא וכו'" קאי על נגיפה דלעיל מינה. וק"ל.

לענ"ד יש לשאול דאף א"ת שהאי נגיפה דחיפת הגוף היא מדוע דתהוי אב בפני עצמה רק מפני שכתובה היא בהדיא בקרא דהא אם אין שום חילוק עקרוני בינה ובין קרן מדוע דתהוי אב בפני עצמה ואולי י"ל כיוון דמוכח דנגיפה םחות חזקה היא בעשייתה מאשר הנגיחה כדמשמע כאן בגמרא היינו אומרים שיש גדר לעוצמת מעשה הבהמה ועי"ז יוגדר האב.

ג.

רש"י ד"ה "נתחככה בכותל להנאתה" לענ"ד משמע דפליגי רש"י ותוס'{עיין בד"ה הראשון הא דלא מכליא קרנא} מאי "טינפה פירות להנאתה" וק"ל.

בגמרא "תולדה דבור מאי ניהו" ביחס לבור הגמרא לא מבררת תחילה כמו האבות דלעיל מניין לנו שבור הוי אב ניראה משום שזה מפורש בפסוקים וא"צ לימוד אך האבות דלעיל דהיינו קרן רגל ושן יש קושי בהבנה מניין נלמדים כדמשמע בלימוד בהם.

שם "אילימא אב י' וכו'" אינו מוחוור לי ההו"א דהא משמע שיוצאים מנקודת הנחה שפשיטא לן מהו האב אך משאלת הגמרא לא משמע כן

שם "י' עבדי מיתה ט' נזיקין עבדי מיתה לא עבדי" לענ"ד בהו"א כוונת הגמרא שהנה מצנו "תולדה" שכן מוגדרת כתולה למרות שיש לה שינוי מהותי מהאב דהיינו בור ט' כיוון שאינו הורג אך כן מזיק הוא וניראה שכן בהו"א חשיב לתולדה דבור כיוון שהעיקרון להיחשב כתולדה זה "תחילת עשיתו לנזק" אלא שיש בבור ט' חסרון מהותי שמיתה אינו עושה ושפיר מצינן למימר דהוא תולדותיהן לאו כיוצא בהן דהא תולדה הוא אך יש בו קצת חילוק מהאב וניכר כמו שכתבנו לעיל זה מה שהגמרא מבינה שיוגדר כ"לאו כיוצא בהן".

רש"י ד"ה "וזה אב לנזיקין" לענ"ד התוס' לעיל "הא דלא מכליא קרנא" סבירא ליה כלישנא אחרינא ברש"י וק"ל. ואולי משום דרש"י סבירא ליה כפירוש ראשון לא ביאר כתוס ב"לא מכליא קרנא. וגם זה ק"ל. ובכוונת רש"י דמשמע בין מת בין הוזק ניראה מיותר הכתוב שור או חמור דדי לומר אחד מהן בכדי ללמד מיתה.

ג:

בגמרא וברש"י "אי לרב דאמר כולם משורו למדנו היינו שור" לענ"ד צ"ב דמשמע דאסו"ם דלא הפקרו תולדה דשור הן ואף שלעיל אמרינן דתולדה דשור כשור היינו משום דכוונתן להזיק אבל הכא מאי כוונתן להזיק היכא דנימא דאסו"ם כיוצא בהן. וצ"ע.

שם "תולדה דמבעה כמבעה" לענ"ד בכוונת הגמרא אליבא דרב אף דתמהה בתחילה מאי אבות אית ביה י"ל דכוחו וניעו למסקנה היינו תולדה וכן משמע ברש"י ד"ה כוחו הוא דכתב דהיינו אדם גופו וחייב ור"ל שחייב אף דזה תולדה ולא דהיינו אב. וק"ל.

ועוד לפי פשט הגמרא אלא תולדה דמבעה כמבעה ואם איתא דליתא תולדה לרב במבעה כיצד יתיישבו דברי הגמרא.

רש"י ד"ה דכוח אחר מעורב בה" לענ"ד משמע בהדיא ברש"י דכוח אחר מעורב בה היינו צד חמור באש, ועיין לעיל ב. תוס' ד"ה "ולא זה וזה" ולכן ניראה דפליגי רק קצת צ"ב כיצד רש"י יעמיד בי. מדוע לא הוי חומר באש מבשור.

במסרנת הגמרא דלאו כיוצא בהן דקאמר ר"פ היינו חצי נזק צרורות ניראה דלמסקנה הסיבה שחייב ב"לאו כיוצא בהן" לא משום שיש בה שינוי עקרוני מהאב דהא היזק מצוי דרך הילוכה ואין כוונתה להזיק וכמו שמשמע ברש"י והסיבה שחייב היא רק משום "הלכה למשה מסיני".

עוד בהנ"ל קצת צ"ב לפ"ז מדוע הגמרא שואלת "ואמאי קרי לה תולדה דרגל" דפשיטא שיקרה תולדה דרגל דהא יש בחצי נזק צרורות את כל העקרונות של רגל. ולכן נ"ל לענ"ד דכוונת הגמרא היא אמאי קרי ליה תולדה דרגל דהא הדין שלה שונה והגמרא יוצאת מנקודת הנחה דכל דבר שהוא תולדה דינה שווה לחלוטין לאב וניראה שזו בעצם שאלה כללית על "תולדותיהן לאו כיוצא בהן" מדוע סו"ס נקרא "תולדה" אם דינה שונה וקמ"ל ששווה היא לדין מסויים או שאפשר לומר בפשטות שאין זה שאלה על כל "תולדותיהן לאו כיוצא בהן" אלא כאן השאלה דוודאי אם נקראת תולדה דרגל יש ביניהם איזה דין שווה דאל"כ למאי קרי לה תולדה דרגל ומשני שוודאי דין משותף יש בין לר"פ ובין לרבא. וזה ניראה יותר פשט. והיינו שהשאלה היא רק למאי נפק"מ שאתה קורא לה תולדה דרגל.

עוד בהנ"ל בדרבי ר"פ ורבא צ"ב לענ"ד האם ר"פ פליג ארבא בדין דלופטרה ברה"ר.

ברש"י ד"ה "חצי נזק צרורות" כתב וז"ל "האי פלגא נזקא ממונא הוא והלכך לאו תולדה דקרן" לענ"ד קצת צ"ב דאף אם נימא דהוי חצי נזק צרורות קנסא מדוע שיחשב לתולדה דקרן דהא שייכי ביה דווקא העקרונות של הרגל.

בד"ה "לשלם מן העליה" "שאם הזיקה יותר ממה שהיא שווה משלם ההיזק מביתו וכו" לענ"ד אין לדייק שאם הזיקה פחות ממה ששוה או כמו מה שהיא שווה דיכול לשלם מגופו דרק בה לאפוקי מקרן דהתם הוא דמשלם דווקא מגופו והכא כלל וכלל לא. או די"ל דאף אין לדייק כנ"ל אליבא דאמת אפשר לשם דהא בהמה זו אם מתה דינה כמטלטלין ןכל מטלטלין מיטב הוא דאי לא מזבן הכא מזבן במתא אחרינא.

אהבת? שתף את החידוש

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד בנושא:

רצון פנימי של דוד המלך

תפילין איך התחיל הסיפור והמצווה

למי הפתילים..

מסע החיים

כי אין הצר שווה בנזק המלך

בכך מסתיים שבחה של אשת רבי עקיבא?

תפריט נגישות

עזרו לנו בהפצה!
השאירו לנו פרטים ואנו נחזור אליכם

גם אתם מועניניים לזכות את הרבים ולעזור לנו בהפצה (לא בתרומה כספית!)

השאירו פרטים וניצור איתכם קשר.

לנוחיותכם: "חידושי העם" גם באפליקציה

היי, רוצה להשאיר חידוש אבל הוא עדיין לא מוכן?

כדי שלא תפספס! תשאיר פרטים ונשלח לך תזכורת בעוד כמה ימים