תודה לאתר רשות היחיד על התרומה האדירה לפרויקט

שימוש במיניבר בשבת
כללי
כותב החידוש: ישראל מאיר אביטן

מראה מקומות: גמ' שבת קל"ט, שולחן ערוך סימן שי"ט.

בענין סינון מים בשבת

והנידון בשימוש ב'מיניבר' בשבת

 

א. נתינת מים צלולים במשמרת

מתני' שבת קל"ט ב' נותנין מים על גב השמרים בשביל שיצולו, ומסננין את היין בסודרין ובכפיפה מצרית. ובגמ' אמר זעירי נותן אדם יין צלול ומים צלולין לתוך המשמרת בשבת ואינו חושש אבל עכורין לא, מיתיבי רבן שמעון בן גמליאל אומר טורד אדם חבית של יין יינה ושמריה ונותן לתוך המשמרת בשבת ואינו חושש, תרגמה זעירי בין הגיתות שנו, ע"כ. ועיי' פירש"י.

ומבואר דאין איסור ליתן מים צלולים או יין צלול במשמרת בשבת, כיון דבלאו הכי צלולים הם. ואע"ג דמוסיף סינון בזה מ"מ כיון דמשתתי בלאו הכי נמצא שלא תיקן בברירתו את המשקה. אמנם יין עכור אסור ליתן במשמרת בשבת כיון דנמצא מתקן את היין, אבל בין הגיתות שרי כיון דבבין הגיתות הרגילות לשתות את היין כשהוא עכור, ונמצא דמשתתי בלאו הכי ולא תיקן את המשקה.

ועוד מחודש דמותר ליתן מים ע"ג שמרים בשבת, ופירש"י ע"ג שמרים שנתונים על המשמרת מבעוד יום[א] [דהא בשבת אסור ליתן ע"ג המשמרת וכדעת חכמים קל"ז ב']. ובזה יש טעם לאסור כיון שכשנותן את המים ע"ג המשמרת הרי הם מתערבים עם השמרים ואינם ראויים לשתיה כלל, ואח"כ המים חוזרים ומסתננים במשמרת, ואפ"ה שרי.

וטעם ההיתר לכאו' הוא כיון דאי"ז ב' מעשים אלא מעשה אחד של שפיכת מים, ולא מתייחסים לכך שהמים באמצע נתערבו בשמרים ולא היו ראויים לשתיה, אלא כיון שבתחילה המים היו ראויים לשתיה, ואף אח"כ המים ראויים לשתיה נמצא שלא תיקן בברירתו כלום [ומה שתפסו המים טעם יין, אי"ז תועלת מהברירה, אלא מכך שהמים נגעו בשמרים, אך מהברירה לא נעשה שום תיקון במשקה ודו"ק].

וכן מבואר בלשון פסקי רי"ד "ואין זה סינון, שהמים כאשר שם אותן כך יצאו. ולא נתברר פסולת מהם, אלא שתפשו קיוהא מן השמרים ויש בהן טעם יין". וכן כתב הלבוש (שי"ט ט') "שאין בנתינת מים משום בורר, שהמים צלולין הם, ואין בהם דבר שצריכין לברר מהם".

ואכתי צ"ב אמאי לא נימא דב' מעשים הם, והרי המים נתערבו בשמרים ושוב הסתננו ע"י המשמרת, ונמצא דהוא גורם לברירה. אלא י"ל דלאו מעשיו גרמו לו, וסינון המים הוא ממילא, אך צ"ב א"כ מדעת חכמים (קל"ז ב') דפליגי אדר' אליעזר וס"ל דאין נותנים יין ע"ג המשמרת בשבת, ואע"ג דהברירה היא ממילא ואיהו לאו מידי קא עביד.

ובאמת במיוחס להר"ן (קל"ז ב') פי' דטעמא דר"א דשרי ליתן ע"ג המשמרת בשבת הוא משום דלאו מידי קא עביד, וצ"ב א"כ מאי טעמייהו דרבנן. והנראה דס"ל דכיון דמעשה זה של נתינת יין המעורב בשמרים ע"ג המשמרת הוא מעשה שיכריח את בירור היין מהשמרים, א"כ הרי הוא כבורר בידיים.

ולהאמור לעיל י"ל דטעם החילוק בין נתינת יין ושמרים ע"ג המשמרת בשבת דאסור לנתינת מים דשרי, דבנתינת היין והשמרים הרי הוא עושה מעשה ברירה בידיים וכנ"ל, והרי הוא מתחייב על עצם השפיכה שהיתה באיסור. משא"כ לגבי שפיכת מים אין לחייבו על מעשה השפיכה, דהא באותה שעה המים היו נקיים ולא היו טעונים עוד ברירה, ואילו על מה שנתערבו אח"כ בשמרים והסתננו אין לחייבו, דבהא לא קא עביד מידי, וזה מדוקדק בלשון הלבוש "שאין בנתינת מים משום בורר", דהיינו על הנתינה אין לחייבו ומה שהתערבו אח"כ בשמרים ושוב הסתננו, לאו מידי קא עביד.

ולפי"ז, אם יתן מים ע"ג משמרת פקוקה בשבת, ואח"כ יסיר הפקק לכאו' חייב חטאת, כיון דהכא ליכא למימר דלאו מידי קא עביד, ודמי לנתינת יין ושמרים ע"ג המשמרת דחייב חטאת (קל"ח א').

ואפשר עוד דטעם החילוק בין מים ליין ושמרים הוא שבנתינת המים אין תערובת כלל, ואף מה שאח"כ מתערב עם השמרים לא מיקרי תערובת כיון שטבע המים הוא לזוב הלאה ואילו טבע השמרים להישאר ע"ג המשמרת, וא"כ אי"ז תערובת. אכן אף לפי"ז במשמרת פקוקה אסור, כיון דהמים נחשבים תערובת יחד עם השמרים כיון שאינם יכולים לזוב הלאה[ב].

ב. טעם אמאי אין איסור בורר בנתינת המים ע"ג השמרים אע"ג דגורם שיצא היין מהשמרים

עד כאן התבאר אמאי אין איסור בנתינת המים ע"ג השמרים, ואע"ג דהמים מתערבים בשמרים וחוזרים ומסתננים. אכן יש לדון עוד אמאי אין לאסור שפיכת המים ע"ג השמרים, אע"ג דע"י שפיכת המים היין שספוג בשמרים זב למטה אגב המים, ונמצא בורר את היין מהשמרים.

ונראה דלדברי פסקי רי"ד אין לדון בזה, כיון דכתב וז"ל "אלא שתפסו קיוהא מן השמרים ויש בהם טעם יין", ומבואר א"כ דלא איירי שיוצא יין מהשמרים. ואה"נ בכה"ג שיש הרבה יין ספוג בשמרים והוא יזוב ע"י נתינת המים, אפשר שיש לאסור לדבריו.

בשולחן ערוך (סעיף ט') כתב וז"ל "משמרת אפילו תלויה מערב שבת אסור ליתן בה שמרים, אבל אם נתן בה שמרים מערב שבת מותר ליתן עליהם מים כדי שיחזרו צלולים לזוב", וכתב המשנ"ב (ס"ק ל"ג) וז"ל "ר"ל שיהיו השמרים צלולים והמים יזובו מהם עם מקצת מן היין  שנשאר בלוע בו", עכ"ל הנצ"ל. ובשעה"צ ציין לפרישה, ולפי' הרע"ב על המשנה ולדברי הלבוש. וז"ל הפרישה "שיהיו השמרים צלולים ויזובו המים מהם" (והוא מלשון רש"י על הרי"ף). ולשון הרע"ב על המשנה "שיהיו השמרים צלולים ויזוב כל יינם".

ולכאו' יש לתמוה תמיהה רבתי, אמאי אין בנתינת המים משום בורר, שעי"כ הוא בורר את היין שבתוך השמרים. ובשלמא לדברי פסקי רי"ד[ג] אין להקשות כן וכנ"ל, אך במשנ"ב ובאחרונים הנ"ל מבואר דע"י נתינת המים אף היין זב אגב המים, וצ"ע דהא בנתינת המים הרי הוא בורר את היין, וכבר תמה כן באגלי טל (מרקד ח') והניח בצ"ע, אך הסיק דמ"מ כן הדין להלכה לפי שכך סתם השו"ע[ד].

והנה לשון הלבוש הוא "אבל אם נתן בהם שמרים מערב שבת, יכול ליתן עליהם מים בשבת כדי שיחזרו צלולין מן הקמחים ויזוב היין שבהם", ומבואר ג"כ דטעם נתינת המים הוא כדי שיזוב היין, וציינו בשעה"צ, וצ"ע כנ"ל אמאי אי"ז בורר.

ובפרי מגדים (משב"ז ס"ק י') כתב דנראה מדברי הלבוש דכוונתו בנתינת המים הוא שהשמרים יהיו צלולים מן הקמחים שבהם, ולא כדי שהיין יהיה צלול, וכן נראה מלשונו "כדי שיחזרו צלולין מן הקמחים ויזוב היין שבהם", ומשמע דאין מטרת נתינת המים כדי שהיין יזוב, דהא היין זב בלאו הכי, אלא מטרת נתינת המים הוא כדי שהשמרים יהיו צלולים, והרי זה בורר פסולת מפסולת דשרי. ובשביתת השבת (מרקד ס"ק כ"ג) כתב להקשות ע"ד דכיון דרוצה שיהיו לו שמרים ללא קמח הרי הוא בורר, עיי"ש.

ולכך ביאר השביתת השבת דכוונת הלבוש כך היא, דע"י נתינת המים הקמחים עולים למעלה ואינם מעורבים בשמרים, וכיון שהקמח למעלה היין זב ללא קמחים. וכוונתו בנתינת המים אינה לברור את השמרים, אלא שהיין יזוב ללא קמח, ובזה ליכא משום איסור בורר וכמבואר בשו"ע (סעיף י') דהיכא דמשתתי בלא הכי אין בזה משום איסור בורר, ואה"נ אף אם לא היה נותן מים ע"ג היין היה היין זב, ולכך אין לאסור משום ברירת היין מהשמרים, אלא שכוונתו שהיין יזוב ללא הקמח וכנ"ל[ה].

ובחוט שני (ח"ב פכ"ה ס"ק י') כתב ליישב באופ"א, דהא דשרי ליתן מים ע"ג שמרים, ואע"ג דהיין זב אגב המים, הוא מכיון דמעט היין היוצא מיד מתערב עם המים, לפיכך טפל הוא למים ואין בזה משום בורר, ואפשר שזו ג"כ כוונת פסקי רי"ד, וצ"ע. אכן לפי"ד היכא דאיכא יין מרובה ואינו מתערב מיד במים פשוט הדבר לאיסור.

ג. בדברי החזו"א סי' נ"ג לגבי משמרת בפי הברז

כתב החזו"א (או"ח סי' נ"ג) וז"ל "ואם משמרת שעל הברזא תלויה בשביל לסנן המים מן החול אם רוב בני אדם אינם נמנעין מלשתות המים בלא סינון מותר וכדאי' בשו"ע סי' שי"ט ס"י, אבל אם החול מרובה שאין הרוב שותין מהן בלא סינון אסור". ומבואר דמותר ליתן מים צלולים במשמרת בשבת. והוסיף שם וז"ל "ואפי' כשכבר נתקבץ הרבה חול במשמרת נראה דמותר, ואע"ג דכשבאין המים במשמרת כבר יש שם חול מרובה מ"מ כיון דהמים הנקלחין ע"י האדם בפתיחת הברזא הם מים צלולים, אע"ג שאח"כ הם מתערבים עם החול וחוזרין ומסתננים אי"ז מלאכת בורר, וכדתנן קל"ט ב' בנותן מים למשמרת התלויה מערב שבת כדי שיחזרו השמרים צלולים ואע"ג דהמים מתערבים עם השמרים וחוזרין ומסתננין כיון דנתן צלולים לית לן בה וכמש"כ במ"ב שם ס"ק ל"ג בשם הלבוש, ואפשר שאין החול מתערב כלל עם המים אלא החול נכבש ועומד במקומו ואינו מתערב", עכ"ל.

ומבואר בדברי החזו"א ב' טעמים להיתר ליתן משמרת בפי הברז, א' כיון דהמים צלולים בלאו הכי, ואע"ג דמתערבים וחוזרים ומסתננים מ"מ הוא נעשה בכח אחד ושרי וכמשנ"ת לעיל. ועוד כתב בדרך אפשר, דהחול עומד במקומו ולא מתערב, ובפשטות טעמו כיון דדרך המים לזוב ודרך החול לעמוד ולהכי לא חשיבי מעורבין. ויש לעיין מאי שנא מיין עם שמרים שמבואר בגמ' דאסור ליתן ע"ג המשמרת בשבת, ומבואר דהשמרים חשיבי מעורבים אע"ג דטבע היין לזוב וטבע השמרים לעמוד על מקומם וכענין החול והמים (ועיי' לעיל הערה ב').

ומהכרח הקושיא, צ"ל דכוונת החזו"א דוקא היכא שנותן מים צלולים למשמרת שיש בה חול, והם מיד מסתננים והולכים, והוסיף החזו"א טעם להיתר כיון דהמים לא מתערבים עם החול כלל לפי שהחול נכבש ועומד במקומו, אך אם עומדים היין והשמרים בחבית יחד ודאי דמעורבים הם וכמבו' דעת חכמים דאסור ליתנן ע"ג המשמרת בשבת, וה"ה למים וחול הנתונים בחבית יחד מעורבים הם ואסור לסננם בשבת.

ד. הנידון במתקן לסינון המים המצוי בבתים

ידוע כבר מה שדשו רבים בענין המתקן לסינון מים אי שרי להשתמש בו בשבת, או"ד יש לאסור משום בורר[ו]. וקודם בירור ההלכה יש לבאר את המציאות של מתקנים אלו.

רובם ככולם של מתקנים אלו מקבלים את אספקת המים מאיזה צינור [שבדרך כלל מחובר לברז המים במטבח], והמים נכנסים לפילטר שיש בו הרבה פסולת [שמעתי שיש בו פחם דחוס וכיוצ"ב, עכ"פ הא מילתא דפשיטא שבשעה שהמים נמצאים בפילטר הנ"ל אינם ראויים לשתיה ואפי' ע"י הדחק], ומשם מסתננים והולכים אל תוך מתקן השתיה למיכל גדול של קירור, והוצאת המים מהמיכל נעשית ע"י פתיחת הברז שבמתקן, ובפתיחת הברז הוא גורם זרימת מים בצינור הנ"ל אל הפילטר ומשם בארה אל המיכל.

ולכאורה, יש לאסור את השימוש במתקנים אלו בשבת, כיון דבפתיחת הברז הוא גורם שהמים הנתונים בתוך הפילטר, שכאמור אינם ראויים לשתיה, מסתננים ויוצאים אל המיכל שבמתקן, והרי הוא בורר בשבת אוכל מתוך פסולת לאחר זמן ובכלי המיוחד לברירה, וחוששני לו מחטאת, וכן מורים רבים מבעלי ההוראה.

ולא דמי להא דאמר זעירי נותן אדם מים צלולים לתוך המשמרת, דהתם הוא נותן מים צלולים, ואע"ג דמתערבים וחוזרים ומסתננים שרי וכנ"ל, אבל בנידו"ד הרי בתוך הפילטר יש מים שאינם ראויים לשתיה, והם מסתננים ע"י פתיחת הברז.

וכן אין להתיר מטעם דלא חשיבי כמעורב, דהא קמן דחבית יין שיש בה שמרים חשיב תערובת ואסור ליתן ע"ג משמרת בשבת, ואף מה שכתב החזו"א דהחול כנוס במקומו אינו אלא היכא דנותן מים בכח אחד על החול ומיד המים יורדים למטה, וכמשנ"ת לעיל.

ונידון זה אינו דומה לברז המצוי, דבברז המצוי אף אם נצבר חול החול צבור במשמרת בסוף הברז, ואילו המים נעצרים למטה, במקום הידית שבה סוגרים את הברז, ונמצא א"כ דהמים לא מעורבים בחול כלל, וכאשר פותח הברז שרי כיון דהעירוב של המים עם החול וסינונם נעשה בכוח אחד ושרי וכנ"ל.

ה. דעת המתירים מסוגיא דמשמרת

והנה בענין הנ"ל יש שרצו להתיר והביאו ראיה מדברי המשנ"ב (הו"ד לעיל) "ר"ל שיהיו השמרים צלולים והמים יזובו מהם עם מקצת מן היין  שנשאר בלוע בו", ומבואר דשרי ליתן מים ע"ג המשמרת אע"ג דע"י נתינת המים היין שבמשמרת מסתנן. אכן נתבאר לעיל דדברי המשנ"ב חידוש גדול הם, וכבר הניח באגלי טל דין זה בצ"ע הילכך הבו דלא לוסיף עלה.

ובפרט למה שנתבאר לעיל בשם השביתת השבת ודאי יש לאסור בזה, כיון דהתם היין יזוב אף ללא נתינת המים ואין כוונתו אלא שהיין ירד ללא הקמחים וזה שרי וכמבו' בשו"ע סעיף י', אבל בנידו"ד הלא בפתיחת הברז הרי הוא גורם סינון של המים הנתונים בפילטר [ועיי' מש"כ בהערה ס"א דקרוב הדבר דהכי ס"ל להמשנ"ב].

ומה שיש לדון הוא בסברת הגר"נ קרליץ ז"ל שביאר דברי המשנ"ב דשרי כיון דהיין מתבטל ליין, ואין בזה משום בורר וכנ"ל. ויש לדון אי בנידו"ד שייכת סברא זו. ולכאו' רחוק הדבר מאוד כיון דבפילטר יש כמאה חמישים מ"ל מים [כמעט כוס חד פעמית], וקשה לומר דעל כמות כזו של מים ניתן לומר דהמים מתבטלים ואין בזה משום בורר.

וכל דברי הגר"נ קרליץ אינם אלא היכא דאיכא מעט יין ממש בשמרים, וכדברי פסקי רי"ד דאין נותנים במים אלא קיוהא בעלמא, אך בכמות גדולה שיש למים חשיבות לעצמם ודאי יש לאסור [ואף אי נימא דהגרנ"ק למד בדברי המשנ"ב דאיכא יין ממש ולא רק קיוהא, מ"מ מדברי פסקי רי"ד נלמד דעכ"פ לא איירי ביין מרובה].

ועוד נראה, דדברי הגר"נ קרליץ לא נאמרו אלא לגבי משמרת, דהתם מיד כשהיין זב הוא מתערבב עם המים ואינו ניכר לעצמו, והמים והיין יורדים יחד ממש. משא"כ בנידו"ד הרי המים המסוננים שיוצאים מהפילטר יוצאים לבד אל הצינור, ואינם מעורבים עם מים אחרים עד שישפכו במיכל, וכיון שיש להם העמדה לעצמם לכאו' פשוט דלא התיר הגר"נ קרליץ בזה.

ו. בנידון הנ"ל אם יש להתיר מטעם בורר בכלי המיועד לברירה לאלתר

ידוע דעיקר איסור בורר הוא לאחר זמן, וכלישנא דאביי "ואם בירר לבו ביום נעשה כבורר לאוצר וכו'", וטעם דהבורר בכלי חייב אפי' בבורר לאלתר הוא משום דמינכר מילתא דלברירה הוא, דהיינו ברירה בכלי היא צורת ברירה כזו אשר מעיקרה אמורה לעמוד לזמן מרובה. והביאו מהחזו"א והגרשז"א, דלפי"ז כלי שכל ייעודו הוא ברירה לאלתר, ואין רגילות כלל לברור בו לאחר זמן, שרי לברור בו לאלתר (עיי' ארחות שבת פרק ג' הערה ע"ט).

ועפי"ז שמעתי שיש איזה חכמים בעיניהם שרצו להתיר את השימוש במתקן המים הנ"ל בשבת, כיון שדרך הוא שממלאים כוס מהמתקן ושותים לאלתר, ואין דרך למלאות ממנו בקבוקים, ואף אם יוצא שבאיזה פעמים ממלאים ממנו מים לזמן מרובה מ"מ אי"ז אלא אקראי בעלמא אך עיקר כלי זה הוא כלי שעומד לברירה לאלתר, ויש להתיר ע"פ סברת החזו"א והגרשז"א.

אכן דברים אלו אינם אלא פטפוטי מילי בעלמא, כיון דהמציאות היא שהפילטר נמצא לפני כניסת המים למיכל, ונמצא א"כ דסינון המים הוא מהפילטר למיכל הקירור, ובמיכל פעמים שהמים נמצאים לכמה שעות ויותר ואי"ז כלי המיועד לברירה לאלתר כלל.

סוף דבר, אף האומר פחז כמים ונוטה ע"פ סברת ליבו להתיר, מ"מ כיון דהוא נוגע באיסור דאורייתא, ורבים מבעלי הוראה מורים לאיסור, יש להימנע משימוש במתקן זה בשבת. ויש עצה לזה ע"י שמתקינים איזה מעקף לשבת שבשבת המים לא עוברים דרך הפילטר, ומהיות טוב אל תקרא רע. ולמזהיר ולנזהר שלומים תן כמי נהר.

 

להערות והארות:

Im0556729961@gmail.com

[א] אכן עיי' בחידושי הר"י מלוניל, וכן הביא במיוחס להר"ן דהכא לא איירי כלל במשמרת אלא שנותן מים ע"ג שמרים שנמצאים בחבית, לפי שרוצה שיקלט במים טעם היין, ולפי דבריהם אין להביא כלל ראיה ממתני' לנידון דסינון מים בשבת.
[ב] ולא תימא דאפ"ה לא חשיב תערובת, ומה שאינם זבים אי"ז אלא מחמת הפקק, אך מעיקר טבעם זבים הם ולהכי אי"ז ברירה, דהא קמן דיין המעורב עם שמרים נחשב כתערובת ואסור ליתנו ע"ג משמרת, ואע"ג דהיין דרכו לזוב.
[ג] עיי' בשולחן שלמה, ונראה מדבריו שרצה לדחוק ולפרש כוונת המשנ"ב שאין יוצא יין אלא רק קיוהא בעלמא וכפסקי רי"ד.
[ד] ולפי"ד שהניח בצ"ע, אע"ג דהסיק להתיר וכסתימת השו"ע והפוסקים, מ"מ כיון שאין ידוע טעם הדבר, הבו דלא לוסיף עלה, ואין לדמות מילתא למילתא ולהתיר דבר אחר על סמך הדמיון לדין זה.
[ה] ובשעה"צ ציין לדברי הלבוש, ואפשר שכוונתו דטעם ההיתר הוא כדברי הלבוש וכמו שביאר בשביתת השבת. וכן נראה מלשון המשנה ברורה שכתב וז"ל "צלולים – רוצה לומר שיהיו השמרים צלולים, והמים יזובו מהם עם מקצת מן היין וכו'", דהיינו כוונת המשנ"ב דכוונתו שהשמרים יהיו צלולים, אך היין בלאו הכי יצא צלול וכדברי השביתת השבת ודו"ק היטב.

ועוד יש לדקדק כן מהא דבמשנ"ב דן מפני מה אין בנתינת המים משום בורר, ואילו על סינון היין לא העיר כלל, וכל האחרונים התחבטו בשאלה זו ואילו המשנ"ב לא העיר כלל לא במשנ"ב ולא בביאוה"ל, ודבר זה אומר דרשני. ונראה פשוט דהטעם שלא דן בזה הוא משום דלא קשיא ליה כלל, כיון דס"ל כהשביתת השבת דהיין זב מאליו ובו ליכא בורר כלל, ודו"ק.
[ו] ידוע שיש בזה אף בעיות חמורות של חשמל ומבשל וכיוצ"ב, וכאן לא באתי לדון אלא בענין איסור בורר שיש בזה. ולענין הלכה לא כתבתי אלא לעורר לב המעיין בלבד, וכל א' יעשה בזה שאילת רב.

אהבת? שתף את החידוש

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד בנושא:

ואלה שמות האנשים

ואם לא שטית טומאה תחת אישך, הנקי ממי המרים המאררים האלה.

איזהו גבור הכובש את יצרו

השגחה של הקב"ה על הארץ ועל המזון

ואש המזבח תוקד בו

להתחיל מבראשית

תפריט נגישות

עזרו לנו בהפצה!
השאירו לנו פרטים ואנו נחזור אליכם

גם אתם מועניניים לזכות את הרבים ולעזור לנו בהפצה (לא בתרומה כספית!)

השאירו פרטים וניצור איתכם קשר.

לנוחיותכם: "חידושי העם" גם באפליקציה

היי, רוצה להשאיר חידוש אבל הוא עדיין לא מוכן?

כדי שלא תפספס! תשאיר פרטים ונשלח לך תזכורת בעוד כמה ימים