תודה לאתר רשות היחיד על התרומה האדירה לפרויקט

תהילים
תהילים

מראה מקומות: תהילים

פרק ד'
 

קוה אל ה'
זבחו זבחי צדק ובטחו אל ה' (ד, )

הנה אמרו חז"ל במס' ברכות כו ב' שהתפילה במקום קרבנות, עוד אמרו שם לב ב', התפלל אדם ולא נענה יחזור ויתפלל שנא' קוה אל ה' חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה'.

ונראה לרמוז זאת בפס' שלפנינו, זבחו זבחי צדק זה התפילות שמשולים לקרבנות ואם לא נענתם, ובטחו אל ה', ותחזרו להתפלל שוב.

פרק ע"ג
התורה מגנת על האדם
ואני תמיד עמך אחזת ביד ימיני (עג, כג)

נראה לפרש כוונת הפס', שה' אמר לו לדוד שאני הייתי תמיד עמך לפי שאתה אחזת ביד ימיני דהיינו תורתי, וכמו שאמרו חז"ל במס' ברכות ו א' ימין זה תורה, וכמבואר במס' שבת לא א' שאמר לו ה' לדוד טוב לי יום אחד שאתה עוסק בתורה מאלף עולות עתיד שלמה בנך להקריב לפני, עיין שם.

ומה שאמר 'יד' ימיני, ולא אמר בימיני, לפי שהתורה ניתנה מידו של ה', וכמו שכתוב בפר' נשא (ז, כ) 'כף אחת עשרה זהב מלאה קטרת', ופרש"י בזה הלשון, כף אחת, כנגד התורה שנתנה מידו של הקב"ה.

או שבא לרמוז למה שאמרו חז"ל במס' ב"ב י ב' אשרי מי שבא לכאן ותלמודו 'בידו', ועיין במהרש"א שם שפירש הכוונה בזה לחידושים שאתה כותב בידו.

ומה שכתבתי שעל ידי התורה האדם נקשר לבוראו, כן מבואר בספר נפה"ח (ש"ד פכ"ב ובפל"א) ובזוהר ויקרא (כ"א א') כד בר נש אתרחיק מאורייתא רחיק הוא מקב"ה, ומאן דקריב לאורייתא קריב ליה קב"ה בהדיה.

ובזה נראה לבאר מה שכתוב לקמן בפס' כ"ח 'ואני קרבת אלוהים לי טוב' על פי מה שאמרו חז"ל (ברכות ה א') שאין טוב אלא תורה, שכוונת הפס' ואני קרבת אלוקים לפי שהיה לי טוב דהיינו עסק התורה, שכיון שהתקרבתי לתורה התקרבתי לקוב"ה [1].

 

ימין זה מידת הרחמים
ואני תמיד עמך אחזת ביד ימיני (עג, כג)

יש לבאר הפס' מדוע כתוב יד ימיני ולא כתוב יד שמאלית.

ונראה לבאר לשון הפס' על פי מה שידוע שימין זה מידת הרחמים וכן אמרו וימינו תחבקני ובחז"ל אמרו (סנהדרין קג ב') שמאל דוחה וימין מקרבת, ובא לרמוז שדוד אמר לפני ה' שלפי שהיתי עמך והאמנתי בך, אחזת ביד ימיני דהיינו שהתנהגת עמי במידת הרחמים ובחמלה ולא במידת הדין.

ונראה שזהו כוונת הפס' בישעיה (מא, יג) כי אני ה' אלוקיך מחזיק ימינך האומר לך אל תירא אני עזרתיך, שנתכוין לומר מחזיק ימינך דהיינו שמתנהג עמך במידת הרחמים.

ונראה זהו שכתוב בפר' בשלח (טו, יב) נטית 'ימינך' תבלעמו ארץ, רצה לומר, לפי שהתנהגת עימנו במידת הרחמים לכן תבלעמו ארץ.

 

אני לדודי ודודי לי
ואני קרבת אלוהים לי טוב (עג, כח)

הנה ידוע שיש מ' יום מא' אלול ועד יוהכ"פ קרבת אלוקים מיוחדת ודורשי רשומות דרשו אני לדודי ודודי לי ראשי תיבות אלול, ונראה לרמוז זאת בפס' שלפנינו ואני קרבת אלוקים לי טוב, 'לי' בגמט' ארבעים רמז שבארבעים יום אלו יש תחושה של קרבת אלוקים.

פרק צ"א
 

הטעם שאומרים מזמור זה על המיטה
ישב בסתר עליון בצל שדי יתלונן (צא, א)

הנה נוהגים לומר מזמור זה על המיטה, ונראה הטעם בזה, לפי שידוע שאדם צריך להזכיר לעצמו את יום המיתה כל יום על מיטתו והשינה היא א' משישים ממיתה, וכמבואר במס' ברכות נח ב', עיין שם.

ולכן אומרים מזמור זה על המיתה שכן אומרים זאת בלויה על המת.

 

אימתי נגע לא יקרב באהלך
לא תאנה אליך רעה ונגע לא יקרב באהלך (צא, י)

הנה אמרו חז"ל במס' ברכות סג ב' אדם כי ימות באוהל אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה (וע"ע שבת פג ב' אפילו בשעת מיתה תהא עוסק בתורה)..

וביארו המפרשים שהטעם שרמזה לנו התורה זאת בפר' אהלים ללמדך שאימתי אדם יהיה מסוגל להמית עצמו על התורה שידע שהעולם הזה עראי כאוהל ולא כדאי להשקיע רק על נצחיות.

ונראה שלכן כתוב ונגע לא יקרב אל האדם אימתי שאתה באהלך.

וזהו מה שאמרו חז"ל במס' ברכות טז א' כנחלים נטיו כאהלים נטע ה' מה נחלים מעלים את האדם מטומאה לטהרה אךף אהלים מעלים את האדם וכו', שחז"ל באו להורות לנו אימתי האדם יהיה מסוגל לעסוק בתורה ולהאמין שהיא מטהרת, שידע בבירור שהעולם הזה אוהל הוא.

ונראה לי לפי זה לרמוז רמז נפלא, כתיב ושמתם את דברי אלה על לבבכם ועל נפשכם וכו' (דברים יא, יח), הנה ושמתם את דברי אלה סופי תיבות מיתה רמז שאדם ימית את עצמו על התורה והנה המילה אלה זה אותיות אהל, רמז שאימתי אדם ינהג כן שירגיש שהעולם הזה הוא כאהל והוא עראי.

ומה שכתבתי שפס' זה מדבר על התורה הוא מהגמ' בקידושין ל ב', ת"ר ושמתם סם תם נמשלה תורה לסם חיים אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל בני בראתי יצה"ר בראתי לו תורה תבלין אם אתם עוסקין בתורה אין אתם נמסרים בידו.

פרק קי"ט
ההענוותן זוכה לאהוב תורה
מה אהבתי תורתך כל היום היא שיחתי (קיט, צז)

הנה כתיב (בפר' בשלח טז, ז) ונחנו 'מה', ונראה מזה שלשון מה זהו לשון ענווה, והנה בשביל לזכות לתורה צריך ענווה (ראה עירובין נד א' ותענית ז א', ועוד בש"ס), ונראה לרמוז 'מה' – דהיינו ענווה זה גרם לאהבתי תורתך.

פרק קכ"א
 

אשא עיני אל היצר הרע שדומה להר
שיר למעלות אשא עיני אל ההרים מאין יבוא עזרי (קכ"א, א')

נראה לבאר מזמור זה ע"ד הדרש ע"פ מה שאמרו חז"ל במס' סוכה נב א' יצר הרע דומה לצדיקים כהר, וזהו אשא עיני אל ההרים אל היצר הרע ואיני יודע מאין יבוא עזרי, וע"ז אמר שעזרי מעם ה' וכמו שאמרו שם שאילולי ה' עוזרו אינו יכול לו.

ולפ"ז אפשר לפרש את המשך הפרק שכתוב 'ה' שומרך ה' צלך ע"י ימינך', על פי מה שכתוב בתנא דבי אליהו (הובא בנפה"ח ש"ד פכ"א) פרק כ"ז 'אשרי אדם שיש בו ד"ת והוא יושב וקורא ושונה במקום צנוע וסתר אצל מי מלינין אותו הוי אומר אצל הקב"ה שנאמר יושב בסתר עליון בצל שדי יתלונן, כשם שהם משימין עצמן יחידים בעה"ז ואין עמהם זר כמו כן הם בעה"ב הם יושבין אצל הקב"ה לבדו' עכ"ל.

והנה ידוע שימינו של ה' זה התורה שנא' מימינו אש דת למו (ברכות ו א'), והנה הובא עוד בנפה"ח (ש"א פ"ז) בזה הלשון וזהו שאמר דוד המע"ה ה' צלך על יד ימינך היינו שכמו שנטיית הצל של איזה דבר הוא מכוון רק כפי תנועות אותו הדבר לאן נוטה כן בדמיון זה כביכול הוא ית"ש מתחבר לנטות העולמות כפי תנועות ונטיית מעשי האדם למטה וכן מפורש במדרש אמר לו הקב"ה למשה לך אמור להם לישראל כי שמי אקי"ק אשר אקי"ק מהו אקי"ק אשר אקי"ק כשם שאתה הוה עמי כך אני הוה עמך וכן אמר דוד ה' צלך על יד ימינך מהו ה' צלך כצלך מה צלך אם אתה משחק לו הוא משחק לך ואם אתה בוכה הוא בוכה כנגדך ואם אתה מראה לו פנים זעומות או מוסברות אף הוא נותן לך כך אף הקב"ה ה' צלך כשם שאתה הוה עמו הוא הוה עמך, עכ"ל.

וזהו שאמר הפס' ה' צלך על יד ימינך דהיינו על יד שאתה עוסק בתורה והוא הווה עמך בזה כמו שאתה הווה עמו, ולדברינו נפלא מה שאמר דוד זאת כאן לפי שדיבר על הדרך להתגבר על היצר הרע 'ההרים' ולכך אמר שיעסוק אדם בתורה, וכמאמרם ז"ל 'בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין'.

 

אשא עיני אל ההרים גבנונים
שיר למעלות אשא עיני אל ההרים מאין יבוא עזרי (קכ"א, א)

עוד נראה לפרש הפס' אשא עיני אל ההרים דהיינו ההרים הגבנונים שיתגאו ואמרו עלינו תינתן התורה ואמר להם ה' כולם בעלי מומים אתם אצל סיני (מגילה כט ט') וזהו אשא עיני אל ההרים, וזה גרם לי להרגיש שמ'אין' שאשים עצמי כאין אז יבוא עזרי. (עי' סוטה כא ב').

וזהו המשך הפרק 'עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ' רצה לומר שבשביל להבין זאת אני יחדיר לעצמי שה' עושה שמים וארץ וזה יגרום לי להרגיש כאין, ואז בזכות זה ה' לא יתן למוט רגלך ולא ינום שומרך, ותזכה להרגיש שה' שומרך וה' צלך על יד ימינך.

 

אשא עיני אל האבות המשולים להרים
שיר למעלות אשא עיני אל ההרים מאין יבוא עזרי (קכ"א, א)

עוד נראה לפרש הפס' אשא עיני אל ההרים זה האבות הקדושים המשולים להר (ראה במס' ר"ה יא א') ואני שואל את עצמי איך אעשה כמעשיהם ואיך אני יגיע לדרגתם, שהרי אמרו 'לעולם יאמר אדם מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי'.

וע"ז אמר עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ וא"כ הוא גם יכול לזכות אותי להיות כההרים.

פרק קכ"ז
עיר זה הגוף
שיר המעלות לשלמה אם ה' לא יבנה בית שוא עמלו בניו בו אם ה' לא ישמר עיר שוא שקד שומר (קכ"ז, א)

הנה אמרו חז"ל במס' נדרים לב ב', עיר זה הגוף, עיין שם.

ונראה לפי זה בדרך רמז לפרש הפס' שלפנינו, אם ה' לא ישמר עיר דהיינו את גופו של האדם, שוא שקד שומר, לשוא שמירתו של האדם והשקעתו בגופו.

פרק קכ"ח
איזוהי דרך ישרה
שיר המעלות אשרי כל ירא ה' ההולך בדרכיו (קכח, א)

הנה פשטות הפס' 'ההולך בדרכיו' הכוונה לדרכיו של ה', וכמו שכתוב והלכת בדרכיו ודרשו רז"ל (שבת קלד ב') הוי דומה לו מה הוא רחום אף אתה רחום מה הוא חנון אף אתה חנון, וזהו ההולך בדרכיו דהיינו בדרכיו של ה'.

ולי נראה לבאר עוד, ההולך בדרכיו של עצמו ולא הולך בדרכם של אחרים, וכדתנן בפ"ב דאבות משנה א' איזוהי דרך ישרה שיבור לו האדם, כל שהיא שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם, דהיינו שזה לפי דרכו.

ועיין בספר עלי שור ח"א עמ' קל"ז וח"ב עמ' רי"ז מה שהביא בזה, ובספר שפתי חיים ח"ב מועדים עמ' רא, וברבינו יונה שערי תשובה ש"א אות לא.

פרק קל"ב
אין זאת אלא תורה
זאת מנוחתי עד עד פה אשב כי אויתיה (קלב, יד)

נראה לפרש כוונת הפס' על התורה שנא' וזאת התורה כדאיתא במס' ע"ז ב ב', ובא לרמוז שהתורה היתה המנוחה של דוד, וכדכתיב וירא מנוחה כי טוב, ונראה נמי כוונת הפס' על התורה שאין טוב אלא תורה (ברכות ה א'), וזהו דכתיב זאת נחמתי בעניי.

פרק קל"ג
מעלות הענווה
הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד (קלג, א)

נראה לפרש הפס' בדרך דרש בהקדים כמה הקדמות, הנה אמרו חז"ל שאין טוב אלא תורה (ברכות ה א'), עוד ארז"ל (ב"ב צח א') האי מאן דיאיר אפי' אאינשי ביתיה לא מתקבל, והנה כתיב (פר' בשלח) ונחנו 'מה' ונראה מזה שלשון מה זהו לשון ענווה, וזהו הנה 'מה' – ענווה אזי 'טוב' – תורה, רמז שבשביל לזכות לתורה צריך ענווה (ראה עירובין נד א' ותענית ז א', ועוד בש"ס), וזהו ו'מה' נעים שבת אחים גם יחד, דהיינו שיש מה אזי נעים בין האחים ואין מריבות, היפך מהגאוותן שאפי' על אנשי ביתו לא מתקבל.

 

[1] ויש להוסיף בזה רמז, ש'לי' בגמט' ארבעים רמז לתורה שניתנה בארבעים יום, ועיין מנחות צט ב', תורה ניתנה בארבעים ונשמה ניתנה בארבעים.

ועיין מה שכתבתי בזה בקונטרס פקודת המלך קהלת ויונה ג, ה בענין 'התורה מחברת בין האדם ליוצרו'.

אהבת? שתף את החידוש

תגובה אחת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד בנושא:

היצר שדוחף

מגילת אסתר פרק ב פסוק ט כתוב " וישנה ואת נערותה לטוב ….. "

פרשת משפטים

פורים – מידת השמחה

מה פשר מנהג אכילת אוזני המן, ומדוע זכה המן שמבני בניו ילמדו תורה בבני ברק, ושהמחנך הדגול יצא ממנו

עלון וטהר לבנו – פורים חידושים מקוריים וחיזוקים נפלאים

תפריט נגישות

עזרו לנו בהפצה!
השאירו לנו פרטים ואנו נחזור אליכם

לנוחיותכם: "חידושי העם" גם באפליקציה

היי, רוצה להשאיר חידוש אבל הוא עדיין לא מוכן?

כדי שלא תפספס! תשאיר פרטים ונשלח לך תזכורת בעוד כמה ימים