תודה לאתר רשות היחיד על התרומה האדירה לפרויקט

תולדתיהן כיוצא בהן או לאו כיוצא בהן
בבא קמא
כותב החידוש: אליעזר ליפשיץ

מראה מקומות: מסכת בבא קמא פרק ראשון

איתא בגמרא דף ב. [ב:] מדקתני אבות – מכלל דאיכא תולדות, תולדותיהן כיוצא בהן או לאו כיוצא בהן? גבי שבת תנן: אבות מלאכות ארבעים חסר אחת; אבות – מכלל דאיכא תולדות, תולדותיהן כיוצא בהן, לא שנא אב – חטאת, ולא שנא תולדה – חטאת, לא שנא אב – סקילה, ולא שנא תולדה – סקילה. ומאי איכא בין אב לתולדה? נפקא מינה, דאילו עביד שתי אבות בהדי הדדי, אי נמי שתי תולדות בהדי הדדי – מחייב אכל חדא וחדא, ואילו עביד אב ותולדה דידיה – לא מחייב אלא חדא. ולרבי אליעזר דמחייב אתולדה במקום אב, אמאי קרי ליה אב ואמאי קרי לה תולדה? הך דהוה במשכן חשיבא – קרי ליה אב, הך דלא הוי במשכן חשיבא – קרי לה תולדה. גבי טומאות תנן, אבות הטומאות: השרץ, והשכבת זרע, וטמא מת; תולדותיהן לאו כיוצא בהן, דאילו אב מטמא אדם וכלים, ואילו תולדות – אוכלין ומשקין מטמא, אדם וכלים לא מטמא. הכא מאי? אמר רב פפא: יש מהן כיוצא בהן, ויש מהן לאו כיוצא בהן.

וביאור דברי הגמרא.

מבואר בגמרא ארבע אבות מכלל דאיכא תולדות ועל זה יסתפקה הגמרא האם תולדותיהן כיוצא בהן או לאו כיוצא בהן.

והביאה הגמרא שלגבי שבת מצינו שיש  מלאכות והתולדות כיוצא בהן ואילו לגבי טומאה ראינו שהתולדות לאו כיוצא בהן השאלה מה הדין לגבי תולדות של נזיקין אם הוי כיוצא בהן כשבת או דילמא זה יותר דומה לטומאה והוי לאו כיוצא בהן.

והגמרא הביאה את דברי רב פפא שיש מהן כיוצא בהן ויש מהן לאו כיצא בהן.

והגמרא ביררה עד דף ג: מה כיוצא בהן ומה לא כיוצא בהן.

יש להקדים.

שבתוך דברי הסוגיה מדף ב עד דף ג: יש כמה צ"ב בפשט וכמה בראשונים וננעשה ליישב מה שאפשר.

בארבע הצ"ב שבדברי הגמרא.

הקושיה הכי קשה בסוגיה.

א: לכוראה למה יש צד לגמרא שתולדות של נזיקין דומים לטומאה הרי ודאי שהם הרבה יותר דומים לשבת .

שכן יש שני סוגי אבות ותולדות יש אב שמוליד את התולדה כמו בטומאה ולכן התולדה נקראת תולדה כי היא נולדה מין האב .

ויש אב ותולדה שהתולדה נקראת תולדה בגלל שיש לה את אותם תכונות של האב כמו בשבת.

וא"כ צ"ב ברור שהתולדות של נזיקין יותר דומים לשבת כי הם תולדות רק בגלל שיש להם את התכונות של האב.

וא"כ צ"ב מה היה הספק של הגמרא למה תולדות של נזיקין יותר דומה לשבת או לטומאה, ברור שזה יותר דומה לשבת.

והיה אפשר לומר שה שהגמרא רק רצתה להראות שיש מוסג של תולדות לאו כיוצא בהן ולכן הביאה את טומאה אף שזה ודאי לא דומה לטומאה.

ויש לדחות כי אם זו היתה כונת הגמרא מספיק להביא את טומאה ולהסתפק הכא מאי.

ונשמע בספק של הגמרא שבאמת יש צד שזה דומה לטומעה ובאמת יש צד שזה דומה לשבת.

וצ"ב מה ביאור ספק הגמרא?

ועוד צ"ב למה לגבי טומאה ולגבי שבת שתיהן נקראים תולדות הם מושגים אחרים לגמרי.

אם תולדה זה דבר שנולד מין האב אז רק בטומעה יש תולדה ואם תולדה זה שיש לה את התכונות של האב רק בשבת יש תולדות.?

ב: למה הגמרא התחילה לברר את הכיוצא בהן רק אחרי רב פפא ולא מיד ככשאלה הכא מאי.

ג: למה לא שייך ללמוד את התולדות מין האבות בהצד השווה כמו שראינו במשנה שלומדים אב אחד מחברו לולי הפירכא.

ד: בגמרא בדף ג. הגמרא יסתפקה איזה אב יש בבור ואיזה תולדה יש בבור.

הגמרא היה לה צד שאב זה בור יוד ותולדה זה ט' וצ"ב למה שנחשוב שאב זה י' ותולדה זה ט'.

בקושיות בדברי הראשונים בסוגיין.

א: בשיטת רש"י בסוגיין

שיטת רש"י [בדף ב: בד"ה הכא וכן משמע בד"ה מאי שנא וכן בדף ג. בד"ה מאי שנא וכן משמע מדברי התוספות בדף ב. בד"ה  ולא במה שכתב ולא ראוי להתחייב בו]

שספק הגמרא האם תולדתיהן כיוצא בהן ויתחייב נזק שלם או דילמא לאו כיוצא בהן והן פטורין לגמרי.

בצ"ב בדברי רש"י.

וההשאלה המתבקשת בשיטת רש"י מה המשמעות בכך שהתולדה הזאת היא תולדה של האב הרי לא לומדים מין האב כלום שכן התולדה פטורה מתשלומים לגמרי.

ואולי אפש"ל.

ועל זה היה אפשר לומר שהם תלדות לעניין זה שיש להם את אותם תכונות.

א: אבל עדיין צ"ב מה המשנה בה להראות בזה שיש להם תלדות אם אין שם שום נפק"מ להלכה.

ב: ועוד צ"ב אם מצד התלדות שבהם הם פטורים עדיין מצד הצד השווה של המשנה אפשר ללמוד לחייב ולמה שבאמת לא יהיו חייבים.

ביאור האחרונים.

ר' נחום ור' שמואל ביארו שהנפק"מ אף על פי שהם פטורים זה לעניין חיוב שמירה או איסור להזיק.

והדברים צ"ב שבמשנה מבואר בפשטות שכל המשמעות בזה שאתה נקרה מזיק זה שאתה שצריך לשלם ואם התולדות פטורים איזה משמעות יש לתולדות.

ב: בדברי התוספות בדף ג: וכן ברבינו פרץ משמע כרש"י והדברים צ"ב.

" וכי קאמר רב פפא אתולדה דרגל רגל הא אוקימנא תולדה דרגל כרגל בחצי נזק צרורות דהלכתא גמירי לה ואמאי קרי לה תולדה דרגל לשלם מן העלייה והא מבעיא בעי רבא דבעי רבא חצי נזק צרורות מגופו משלם או מן העלייה משלם לרבא מבעיא ליה לרב פפא פשיטא ליה לרבא דמבעיא ליה אמאי קרי לה תולדה דרגל לפוטרה ברה"ר:"

וביאור דברי הגמרא בדף ג: שמה שרב פפא אמר שיש מהן שלאו כיוצא בהן הוא היתכון לצררות שהוי תולדה דרגל והם הוי לאו כיוצא בהן דמשלם רק חצי נזק ,ועל זה שאלה הגמרא למה חשיב תולדה דרגל ותירצה לשלם מין העלייה.

ובתספות שם הקשה בד"ה אמאי, שלכוראה הוי תולדה דרגל בגלל שיש לה את אותם תכונות של רגל ועל זה תירץ שדינה חלוק

וז"ל אמאי קרי לה תולדה דרגל. אע"ג דדמי לרגל כיון שדינה חלוק היה לו לקרות לה שם בפני עצמה:

וצ"ב למה הגמרא נזכרה דווקא כאן לשאול היה אפשר לשאול בתחילת דברי הגמרא בדף ב: למה חשיב תולדה אם לאו כיוצא בהן.

אז תוספות ענה שבמקום שיש פרשת תשלום אחרת כאן הגמרא שאלה למה זה נקרא תולדה של רגל.

היוצא מדברי התוספות.

שאם היה פטור לגמרי לא היה קשה למה זה נקרה תולדה כי מספיק זה שיש להם את אותם תכונות כדי להחשיב אותה לתולדה,וכל הקושיה מתחילה כאשר רואים שיש לה פרשת תשלום אחרת על זה קשה בעצם למה זה תולדה של האב?

וצ"ב כמו דהקשינו על רש"י איזה משמעות יש לזה שזה נקרה תולדה אם פטורה לגמרי

בהמשך ביאור הגמרא בדף ג:

מבואר בגמרא להקשות שצררות לא יכול להיות תולדה של רגל כי יש לה פרשת תשלום אחרת שהיא משלמת חצי נזק ועל זה מתרצת הגמרא שאת אותו חצי נזק היא משלמת מעליה ולכן הוי תולדה דרגל.

והדברים צ"ב אם חצי נזק זה פרשת תשלום אחרת מה עוזר שאת אותו חצי נזק משלמים מעלייה מה ביאור השקלא וטריא בגמרא בדף ג:.

ביאור הקושיה במה שהוי חצי נזק תשלום בפני עצמו.

א:ידוע שדין חצי נזק מגופו ולא מעלייה.

ב: ר' חיים ייסד מתוספות בדף נו שהיה צד גם בשור של הפקר שמשלם חצי נזק מגופו רואים מזה שתשלום חצי נזק הוא חיוב בשור לפרוע את הנזק בלי קשר לבעלים.

בשונה מתשלום עלייה שזה חיוב על הבעלים.

וראוים בגמרא בדף לו. ששור תם שנגח מיד שייך לניזק והפירוש שהייחס של התורה לשור שהוא עומד לפירעון וכמו שמצינו בתוספות בדף נו. שהיה צד ששור של הפקר שנגח חייב חצי נזק.

ביאור תרוץ הגמרא

ועל זה אמרה הגמרא אם משלם חצי נזק זה לא פרשת נזיקין הרגילה אלא זה פרשה של  פירעון א"כ צ"ב למה זה תולדה של רגל.

ועל זה מתרצת שהוא רגל והוא משלם מעלייה ואין כאן פרשה של פירעון אלא של תשלום נזיקין וא"כ זה יכול להיות תולדה דרגל ורק לא הוי כיוצא בהן כי הוא לא משלם נזק שלם.

ברבינו פרץ בדף ג:.

כתב את את דברי התוספות בצורה יותר חריפה שאם לא היה לו את פרשת התשלומים אחרת הוא היה תולדה או לעניין חיוב או לעניין פטור.

וצ"ב לעניין חיוב מובן הא דהוי תולדה כי הוא כמו האב לחייב אבל תולדה לעניין פטור מה משמעות הדברים הוא פטור בגלל שאין סיבה לחייב אותה מה המשמעות שבגלל שהוא תולדה הוא פטור?

היוצא.

שיש ג' ראשונים שנראה בהם שאף אם הוא לא משלם בכלל הוא הוא תולדה ברש"י ובתוספות.

וברבינו פרץ כתוב אפילו יותר חריף שהוא תולדה לעניין פטור וצ"ב משמעות הדברים.

ונראה לומר יסוד בסוגיה שע"פ הדברים יתישבו כמין חומר.

יסוד הסוגיה זה דברי המהרש"ל בשבת סח.

כתב המרש"ל בשבת סח. ההבדל בין אב לתולדה שלאב יש יותר את תכונת הדבר ולתולדה יש פחות מתכונת הדבר.

בישוב הצ"ב הא' בסוגיין.

בביאור שדבר זה נכון גם לגבי טומעה בטומעה יש ראשון לטומעה ושני לטומעה.

וידוע שראשון זה תמיד בייחס למשהו כמו שמצינו בבריאת העולם שאמרו יום אחד ולא יום ראשון כי לא היה לפני זה כלום .

כדברי הרמב"ן שם וז"ל על דרך הפשט לא יתכן לומר "יום ראשון" בעבור שעדיין לא נעשה השני כי הראשון קודם לשני במנין או במעלה אבל שניהם נמצאים וה"אֶחָד" לא יורה על שני

מה שאין כן ראשון לטומאה הוא בייחס לאב הטומאה שיש לו את התוכן של אב הטומאה רק בפחות עוצמה .

והוי כמו תלדות של שבת שהתולדה יש לה את התוכן של האב רק בפחות עוצמה ובגלל שהיא מחזיקה פחות את התכונה זה סיבה לחלק בין האב לתולדה.

להנ"ל התי שפיר.

באמת התולדות של שבת ושל טומאה הם שווים שלאב יש את התוכן בכל עוצמתו ולתולדה יש את התוכן בפחות עוצמה.

ועל זה היסתפקה הגמרא למה נזיקין דומה לשבת או לטומאה לשבת שתולדותיהן כיוצא בהן ואף שלתולדה יש התכונה בפחות עוצמה זה לא סיבה שיהיה לאו כיוצא בהן או  דילמא הוי דומיה לטומאה שתולדתיהן לאו כיוצא בהן כי התולדה מחזיקה פחות את הטומעה.

ועל זה בה רב פפא ואמר יש כיוצא בהן ויש לאו כיוצא בהן.

מראה שהמהרה"ם בשבת סח. ייסד כיסוד הנ"ל

דלא שייך להזכיר אבות ותולדות אלא במילי דאיסור מלאכה וכיוצא בה שהסברא היא שהתולדה מלאכה גרועה ופחותה מן האב וכן גבי נזיקין התולדה היא גרועה ואין נראה כ"כ מזיק להתחייב עליו כמו על האב וכן גבי טומאה התולדות הן ראשון ושני לטומאה.

בישוב צ"ב ג' להנ"ל.

הקשנו למה לא שייך ללמוד את התולדות מין האבות בהצד השווה כמו שראינו במשנה שלומדים אב אחד מחברו לולי הפירכא.

ולהנ"ל מובן כי הוא פחות מחזיק את תכונת האב ולכן יש פחות לחייב אותו

 

בישוב צ"ב ד' להנ"ל.

להנ"ל מובן הגמרא בדף ג [וישוב צ"ב ]ד.

הקשנו בגמרא בדף ג. יסתפקו איזה אב יש בבור ואיזה תולדה יש בבור.

הגמרא היה לה צד שאב זה בור יוד ותולדה זה ט' וצ"ב למה שנחשוב שאב זה י' ותולדה זה ט'.

להנ"ל הכל מובן כמין חומר.

שכיון שבור יוד יותר מחזיק את התכונה של בור ובור ט' פחות מחזיק את התכונה של בור לזה היה סק"ד שזה יהיה תולדה.

בביאור הראשונים רש"י תוספות והרבינו פרץ להנ"ל.

היה אפשרות להבין שהוי תולדה ויהיה פטור לגמרי וזה נחשב תולדה לעניין פטור בעניין זה שהתולדה מחזיקה את תכונת האב רק בפחות עוצמה וכמו שמצינו לעניין טומאה.

[יש להעיר ששאלות ב עדיין לא ישבנו ועולי ניישב במקום אחר].

דברי הרי"ף והבריסקרוב נבאר במקום אחר.

 

 

 

 

 

 

אהבת? שתף את החידוש

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד בנושא:

מלאכת חורש

מקום ארון אינו מן המידה

מה בין: "וְאֵין מַיִם לִשְׁתֹּת הָעָם" לבין: "וְלֹא הָיה מַיִם לָעֵדָה"? 

פרשת תרומה

פרשת תצווה

בלבבי משכן אבנה

תפריט נגישות

עזרו לנו בהפצה!
השאירו לנו פרטים ואנו נחזור אליכם

לנוחיותכם: "חידושי העם" גם באפליקציה

היי, רוצה להשאיר חידוש אבל הוא עדיין לא מוכן?

כדי שלא תפספס! תשאיר פרטים ונשלח לך תזכורת בעוד כמה ימים