תודה לאתר רשות היחיד על התרומה האדירה לפרויקט

תורה דיליה היא
קידושין
כותב החידוש: דוד יפרח

מראה מקומות: גמ' קידושין (לב:), ע"ז (יט:).

נאמר בתהלים (א, ב) כי אם בתורת ה' חפצו, ובתורתו יהגה יומם ולילה. ומבאר רש"י, ומשעמל בה נקראת תורתו.
והנה בגמ' קידושין (לב:) גרסינן, אמר רבא תורה דיליה היא, דכתיב ובתורתו יהגה יומם ולילה. ע"כ. וביאר שם רש"י (ד"ה ובתורתו יהגה), בתחילה היא נקראת תורת ה', ומשלמדה וגרסה היא נקראת תורתו. עכ"ל.
וכ"ה בע"ז (יט:), ואמר רבא בתחילה נקראת על שמו של הקב"ה ולבסוף נקראת על שמו, שנאמר בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה. ע"כ. ושם מבאר רש"י, על שמו של אותו תלמיד שטרח בה, כדכתיב ובתורתו דמשמע כל אדם.
ויש לדקדק בשינויי הלשון ברש"י. מחד, כותב שכדי שייקרא שנקנית לו התורה, צריך עמל וטורח. ובפשטות היינו הלימוד העיון ביגיעה. ומאידך כותב, שאחרי לימוד וגרסא בעלמא בלבד נקראת תורתו.
והנה שם בהמשך הגמ' בע"ז אומר רבא, לעולם ילמד אדם תורה ואח"כ יהגה, שנאמר בתורת ה' וכו'. וביאר רש"י, ילמד אדם מרבו עד שתהא גרסת התלמוד ופי' שגורה לו בפיו. ואח"כ יהגה, יעיין בתלמודו לדמות מלתא למלתא וכו'. ראה שם.
ונבאר העניין ע"פ מה שכתב המהר"ל בנתיב התורה (פ"ה ד"ה ועתה אוי לנו), שמאריך לדבר בגנות דרך הלימוד שתפסו לומדי התורה בדורו, שמעדיפים לימוד העיון המחדד על פני לימוד הבקיאות והחזרה, המקנה את היסוד המייסד כדי להתחיל בלימוד העיון. ושינו מדורות ראשונים אשר לימודם היה בתחילה בפשטות וחזרה, ורק אח"כ לימוד בעומק וכו'. ושם (ד"ה ואל יעלה) כותב וז"ל, ואל יעלה על דעתך שהאדם הוא נחשב בעל תורה בשביל וכו', שיכול לפלפל וכו', אל תאמר כי זה בעל תורה, שהרי אין התורה עימו. עכ"ל. ובדרושים על התורה כתב המהר"ל בזה"ל, ילכו ולא ייעפו לרדוף אחר חזרת תלמודם יותר ויותר, מאשר הם רודפים עתה אחר הפלפול שאין בו ממש וכו', ומפני שאין אדם משתוקק לזה בשהוא עול כבד. ע"כ. עוד כתב בח"א על הגמ' בע"ז הנ"ל, כי אין נקנה לו העיון והחכמה בתחילה, כאשר אין האדם בעל תורה וכו', וכאשר הוא בעל תורה מתקרב אל העיון ומצליח. עכ"ל.
מבואר מהמהר"ל, דנטיית האדם היא ללימוד חדשני ומחדד, אשר מושך את נפש האדם אליו, מאשר לימוד הבקיאות והחזרה על הדברים כפשוטם, דלימוד זה אינו מחדד ומלהיב את האדם, וקשה עליו. ועוד מתבאר, ד"בעל תורה" הוא זה החוזר על תלמודו עד שמחודד בפיו.
ועפ"ז נבאר דברי רש"י על הפסוק דהכל בא ממקור אחד. תחילת הפסוק "כי אם בתורת ה' חפצו" מלמד על הלימוד הראשוני, והוא שמיעת התורה מפי הרב וחזרה על הדברים כפשוטם עד אשר יהיו שגורים בפיו. ואמנם לימוד זה הוא עמל וטורח, שהאדם מעדיף לימוד המחדד, אבל מתן שכרה בצידה, שקונה את התורה, ומשם דרכו סלולה ובטוחה ללימוד העיון בצורה ישרה. ועל כן, כאשר רבא מדבר על קניית התורה בלבד, רש"י מציין דהוא הלימוד והגרסא, ואח"כ יהגה ויעיין. וכתב רש"י על ענין הגרסא שמדובר בעמל, ולא חושש שיתפרש על העיון, דהוא בא רק אחר שקנה תורתו בחזרות, דע"ז קאי סוף הפסוק.
וזה פשט הפסוק "אם בתורת ה' חפצו", דהיינו ששובר החפץ והרצון הטבעי לפנות מהרה ולרוץ ללימוד העיון [דהיא "תורתו"- היינו שחפץ בה] בלא להתמקד בחזרה על הפשט והבסיס. ובמקום זאת חוזר וחוזר על תורת ה', אזי בכך קונה את התורה, דזוכה לעיין ולחדש בישרות.
אלא שגם אחר שלמד בבקיאות ושגור על פיו ודאי אינו אלא בעל תורה, כבעל ואישה אשר הם חלילה יכולים להיפרד זה מזה. ולזה ממשיך רבא שם במימרא שלישית, לעולם יגרוס אדם אע"ג דמשכח ואע"ג דלא מבין וכו', ומבאר שם הרש"ש, שלימוד זה הוא הכרחי, אבל כאשר הוא בפ"ע אינו מחזיק ימים רבים, ובהכרח דמשכח ובהכרח דלא מבין. אלא רק אחר שילמד בעיון עומק הסוגיא, להקשות ולתרץ ולדמות עניינים לאחרים ולחדש חידושים, רק אז תשמר תורתו.[וכמו שכתב רש"י ריש מגילה וז"ל, סוגיא דתלמודא לתרץ דבר שאינו, עד דטרח ומעמידו על בוריה]. ואחר כן יקרא בן תורה, כאשר התורה תהיה חלק ממנו כברא דהוא כרעא דאבוה, וכמו שהבן לעולם קשור לאביו כן זאת התורה לא תשכח ממנו במהרה, אחר אשר עיין בה ויגע בה. וכמו דאיתא יגעת ומצאת תאמן, והני מילי לחדודי, אבל לאוקמי גירסא ס"ד. שאחר שהאדם יגע ומתחדד, הקב"ה מקנה לו התורה לימים רבים.
וכך מסיים הפסוק, דאחר ששבר חפצו לעסוק בתורת ה' בחזרת הפשט, ונקנית עי"ז התורה לו, חייב להמשיך ולהגות בה יומם ולילה "בתורתו", בלימוד בעיון ההכרחי.
וכן נראה לבאר במה דאיתא בגמ' שבת ועוד, היינו דאמר רבא למיימינין בה סמא דחיי למשמאילים בה סמא דמותא. ע"כ. דמצינו בזה ב' פירושים ברש"י. האחד הוא בגמ' שבת (פח:), שפירש שרק אלו הלומדים את התורה בהתמדה, ועוסקים בה תדיר בכל כוחם לדעת סודה, ועושים תורתן קבע ועיקר כמו הימין שהיא העיקר, הם זוכים לסם החיים.
ובגמ' שם לעיל (סג.) פירש רש"י פירוש נוסף, שיש תכונה אחרת לימין, והיא שהיא היד היותר מדויקת ובעלת יכולת לדקדק בפעולות עדינות. והמיימינים אלו המתלמדים בתורה בדקדוק בפרטיה, דכולא בה, להוציא יקר מזולל לברור הסברות הנכונות בדקדוק. ונראה שהם הם הדברים הנ"ל.
שתי התכונות המיוחסות לימין הן המפתח להבנת וקניית התורה. ההתמדה כימין שהיא עיקר בכל הכח גם כשקשה, וכן דקדוק בעומק הדברים כימין שמיומנת למלאכה, בבחינת סיני ועוקר הרים. ובפשטות אי אפשר לזה בלא זה וכנ"ל, אלא שסיני קודם, שהכל צריכין למרי חטיא. וזוכה המיימין ואוכל מעץ החיים וחי לעולם שכולו טוב. וכמה דאיתא בזוה"ח (דף י"ח) וז"ל, ר"ש אומר, הניח הקב"ה לאדה"ר בג"ע, ונתן לו תורתו לעבוד בה ולשמור מצוותיה, הדא הוא דכתיב ועץ החיים בתוך הגן, וכתיב עץ חיים היא למחזיקים בה. ע"כ.

אהבת? שתף את החידוש

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד בנושא:

מלאכת חורש

מקום ארון אינו מן המידה

מה בין: "וְאֵין מַיִם לִשְׁתֹּת הָעָם" לבין: "וְלֹא הָיה מַיִם לָעֵדָה"? 

פרשת תרומה

פרשת תצווה

בלבבי משכן אבנה

תפריט נגישות

עזרו לנו בהפצה!
השאירו לנו פרטים ואנו נחזור אליכם

לנוחיותכם: "חידושי העם" גם באפליקציה

היי, רוצה להשאיר חידוש אבל הוא עדיין לא מוכן?

כדי שלא תפספס! תשאיר פרטים ונשלח לך תזכורת בעוד כמה ימים