תודה לאתר רשות היחיד על התרומה האדירה לפרויקט

תפילה בציבור
ברכות
כותב החידוש: אביתר בר-טל

מראה מקומות: אורח חיים סימן צ

1.        תפילה בבית הכנסת עם הציבור.

הגמרא בברכות (ח., לפי גירסת רי"ף ורא"ש) מביאה את רבי יוחנן שאומר 'אין תפילתו של אדם נשמעת אלא בביה"כ.

מסביר טור שכוונתו של רבי יוחנן לתפילה עם הציבור[1]. ושו"ע כתב 'ישתדל אדם להתפלל בביה"כ עם הציבור'[2].

ומבאר ב"י שמשמע מדברי טור שאם אינו מתפלל עם הציבור, לא שאני בין מתפלל בביה"כ למתפלל בביתו. אך רבינו יונה (ד. בדפי הרי"ף) מביא בשם הגאונים שתמיד יש לאדם להתפלל בביה"כ, מפני שהוא קבוע ומיוחד לתפילת הציבור, וכן פסק שו"ע.

ומג"א הוסיף שאפילו יכול להתפלל בביתו בעשרה, עדיף בביה"כ משום 'ברוב עם הדרת מלך'[3].  וכתב כנה"ג דאפילו יש בציבור הרבה חוטאים לא ימנע מלהתפלל עמהם[4].

                1.א. מהי תפילה בציבור.

כותב מ"ב (סק"כ) בשם חיי אדם (כלל י"ט סעיף א) 'ועיקר תפילה בציבור היא תפילת שמונה עשרה דהיינו שיתפללו עשרה אנשים שהם גדולים יחד.. ולכן חוב על האדם למהר לבא לבית הכנסת כדי שיגיע להתפלל שמונה עשרה בציבור'. לכאורה עולה פה מדברי מ"ב דסבירא להו שרק אם עומדים עשרה אנשים יחד ומתפללים שמונה עשרה, נחשבת תפילתם כתפילת ציבור.

אך זה סותר את דבריו בסימן ס"ט (סק"ח) שם כתב שרוב מניין הרי הם כמניין גמור. וכן רמב"ם (הל' תפילה פ"ח ה"ד) כותב שתפילת ציבור היא ברוב שלא התפללו.

ונראה לתרץ שכוונת החיי אדם היא רק לומר שתפילת לחש היא עיקר תפילה בציבור ולא קדיש או קדושה, אך אין כוונתו שרק אם עשרה מתפללים יחד יש שם תפילה בציבור (שו"ת מחזה אברהם ובית ברוך. ועיין הלכות צבא ממקורה לרי"צ רימון, עמ' 91-92).

פוסק פס"ת (אות יב) שכל שיש עשרה אנשים בבית הכנסת  סגי בשישה שעומדים ביחד לתפילת לחש כדי שתהא תפילה בציבור  עפ"י הכלל 'רובו ככולו'[5].  ומביא שכ"כ השו"תים חלקת יעקב, בצל חכמה, יחווה דעת ועוד רבים (עיין הערה 159 שהביא השמות).

אומנם, יש כאלו שסוברים שאכן רק אם עומדים עשרה בתפילת לחש הווי תפילה במניין, וביניהם הגר"ח, אג"מ[6], גרי"ז ועוד.

ומשום דבריהם, פסק רי"צ רימון (שם) שלכתחילה טוב שיהיו עשרה שיתחילו שמונה-עשרה יחד, משום 'מהיות טוב', אך במניין מצומצם ניתן להקל שיתחילו רק שישה יחד.

                1.ב. להתפלל יחד עם המניין ממש.

מעיר פס"ת (אות יד) כי אין צריך ממש שיתחילו העשרה או השישה (כל חד לשיטתו) באותו רגע ממש את תפילת הלחש, אלא כל שהוא 'תוך כדי דיבור'  או אפילו יותר מכך אך אין ניכר ההקדמה או האיחור נחשב שהתחילו יחד.

לאחר שהחלה תפילת לחש של שמו"ע, כל המצטרפים בזמן שהציבור עדיין בתפילה נחשבת תפילתם כתפילה בציבור, ואפילו נמצאים הציבור בברכות אחרונות של שמו"ע (אג"מ, הליכות שלמה[7], תשובות וכתבים בשם חזו"א, יבי"א ועוד).

אומנם לכתחילה נכון להתחיל בשווה עם השליח ציבור, שכך פוסק פמ"ג (סימן קט סק"ב והובאו דבריו בביה"ל שם) שלדינא צריך להתחיל בשווה עם הציבור. ומ"ב, שכתב (סי' סו סקל"ה)  'לכתחילה נכון להתחיל בשווה עם השליח ציבור'. ובביה"ל (סי' קט ד"ה 'הנכנס'), כתב על מי שאינו מתחיל בשווה עם הציבור, שאפשר ד"לאו תפילת ציבור גמורה מקרי".

ויותר מכך, אפילו מי שמתחיל תפילת לחש שלו יחד עם הש"ץ שחוזר על התפילה להרבה פוסקים שפיר הווי בגדר תפילה בציבור. (אשל אברהם בוטשאטש[8], מנח"י, חזו"א, יבי"א ועוד. אומנם לחלקם כל זה דווקא באומר עם הש"ץ מילה במילה.) ופמ"ג ואג"מ חולקים[9]. 

ורי"צ רימון פוסק (עמ' 99) שטוב להתחיל בשווה עם הציבור, אך שיש צורך ניתן להקדים או לאחר מעט לתחילת תפילת לחש דלהרבה פוסקים נחשב לתפילה בציבור. וגם תפילת לחש עם השליח ציבור בחזרת הש"ץ, ניתן במקום הצורך לסמוך על המקלים שנחשבת תפילה בציבור.

                1.ג. דינים נוספים (מ"ב סקכ"ח).

1. ביה"כ ברוב עם אך יש בו בלבול רב ולא שומע תפילה וקה"ת- מוטב להתפלל בביתו בעשרה.

2. בית הכנסת ביחיד וביתו בעשרה- עדיף בביתו בעשרה ואפילו היה יכול לשמוע במקום אחר קדיש          וברכו.

3. ההולך להתפלל בשבת ויו"ט במניין מצומצם בשעה מוקדמת, יותר טוב שיפסיק לאחר שחרית וילך להתפלל מוסף אח"כ עם הציבור הגדול בביה"כ.

והוסיף מ"ב דכל זה דווקא ביש לו מקום מיוחד שם, דאל"כ טוב יותר שיתפלל כל התפילה במקום אחד.

 

2.        איסור הקדמת תפילתו לתפילת הציבור.

הגמרא בברכות (כח.) "א"ר יוחנן אסור לו לאדם להקדים תפילתו לתפילת הציבור… א"ר אבא בציבור שנו", ומסביר רש"י שהאיסור קיים רק שהוא נמצא בביה"כ עם הציבור.

והסביר רבינו יונה (יט. בדפי הרי"ף) שבבית הכנסת ימתין להתפלל עם הציבור כי תפילת רבים רצויה יותר לפני המקום, ואורחות חיים (מובא במ"ב {סקל"ד}) נתן טעם שהוא כמבזה את הציבור.

מסביר פס"ת (אות טז) שמיד שנתאספו ציבור בביה"כ, אפילו לא החלו בתפילה, יש איסור על היחיד להקדים תפילת שמונה עשרה שלו לתפילת הציבור[10].

וכתב מג"א (אות כ) בביאור לבושי שרד עליו (אות יד) שאע"ג שבביתו ליכא איסור להקדים, אם כבר עומד עם הציבור אסור לו אפילו לחזור לביתו ולהתפלל יחיד, אך מאמר מרדכי חולק ואומר שאין עליו איסור 'מקדים תפילתו' אם כי לאו שפיר עביד דמפסיד תפילת הציבור.

2.א. היתרים.

מסייג רבינו יונה ואומר שאם רואה שהשעה עוברת והציבור לא מתפללין שרי לו להתפלל אפילו בביה"כ וכ"כ הכל בו (סימן יא) שכדי להתפלל תפילה בזמנה שרי להקדים תפילתו על פני הציבור וכך הבין מג"א (אות כג) בדברי רבינו יונה. 

ושו"ע הוסיף שאם יש לו סיבה אחרת טובה גם שרי להקדים תפילתו, ובאר היטב (אות טז) הבין בדבריו שפוסק כרבינו יונה ואין צריך לצאת.

ואומנם העטרת זקנים כתב שבלאו הכי אם אין טורח לצאת, טוב שיצא מביה"כ אם צריך להתפלל לפני הציבור מאיזו סיבה.

אך ב"ח החמיר יותר ואמר שאם יש זמן לחזור לביתו ושם להתפלל חייב לעשות כך, וכן אם צריך למהר תפילתו משום שיוצא לדרך ישוב לביתו ויתפלל שם. והביא דבריו מ"ב (סקל"ד) ואולי סובר כמותו[11].

 

3.        אנוס שאינו יכול ללכת לביה"כ.

הגמרא (ז:) מספרת על רב נחמן שלא בא לתפילה בביה"כ כי 'לא יכלינא' ומסביר בו רש"י 'תש כוחו'. אמר לו ר' יצחק שישתדל לכוון תפילתו לזמן בו הציבור מתפללין, שכך אמר רבי יוחנן משום רשב"י '… אימתי עת רצון בזמן שהציבור מתפללין'. וכך פסק שו"ע[12].

והסביר פס"ת (אות י) דלכוון תפילתו היינו להתפלל שמונה-עשרה בזמן שהציבור מתפללין שמונה-עשרה.

והעיר מג"א דכל זה דווקא בטריחא לה מילתא לאסוף עשרה, דפשוט שזה עדיף.

ואם לא מצליח לכוון תפילתו, שרי להקדים, דכל איסור הקדמה הוא רק בביה"כ כמו שכתבנו.

                3.א. באיזה אונס מיירי.

מדקדק מג"א מלשון רש"י שכוונתו ל'תש כוחו' ולא יותר מכך, ושרי אע"פ שאינו חולה.

ובאר היטב (אות יב) הביא את תשובת יד אליהו שגם הפסד ממון נחשב אונס ושרי להפסיד תפילה במניין בשביל זה, ואמר שמקרה של מניעת רווח בלבד מחוייב קצת ע"פ הדין להתפלל עם הציבור.

ופסק מ"ב (סקכ"ט) דמשום מניעת רווח לא ימנע עצמו מלהתפלל עם הציבור.

והביא פס"ת סוגי אונס שונים, הפוטרים מתפילה בציבור.

א.        חלש בגופו או זקן שנמנע מלצאת מביתו גם לשאר דברים.

ב.        הנצרך לנקביו, ואף אם יכול לעצור עצמו כשיעור הילוך פרסה (מ"ב צ"ב סק"ה[13]).

ג.         סמיכת גאולה לתפילה[14].

ד.        להתפלל מעוטר בתפילין.

[1] וכן הסביר רא"ש (אמצע אות ז').
[2] נביא כאן בקצרה מדבריו של פס"ת (אות ח) בחיוב תפילה במניין:

ישנם המסתמכים על לשון שו"ע 'ישתדל' שמוכח מינה לכאורה שאינו חיוב אלא מעלה בעלמא, והאמת כי תפילה בציבור חובה גמורה היא המוטלת על כל אחד ואחד, וכלשון רמב"ם (הלכות תפילה, פ"ח ה"א) '..צריך האדם לשתף עצמו עם הציבור ולא יתפלל ביחיד כל זמן שיכול להתפלל עם הציבור', וכן הוא בהדיא בעוד ראשונים ואחרונים. ולשון שו"ע הרב (סע' י"ז) 'תפילת הציבור אע"פ שהיא מדבריהם גדולה היא ממצווה עשה של תורה'

ומה שכתב שו"ע הכא לשון 'ישתדל' ישנם כמה תירוצים:

א.         עיקר מצות תפילה בציבור הוא עניין הנלווה אל מצוות התפילה.

ב.         'ישתדל' קאי על תפילה בביה"כ, אבל עצם התפילה בעשרה חובה היא.

ג.          יש לאדם חובה להשתדל להתפלל בציבור. ע"כ דבריו.

ואומנם נעיר שיש שסברי שאכן אין תפילה בציבור חובה אלא מעלה והידור, וביניהם מהרי"ל, שו"ת יד אליהו ועוד. (עיין פס"ת שם, הערה 85).
[3] הקשה פמ"ג דאף בלא טעם זה, עדיף להתפלל בביה"כ שהרי אפילו ביחיד שמתפלל לבדו כותב שו"ע שיתפלל בבית הכנסת.  ותירץ שכאן יש שתי מעלות, חדא דתפילה בביה"כ גופא היא מעלה ועוד שיש עם הציבור את 'ברוב עם'. ועיין מחצית השקל (אות ב).
[4] ובשעה"צ (אות יח) הביא דברים אלו בשם רמב"ם.
[5] תשובות והנהגות (ח"ג סי' לג) סייג שמ"מ צריך שאותם ארבעה שלא מתפללים תפילת לחש  יעסקו בשירות ותשבחות, אך אם עסוקים בענייניהם כשיחת חולין לא יועילו להצטרף להחשיב התפילה כתפילה בציבור.   
[6] עיין בספר של רי"צ רימון (עמ' 92 בהערה) שמבאר סברתו.
[7] עיי"ש דלכן מותר לדלג פסוד"ז כדי להספיק להתפלל שמו"ע בשעה שהציבור מתפללים
[8] סימן נב. ולדעתו עדיף כך בלי לדלג פסוד"ז מאשר לדלג ולהתפלל בלחש עם הציבור, ופמ"ג מסתפק בזה
[9] ועיין עוד בהערות 174-176 שם בפס"ת.
[10] אך ברכות השחר, קורבנות, פסוד"ז ואפילו ק"ש וברכותיה יכול להקדים ולומר לפני הציבור אם ברצונו לאומרם בנחת ובכוונה. ואם כי יש עניין לאומרם בציבור, אין זה דוחה תפילה בכוונה.
[11] והעיר פס"ת (הערה 198) שמסתבר שאין צורך שילך דווקא לביתו אלא ה"ה באיזה חדר שאין הציבור רואהו.
[12] מג"א (אות יז) הביא שמשמע בע"ז (דף ד:) שהמתפלל מוסף כשהציבור מתפללין שחרית, לא מקרי 'בשעה שהציבור מתפללין'.

אך מ"ב (סק"ל) הביא בשם צל"ח ומג"ג דאם מתפלל עמהם בביה"כ מקרי תפילת הציבור.

לכאורה משמע בדבריו דלא רק שנחשב 'בשעה שהציבור מתפללין' אלא ממש מקרי כמתפלל בציבור אך יש שכתבו שוודאי אין כוונתו לכך, שהרי מפורש במג"א (סי' רלו סק"ג) שלכל היותר מעלתו כתפילה 'בשעה שהציבור מתפללין' ולכן צ"ל שזה כוונתו מ"ב.

לכן פוסק פס"ת (אות טו) שאם כי מצינו הסוברים שאכן מקרי תפילה בציבור ממש, לכתחילה יש לחשוש לפמ"ג, מג"א ומחצית השקל (סי' רלו) ולהשתדל להתפלל עם הציבור אותה תפילה שלהם.
[13] ובלבד שלא יעבור זמן תפילה.
[14] ולכן לא ידלג על ברכות ק"ש בשביל תפילה בציבור.

אהבת? שתף את החידוש

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד בנושא:

היצר שדוחף

מגילת אסתר פרק ב פסוק ט כתוב " וישנה ואת נערותה לטוב ….. "

פרשת משפטים

פורים – מידת השמחה

מה פשר מנהג אכילת אוזני המן, ומדוע זכה המן שמבני בניו ילמדו תורה בבני ברק, ושהמחנך הדגול יצא ממנו

עלון וטהר לבנו – פורים חידושים מקוריים וחיזוקים נפלאים

תפריט נגישות

עזרו לנו בהפצה!
השאירו לנו פרטים ואנו נחזור אליכם

לנוחיותכם: "חידושי העם" גם באפליקציה

היי, רוצה להשאיר חידוש אבל הוא עדיין לא מוכן?

כדי שלא תפספס! תשאיר פרטים ונשלח לך תזכורת בעוד כמה ימים