תודה לאתר רשות היחיד על התרומה האדירה לפרויקט

תפילין בשבת
כללי

מראה מקומות: לקט יושר, פמ’ג כ”ט, ציץ אליעזר ט’

כתב הלקט יושר ח"א עמוד י"ד "כתב הר"ר בנימין כ"ץ יצ"ו מרעגנשפורג לפי טעם סמ"ג מכח ב' עדי' מי שמתו אחיו מחמת מילה יניח תפילין בשבת, נראה לי [דאין] לחלק כלל בשביל טעם זה כדמפרש סמ"ג בדרך אגדה בעלמא, דכמה טעמים אשכחן בדברי אגדה כה"ג אפי' בגמ' ולא מחלקינן משום אותו הטעמים."
והפמ"ג או"ח סי' כ"ט במש"ז ב' כתב "הנה להלבוש ואבודרהם ערל שמתו אחיו מחמת מילה או טומטום דחייב בתפילין מספק מן התורה אפילו הכי בשבת ויו"ט פטור, כי אזלינן בתר רובא דעלמא." ואח"כ הוסיף "שוב האיר ה' עיני וראיתי בפסקי מהרא"י ז"ל [תרומת הדשן חלק ב] סימן ק"ח כתב לטעם הסמ"ג [עשין כב] מכח שני עדים. מי שמתו אחיו מחמת מילה יניח תפילין בשבת, [וכתב שם] נראה דאין לחלק, יע"ש, וזה כדברי. קידושין [לג] ב', תפילין יש לומר נשים חייבין בשבת דליהוי ב' עדים, ויש לומר עדיפא משני, יע"ש." מבואר שדן דנשים יתחייבו בתפילין בשבת כי אין להם אות דברית וא"כ יש להם רק אות אחת, וכנראה כוונתו למה דצריכים מקור לפטור נשים מתפילין ולולא זה היו חייבים בתפילין בשבת. וכנראה כוונתו דהא פוטרים נשים משום דהז"ג, ופירש"י משום דשבת לאו זמן תפילין, והרי אם היו חייבות היו מניחות גם בשבת ותו לא הוי הז"ג. ויש לדון דאולי הז"ג תלוי באיש ולא באישה. ועיין מש"כ בענין נשים מברכות על הז"ג, אי שייך שאישה תברך על הז"ג יותר מאיש, וא"כ לצד הנ"ל בפמ"ג גם אחר דיש מקור לפטרה מתפילין מ"מ תוכל להניח בשבת ולברך.
והעירו  דבשבת חוה"מ או יו"ט שחל בשבת, פשוט שערל פטור, דהא גם יו"ט הוי אות וא"כ יש לו שתי אותות, וכ"ז רק אם המצה או הסוכה הוי אות, אך אם יו"ט הוי אות רק משום דהוי כשבת י"ל דלא הוי שתי אותות.
ובברכי יוסף או"ח ל"א סק"ב כתב "ערל שמתו אחיו מחמת מילה נשאל הרדב"ז אי מותר להניח תפילין בשבת, שהרי אין לו אות בעצמו. והשיב הרב ז"ל דאף שאין לו אות בעצמו בעל אות הוא, אלא שמצד סכנתו ואונסו נתבטל ממנו האות, אבל לעולם מצווה ועומד הוא. תדע שהנודר מהערלים מותר בערלי ישראל (נדרים פ"ג מי"א לא ב). הרי שערלי ישראל לא נקראו ערלים, ויש להם אות ברית. ושאני קרבן פסח דגלי קרא (שמות יב מג). ואף שלא היה מן הדין לא היה לו להניחם, שלא לפרסם לכל שהוא ערל. זהת"ד הרב בתשובה כ"י סימן שני אלפים של"ד. ויש קצת להעיר בטעמו, דאיברא דמצווה ועומד, אבל לפי שעה בפרטות אינו נימול. ומה שהביא מהנודר מהערלים, אי מהא לא איריא, דיש לומר דאינו נקרא ערל, אבל אינו נקרא נימול, והי"ל לאתויי מסיפא דתנן (שם) שאיני נהנה למולים אסור בערל ישראל. הרי דנקרא נימול. ומ"מ אף שהוא נקרא נימול בכח, כיון שאינו בפועל, אכתי יש מקום לפקפק קצת דיניח תפילין בשבת. ומ"ש הרב שאין לו להניחם שלא לפרסם שהוא ערל, יש לדחות קצת דיניחם בצנעא מיהא. אמנם אעיקרא נראה דאין כאן ספק, כי הלא זה הדבר דכל ישראל יתנו עדיהם בחול תפילין ומילה, ובשבת מילה ושבת, ותמיד יש לישראל שני עדים, הוא דרוש הסמ"ג (עשין ג) שדרש לעם. וכבר כתבנו (לעיל אות א) שמבואר בדברי הרא"ש שאסור להניחם בשבת, ולפי סברת הזהר גדול עונש המניחן אפילו בחה"מ. וא"כ לדידן אין כאן מקום להסתפק שמפני מילתא דאתיא מדרשא, דרוש הסמ"ג, יניחם זה בשבת, ויעשה איסור לסברת הזהר והרא"ש. ועוד, דאפילו בחול זה שהוא ערל אין לו אלא אות אחת, והם התפילין, וכל ימי החל בא האות והוא באחד. וכמעשו בחול כך מעשהו בשבת. והא איכא סהדא רבה שבת קדש, ועד הן בה. וא"כ מה ראה זו דבשבת רוצה להיות לו שני האותות, ולטפויי אתא, מאחר דכל הימים אין לו אלא אות אחת, והם התפילין." ואח"כ הביא דברי הלק"י.
עכ"פ מבואר בדברי הברכ"י דערל מניח תפילין כל השבוע ואז יש לו אות אחד, ומילא כתב דא"כ אין טעם שרק בשבת יניח כדי שיהיו לו שתי אותות.
ומדאתאן להכי, יש לומר חידוש גדול, דמש"כ הברכ"י דערל מניח תפילין אי"ז מוסכם, שיש שהורו שאין לערל להניח תפילין, כמו שכתב בציץ אליעזר חי"א סי' ט' "בספר שו"ת מים רבים (מילדולה) חיו"ד סי' נ"א נשאל על אחד מאנוסי הזמן שהציל את נפשו מני שחת ארץ גזרה ובא לעיר שדרים בה ישראלים ובסוד ישרים ועדה מודה ה' בכל לבב וזמנין תלתא ביומא ברך על ברכוהי ומצלי קורא ק"ש וברכותיה ומתעטף בציצית ומתעסק במצות כאשר הוא מזרע אברהם אבינו, אלא שעדיין לא נכנס בבריתו לסיבת ממונו הנמצא מפוזר ומפורד בידי גוים באותה העיר אשר יצא משם וגברא שהי בה למידע היצלח ה' אורחיה אם לא, ויצטרך לשוב שם להציל ממונו, לא לכוונה נפסדת ח"ו, ופגע בו הרגל ובבית הכנסת קנה מצות פתיחת שערים להוציא ס"ת מארון הקדש וליתנו מיד ליד המובילו לבימה. אם כפי הדין מותר להניחו שיתעסק במצוה זו ולאחוז בדבר קדושה כזה כל עוד שלא מל ולא טבל ואין בזה נדנוד איסור, או אם יש לדחותו ולמחות עליו ולעכב על ידו כשם שאין מספיקים בידו להניח תפילין עד היותו מהול."
וכתבו לו "בנוגע בהנחת תפילין יש להחמיר אפילו באונס ממש, יען שכבר ידענו כי על פי שנים עדים יקום דבר ועד א' לאו כלום הוא ואדרבה בזיון יהיה לו לבא להעיד יחידי מאחר שדבריו לא יהיו נשמעים כי לא יקום עד א' באיש וכן הנה כל איש ישראל החתום באות ברית קודש בהניחו תפילין שנקראו אות הרי הוא כמצרף ומייחד ב' עדים שיעידו על היותו מאמין באלקים ובתורתו ועדותם נכונה וצודקת, אבל הבלתי נימול מה יועילהו הנחת התפילין והרי הוא כמביא עד א' להעיד עליו לזכותו שלא יועילהו עדותו ויהיה בזיון לעד, כמו"כ יהי' בזיון לתפילין בהעידם על האיש הזה לבדם, מה שאין כן מצות ציצית שלא נקראת אות."
וכתב ע"ז המים רבים "עוד חידוש גדול נלמד מדברי הספר, דבר שלא עלה על דעתנו, כי נהוג היה מאז מקדם שלא לעזוב למי ששב אל אמונת אבותיו להניח עדנה תפילין כל עוד הוא עדנו ערל, וחכמי הישיבה בליוורנא /בליוורנו/ חיזקו מנהג זה ולא נתנו לערערו, וזאת אפילו כשהוא אנוס ממש לכך וטעמם ונימוקם עמם כנז"ל. ונהי דעל אנוס ממש יש הרבה לדון על הנחתם זאת עפ"י סברתם שהמציאו ודימו לומר דצריכים לזה ב' עדים ושזהו דבר המעכב, ומה נעשה לערל שמתו אחיו מחמת מילה

וא"כ יכול להיות שלצד ברדב"ז ובלק"י שערל יניח תפילין בשבת היינו דווקא בשבת, דהא לשיטת המשיבים במים רבים דינא דב' עדים הוא לעיכובא, ובחול לא יניח דאין לו שתי אותות, ורק בשבת יהיה לו שתי אותות ואז יניח, [ולפי"ז ליכא להשגת הברכ"י דהא גם בחול מניח רק אות אחד, דאדרבה בחול אינו מניח ורק בשבת יכול להניח,] וזה מחודש ביותר, אך שתי צדדים אלו אינם להלכה

אהבת? שתף את החידוש

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד בנושא:

ואלה שמות האנשים

ואם לא שטית טומאה תחת אישך, הנקי ממי המרים המאררים האלה.

איזהו גבור הכובש את יצרו

השגחה של הקב"ה על הארץ ועל המזון

ואש המזבח תוקד בו

להתחיל מבראשית

תפריט נגישות

עזרו לנו בהפצה!
השאירו לנו פרטים ואנו נחזור אליכם

גם אתם מועניניים לזכות את הרבים ולעזור לנו בהפצה (לא בתרומה כספית!)

השאירו פרטים וניצור איתכם קשר.

לנוחיותכם: "חידושי העם" גם באפליקציה

היי, רוצה להשאיר חידוש אבל הוא עדיין לא מוכן?

כדי שלא תפספס! תשאיר פרטים ונשלח לך תזכורת בעוד כמה ימים