תודה לאתר רשות היחיד על התרומה האדירה לפרויקט

תשובות בחושן משפט מבד"ץ בעזרת השם
כללי
כותב החידוש: Rabbi Efraim Kachlon

מראה מקומות: שולחן ערוך חושן משפט

נשאלתי בגזל חצי פרוטה היום וחצי פרוטה למחר אם חייב להשיב?

תשובה: מצאתי לאב ובנו הרב ותלמידו שנחלקו בזה לדינא, שהגאון רבי אליהו ישראל אב"ד אלכסנדריה עמיתו של החיד"א בספרו ארעא דישראל (מערכת הג אות ו) כתב, דהאמת שלא נמצא נידון זה בספרי הפוסקים, ומה שנראה הוא דכיון שגזל הראשון אינו בתורת השבה שהרי נמחל כל שחזר וגזל ממנו פנים חדשות באו לכאן ואינו מצטרף.

ומר בריה דרבנ'א הגאון רבי משה ישראל זצ"ל אב"ד רודוס הזכיר מדברי אביו הנ"ל בספרו משה ידבר (הלכות גזילה סימן ז עמוד ש – שא הוצאת מכון שלמה אומן), וכתב ע"ז, לענ"ד עם נטילת הרשות אמינא דחייב להשיב אם גזל פעם שנית. ובכל כה"ג יד המוחזק על העליונה ככל דיני ממון שיש בו מחלוקת. ובתשובה הארכתי.

נשאלתי מה"ה יצחק פרץ נר"ו מעי"ת מכסיקו האם אותם המדברים בפלאפון בשוק נפסלים לעדות כמו האוכל בשוק (חו"מ סימן לד סעיף יח), כי יצאה שמועה מכמה רבנים שאמרו כן?

תשובה: כתב בשו"ת הר"י מיגאש (סימן קנט), האוכל בשוק פסול לעדות פרשו הגאונים ואמרו לאו משום דאיפסיל מחמת רשע הוא ולאו משום דאיסורא קעבד, אלא משום דהוא פחות וירוד ואינו נוהג בכבוד עצמו, וכ"ש אם עשה בשוק מעשה שהוא פחות וירוד מאכילה ומי שזאת מעלתו אין עדותו מקובלת. ע"כ. ונראה שכיום אין בדיבור בפלאפון בשוק מעשה פחות וירוד, ולו יהיה אלא ספק הלא כל פסול האוכל בשוק הוא מדרבנן כמבואר בשו"ע (שם) וספק דרבנן לקולא. וגם על האוכלים בשוק כיום מסתברא מילתא שהשתנו הטבעים, ואין זה מנהג בזוי כיום, שנפרץ הגדר, ולא שבקת חיי לכל ברייה. והאומר כן חוששני לו מחטאת שמוציא לעז בכדי על הרבה מעם בני ישראל. וכ"כ בספר שלום יעקב להגרי"ח סופר נר"ו (קונטרס ג סימן כה), בשם מו"ר חכם בן ציון אבא שאול זצ"ל שהאוכלים כיום במסעדות שהשולחנות נמצאים ברחוב ממש אינם נפסלים לעדות. וכ"כ בספר אוצר המשפט (חלק ב סימן לד עמוד רפו), שכיום אין האכילה בשוק נחשבת למנהג בזוי, ולא נפסל לעדות. ע"כ. ולכן אין לפסול לעדות חלילה אותם המדברים בפלאפון ברחוב.

ומה ששמעת רבנים שאומרים שהם נפסלים לעדות, אבאר לך דבריהם, על פי מה ששמעתי מהראשון לציון הרב יצחק יוסף שליט"א: שאחיו הגדול הרב הגאון רבי יעקב יוסף זצ"ל סבר שהמעשנים סיגריות פסולים לעדות. ושאל אותו האם תסכים להתיר אשת איש לעלמא או ממזרים כשעדי הקידושין היו מעשנים סיגריות? והגאון רבי יעקב זצ"ל נסוג אחור. והיינו שהרבה פעמים מפרסמים דברים כדי להרתיע ולמגדר מילתא, אך אליבא דהלכתא אין הדבר כן. ואין לגבב חומרות לדינא.

 

שאלה: האם אדם שלא שומר עיניו נפסל לעדות?

תשובה: כתב הסמ"ע (חו"מ סימן לד ס"ק נז), אפילו מחלל שבת אם אינו יודע שהוא נפסל לעדות ע"י כך, צריך להודיעו. והסכים לזה מרן החיד"א בברכי יוסף (סימן לד ס"ק כח). וכן כתב הגאון רבי עקיבא איגר בתשובה (סו"ס צו), שאין לפסול לעדות את המגלח זקנו בתער, כי מבואר בחו"מ (סי' לד סכ"ד) שצריך להודיעו שהעושה כן נפסל לעדות ואלו לא שמיעא להו איסורא. ע"ש. וע"ע במ"ש מו"ר מרן הראש"ל הגר"ע יוסף זצ"ל בשו"ת יביע אומר (חלק ח אבן העזר סימן יח). שו"ר בספר הנהגות ופסקים להגרי"ח זוננפלד זצ"ל (הלכות דיינים ועדות אות ד), עדים שאינם מקפידים על איסור הסתכלות בנשים אינם נפסלים לעדות. ועיין בשו"ת שלמת חיים זוננפלד (חושן משפט סימן טז) שהזהיר מלהרהר אחרי הבתי דינים שמקבלים עדים כאלה, שבתי הדין יודעים ההלכה מי פסול לעדות. וכמובן שאין בדברים אלו הוראת היתר שלא לשמור העיניים, ומדיני עדות בלבד נאמרו הדברים.

והערני ידידי הרה"ג רבי שלמה בר כוכבא על זה וז"ל:

אם קבלה נקבל, אך אם לדין צ"ע מאי טעמא? בשלמא מי שלא שמיע ליה אה"נ, אך מי שיודע האיסור ולא שומר עיניו ועובר בשאט נפש על מה שקורא בוקר וערב ולילה ולא תתורו וכו' למה לא יפסל? ולכן נראה דכוונת כת"ר בדברי הגרי"ח זצ"ל היינו דוקא במי שבאמת לא שמיע ליה, כגון דלת העם וכיו"ב שהורגלו בקטנותם בהני נשי, וכגון בבתי ספר ממ"ד ותיכון דמקרי 'דתי' וכיו"ב ובטלויזיא ואינטרנט פרוץ ושאר מרעין בישין, והם גם איסור נגיעה בנשים, ואף בנשואות, קל בעיניהם, לא ידעו ולא יבינו,  וה' הטוב השוכן אתם בתוך טומאותם יכפר, כי לכל העם בשגגה, אך מי שיודע האיסור ולא עומד ביצרו נ"ל פשוט שפסול לעדות.

וזה אשר הששבתי לו:

א"ה א"ך ס"ט הפעם כת"ר דרך קסתו שלא כדרכו להחמיר על עם בני ישראל, והגם שסיים אמריו כי לכל העם בשגגה שוב סתם שמי שיודע האיסור ולא עומד ביצרו פשוט שפסול לעדות עכ"ד.

ולא כן אנכי עימדי ואבאר שיחתי והיה הקצ'ר אמיץ, דהנה הרב בית שמואל (אבן העזר סימן כא סק"ב) כתב שאיסור הסתכלות בעריות לדעת רבנו יונה הוא אסור מדאורייתא שנאמר "לא תתורו אחרי עיניכם" והרמב"ם ס"ל מדרבנן ובפנויה לכ"ע מדברי קבלה והרהור אפילו בפנויה אסור מדאורייתא. עכ"ל [ועיין במענה למענה (סימן יז בהערה) שהבאתי בס"ד, שמה מרבותינו קדמאי ובתראי ס"ל דאיסור הרהור הוא מדרבנן ואכמ"ל ומשם בארה], ועיין בשדי חמד (כרך א מערכת הה' ערך הסתכלות דף ק ע"א) שהביא ג"כ לפלוגתא דרבוואתא בזה.

ובודאי דאי נימא שעובר איסור מדרבנן קיל טפי דהגם שבשולחן ערוך (חושן משפט סימן לד סעיף ג) כתב,היתה עבירה שעבר מדרבנן, פסול מדרבנן. מ"מ כתב הרמ"א די"א בדבר מדבריהם, בעינן שעבר משום חימוד ממון. עכ"ד. ובכהאי גונא בודאי שאין לפסול עדותו לגמרי, וכל שכן בהיתר אשת איש לעלמא, וביחוד ע"פ מ"ש בפתחי תשובה (חושן משפט סימן לד ס"ק ח) שבגליון השו"ע דהגאון רע"ק איגר זצ"ל כתב נ"ב, בחידושי הרשב"א שבועות (דף לא ע"א ד"ה מ"ד מלך) צידד דפסולי עדות מדרבנן מועילה עדותן לענין אי תפיס מהני. ע"כ.

והגם שכבר כתב החיד"א בברכי יוסף (חושן משפט סימן כה אות כז), שגם בארץ ישראל כולה אין נוהגים לומר קים לי נגד מרן. ע"כ. כאן אפש"ל דאיכא ס"ס למוחזק כשיש לו עדים כאלה, דשמא בעדים פסולים מדרבנן בעינן פסול ממון, ושמא בכה"ג מהני לענין תפיסה. 

וצא ולמד ממה שכתב הרמב"ם )בהלכות תשובה פרק ד הלכה ד) שלרוב בני האדם דבר קל הוא במה שמסתכל בעריות, לפי שמעלה על דעתו שאין בכך כלום שהוא אומר וכי בעלתי או קרבתי אצלה, והוא אינו יודע שראיית העינים עון גדול שהיא גורמת לגופן של עריות שנאמר "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם". ע"כ. וא"כ בכל מקרה שבא לפנינו יש לנו ללכת על פי הרוב ולומר שהוא מהני אינשי. וכבר פסק מרן השו"ע (חו"מ סימן לד סעיף כד) שאם ראוהו עובר על דבר שקרוב העושה להיות שוגג, צריכים להזהירו ואחר כך יפסל. ע"כ. נמצא שאם לא הזהירוהו אינו נפסל לעדות.

וגם את"ל שאיסור הסתכלות בעריות הוא מהתורה, הלא כבר כתב מרן השו"ע )חושן משפט סימן לד סעיף ב) דרק בעבר עבירה  שחייבים עליה מלקות מדאוריתא פסול לעדות, וכתב הרמ"א דאם עבר עבירה שאין בה מלקות, פסול מדרבנן. ע"כ. וכאן הרי אין על עבירה זו מלקות מדאוריתא כמ"ש מרן בשו"ע (אבה"ע סימן כא סו"ס א). נמצא שלכל הדיברות גם אם עושה כן במזיד אינו פסול אלא מדרבנן. ופסק בשו"ע (חו"מ סימן לד סעיף כג) דבפסול מדבריהם כל העדויות שהעיד קודם שהכריזו עליו כשרות. [וביחוד שתמיד אפשר לתלות שאינו מסתכל בעריות אלא רק רואה שבכה"ג הוא מדרבנן וכמ"ש בשדי חמד שם שיש לחלק בין ראיה להסתכלות]. ובכהאי גוונא בודאי דמהני מה שאומרים לעדים בכל עדות משמעותית שיהרהרו בתשובה, שגם מי שיודע שיש בזה איסור בהרהור תשובה זה סגי, ועיין בספר לדופקי בתשובה טיגר (הלכות תשובה פרק ב ס"ק נג) שהביא פלוגתא דרבוותא אם מעכבת עזיבת החטא דקבלה לעתיד לתשובה, והביא שי"א דאפי' בוידוי לבד בלי חרטה ובלי עזיבת החטא וקבלה להבא נמי מהני דכיון שהתודה בפה הרי נתגלה נקודת רצונו האמיתי לעשות רצון ה' אלא שיצה"ר הוא דתקפי' ואניס ליה. ע"כ. ובצידי הגליון ציין הגר"ח קנייבסקי זצ"ל על שיטה זו אמת.

ויש עוד להאריך ויהי רצון שנזכה לשוב בתשובה ולעשות רצונו כרצונו אמן. 

 

אהבת? שתף את החידוש

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד בנושא:

ואלה שמות האנשים

ואם לא שטית טומאה תחת אישך, הנקי ממי המרים המאררים האלה.

איזהו גבור הכובש את יצרו

השגחה של הקב"ה על הארץ ועל המזון

ואש המזבח תוקד בו

להתחיל מבראשית

תפריט נגישות

עזרו לנו בהפצה!
השאירו לנו פרטים ואנו נחזור אליכם

גם אתם מועניניים לזכות את הרבים ולעזור לנו בהפצה (לא בתרומה כספית!)

השאירו פרטים וניצור איתכם קשר.

לנוחיותכם: "חידושי העם" גם באפליקציה

היי, רוצה להשאיר חידוש אבל הוא עדיין לא מוכן?

כדי שלא תפספס! תשאיר פרטים ונשלח לך תזכורת בעוד כמה ימים