תודה לאתר רשות היחיד על התרומה האדירה לפרויקט

תשובת הלב
יום כיפור

מראה מקומות: שערי תשובה שער א'. ספר הכוזרי המאמר הראשון כז'. פיוט אודה לא-ל. מסילת ישרים פרק טז'. יחזקאל כמה פסוקים שונים. יסוד התשובה לרבינו יונה. רמב"ם הלכות תשובה. אגרת המוסר להגרי"ס.

 

"לכו ונשובה אל ה' כי הוא טרף וירפאנו", הקב"ה ברוב רחמיו וחסדיו מורנו דרך תשובה ואופן החרטה, למען נהיה קרובים אליו באמת. להתחבר לנקודת הזוהר הטהורה שבלב כל אדם ואדם, אל יראת ה'. להשיג את מה שנכספה וגם כלתה נפשו של כל אחד מבחירי השי"ת, לחזור בתשובה שלימה.

רבינו יונה החסיד מונה בשער הראשון לספרו שערי תשובה עשרים עיקרי התשובה המביאים את האדם לתשובה שלימה. אבל בכללם יש ג' עיקרים מרכזיים שהם המינימום הנצרך לעיקר התשובה. ואלו הם: חרטה. וידוי. קבלה לעתיד. ומבאר שם שהחרטה היא על עוזבו את ה', ועל העונשים הממתינים לו, ועל מה שגרם לנשמתו לסטות מדרך הישר וההשכל, ולהורידה ממעלתה המיוחדת. וממשיך לבאר רבינו את העיקר השני והוא הוידוי, לפרט את חטאיו ועוונותיו ועוונות אבותיו, שהרי אף הם גרמו לו לחטאיו. ועל זה נאמר "והתודו את עונם ואת עון אבותם". והעיקר השלישי שהוא הקבלה לעתיד, כולל בתוכו כמה וכמה דרכים, לעזוב את החטא בעודו בתוקפו, ולהציב גדרים וסייגים כנגדו, לעמול ולהתחכם כנגד היצה"ר שהרי סחור סחור אמרינן לנזירא לכרמא לא תיגש.

ונראה, שהעיקרים הנ"ל מחולקים לעבר הוה ועתיד. החרטה – היא על העבר ועל השלכותיו הלאה. הוידוי – הוא בהוה, לטהר ולזכך נפשו כעת. וקבלה לעתיד – כפשוטו. התרחקות מהעבר המדכא, עם הפנים לעתיד. ושורש גדול יש לדבר, והוא כוחו של האדם השב בתשובה. מתוהו ובוהו למלא תוכן.

הנה איתא בב"ק (ג:) מאי מבעה רב אמר מבעה זה אדם וכו' דכתיב אמר שומר אתא בוקר וגם לילה אם תבעיון בעיו. וכתב רש"י שם וז"ל: אמר שומר-אמר הקב"ה. אתא בוקר-גאולה לצדיקים. וגם לילה- חושך לרשעים. אם תשובו ותבקשו מחילה בעיו, אלמא באדם כתיב בעיו. עכ"ל. וכבר תמה מהרש"א שם בחידושי אגדות, וכי מאחר שכתוב באדם לשון בעיו לכן כך הוא נקרא? הלא מאמר זה ממש אומר דרשני. ומאריך שם לבאר שאבות הנזיקין שאדם הוא אחד מהם הם כנגד הפורעניות. ומורינו הגר"ז קראוס שליט"א מטא משמיה דהגר"ש וולבה זצ"ל לבאר המאמר כפשוטו. שבאמת תכליתו של האדם זו בקשת התשובה. שזה כח עצום ורב ערך הטמון בו, וממתין לפועלו של האדם, שרק יממש את עוצמתו. שהרי האדם רם ונישא הוא מעל כל היצור, ובתוך קטוגריה זו נעלה היהודי מחכמי התורה מעליה ומעל כל הנפעל. כי דרגתו היא גבוהה יותר, כמ"ש רבי יהודה הלוי בספרו הכוזרי (המאמר הראשון כז'). ודבר פשוט הוא שככל שהאדם קרוב יותר בנפשו וליבו לבורא העולם, תפילתו מקובלת ורצויה הרבה יותר. שהרי הנשמה מכסא הכבוד חוצבה כפי שכתב המשורר בפיוט הקדוש אודה לא-ל, וככל שהיא יותר קרובה אל כור מחצבתה ומקום שורשה, כוח פעולותיה מתרבה לאין ערוך. ותוקפה מתחזק עשרת מונים, שהרי כל אחד חזק בהיותו במעונו. ולכאורה זהו גם הביאור במאמר חז"ל הידוע, שבתקופתו של חוני המעגל ננעלו ארובות השמים והגשם אפס מן הארץ, ובצורת קשה שררה. ומשכך, פנו פרנסי הדור אל חוני ובקשו ממנו שיתפלל ויעתור בתחינה אל ה', אולי יחוס על עמו ישראל ויוריד להם גשם. פנה חוני עג עוגה עמד בתוכה וקרא, ריבונו של עולם אינני זז מכאן עד שתושיע את בניך ותוריד להם מים. מיד החלו גשמים מנטפים, אמר לא כך שאלתי אלא גשמי בורות שיחין ומערות, החלו לירד בזעף, אמר לא כך שאלתי אלא וכו'. ולאחר מעשה זה שלח לו רבן גמליאל "אלמלא חוני אתה גוזרני עליך נידוי, אבל מה אעשה לך שאתה כבן המתחטא לפני אביו ואומר לו לא כך ביקשתי אבא". דהיינו שאילולי מעלתו היה בדיבור זה חוצפא כלפי שמיא. חוני המעגל דרגתו היתה גבוהה משלנו הרבה יותר. הוא לא ניצב לפני הקב"ה רק כעבד לפני אדוניו, אלא כבן המתחטא לפני אביו. קרוב ממש, לכן בקשותיו מתקבלות בצורה חלקה ללא כל קפידא, על אף כביכול הבעייתיות שבאופן הבקשה.

ודע, שגם אנו בכוחנו הדל מסוגלים לכך! שהנה בעת צרה בתעניות ובעשי"ת אנו פונים אל ה' בלשון של "אבינו מלכנו". ראשית כל אנו פונים לאבהיות, כרחם אב על בנים כן תרחם ה' עלינו. ובכוחך הגדול הושיענו, ויהמו רגשי חמלתך ורחמיך, שהרי מלך חנון ורחום אתה. מעלה זו שייכת רק לנו לעם סגולה-העם החביב. בנו בחר ה' מכל העמים להיות לו עם קדוש ושנהיה בנים לה' אלוקינו. ולאחר שהשכלנו זאת, והבנו זאת בליבנו ונחרט העניין בתוכנו, שאף שאין אנו כי אם בריה קטנה שפלה ואפלה קרוצה מחומר, בכל אופן קרובים אנו אליו וקרוב הוא אלינו בקוראינו באמת. וא"כ ניווכח לדעת היטב מה רב טובו אשר צפן ליראיו, כוח התשובה והשיבה המסור בידנו. ובקשתנו נשאת אל על, שובנו תוקף ליראתך, וברוממות הרוח והנפש נזכה גם לממש את הכוח הלזה. ולקיים מ"ש "והייתם נקיים לפני ה' אלוקיכם". ויסוד עצום הוא זה, יהודי טהור הוא יהודי קרוב. וקיי"ל הקרוב קרוב קודם ולכן תפילתו רצויה.

ובזה יובנו דברי הרמח"ל במסילת ישרים (פרק טז') וז"ל: והנה באמת זהו המבחן שבו נבחנים ונבדלים עובדי ה' עצמם במדרגתם, כי מי שיודע לטהר ליבו יותר, הוא המתקרב יותר והאהוב יותר אצלו יתברך. הם המה הראשונים אשר בארץ המה, אשר גברו ונצחו בדבר הזה, האבות ושאר הרועים אשר טיהרו ליבם לפניו. הוא מה שדוד מזהיר אל שלמה בנו "וכל לבבות דורש ה' וכל יצר מחשבות מבין". וכן אמרו ז"ל רחמנא ליבא בעי. כי אין די לאדון ב"ה במעשים לבדם שיהיו מעשי מצוה אלא העיקר לפניו שהלב יהיה טהור לכוון בו לעבודה אמיתית. ומוסיף שם הרמח"ל עוד ומבאר את טעם תשובת הלב בדווקא. והנה הלב הוא המלך לכל חלקי הגוף ונוהג בם, ואם הוא אינו מביא עצמו אל עבודתו יתברך, אין עבודת שאר האיברים כלום. כי כל אשר יהיה שמה רוח הלב ללכת, ילכו. ומקרא כתוב בפירוש "תנה בני ליבך לי" עכ"ל. דהיינו שטהרת הלב וקירבתו אל הבורא מקרבת את האדם בכל ישותו אל הבורא. ויש לבאר הטעם בכך, מ"ט באמת הכי הוא.

והנה כתיב "לב נבון יבקש דעת", דעת זו יראת ה'. היראה היא חכמת הלב החודרת לעומק האדם ולמלך איבריו. וכתיב "יראת ה' ראשית דעת" וכן כתיב "ראשית חכמה יראת ה' שכל טוב לכל עושיהם" ולענייניו שאדם המשכיל לירא מהשי"ת לא רק מפחד מן העונש, אלא אף מיראת רוממותו ומשו"ה כבר בתחליה מחשב דרכיו ומפלס נתיבותיו למען ישכיל לצעוד בדרך טוב. וכיון שבא ליטהר הוא, מסייעין בידו. ומעתה טהרת ליבו תביאהו בקירבה עזה ועוצמתית להשי"ת, שהרי הורתו ולידתו בקדושה. וזהו דבר המסור ללב שנאמר בו ויראת מאלוקיך כמ"ש רז"ל במסכתא קידושין.

והשתא מבואר באר היטב מש"כ בחלוקת התשובה לשלושה זמנים של עבר הוה ועתיד. כי מי שהורתו ולידתו (בעבר) בקדושה, וודאי ובוודאי שיוכל כעת (בהוה) להתקרב לה', וזה כמעט מבטיח את יכולת זו אף להבא (לעתיד) לשוב ולהתקרב בתשובה שלימה, שהרי זהו שאנו מתפללים בשמו"ע "השיבנו אבינו לתורתך וקרבנו מלכנו לעבודתך והחזירנו בתשובה שלימה לפניך". השיבנו – קרבנו – החזירנו, שתשוב הנשמה למעלתה כפי איך שמכסא הכבוד חוצבה להאיר שי למורא, ליראת ה' לאהבתו ולהליכה בדרכיו.

אך אל תחשוש אתה הקורא הנעים, שאם המעלה הנצרכת לתשובה מעולה היא כעין הורתו ולידתו בקדושה, אזי לכאורה מי ששגה וחטא לה' ולתורתו מעתה עבר עליו הקלח ואין הקב"ה מספק בידו לעשות תשובה, חלילה – הס מהזכיר! ראשית אין זה תנאי חובה בשופ"א. שהרי כבר כתב רבינו יונה ביסוד התשובה את אשר עלינו ללמוד מנבואת יחזקאל הנביא "נאום ה' א-לוקים שובו והשיבו מכל פשעיכם ולא יהיה לכם למכשול עון. השליכו מעליכם את כל פשעיכם אשר פשעתם בם ועשו לכם לב חדש ורוח חדשה ולמה תמותו בית ישראל" ומרחיב רבינו בלשונו הזהב בזה"ל: אדם אשר פשע וחטא ובא לחסות תחת כנפי השכינה ולהכנס בדרכי התשובה, אשכילך ואורך בדרך זו תלך. ביום ההוא ישליך כל פשעיו אשר עשה ויעשה עצמו כאילו בו ביום נולד ואין בידו לא זכות ולא חובה וזה היום תחילת מעשיו, היום יפלס אורחותיו שלא יטעו מעגלותיו מדרך הטוב ודרך זו תביאנו לשוב בתשובה שלימה כי הוא יעשה עצמו כמשליך מעליו כובד העונות ועוצם החטאים אשר עשה. עכ"ל. והדברים מלהיבים כל לב יהודי, שהנה ברור שראשית התשובה בדבר אחר תלוי – בשובו והשיבו מכל פשעיכם שהוא בחינת שובו אלי ואשובה אליכם. ועוד, שעם כל זאת יכול כל אחד להרים עצמו למעלת הורתו ולידתו בקדושה, שהרי זהו עשו לכם לב חדש ורוח חדשה ובכך נטהרים כבתחילה, שהלא כבר ביארנו בעז"ה טעם התשובה המגעת לליבו של האדם שחדה היא מאין כמוה כדי לחתוך ולבתר השטן העומד להשטין, לפלח ולחתור חתירה המגעת עד כסא הכבוד, ע"י נשמתו הזכה והצרופה אשר חידשה השי"ת בקרבו מכוח היותו ירא חטא וירא מרוממות ה' ברוך הוא ובמעלות עולה עד לרום המעלה כפי איך שמכסא הכבוד חוצבה בקדושה עילאית, ובכך מעמיד האדם חומה בצורה נגד השטן והמשחיתים למיניהם. ונראה כן בדברי הרמב"ם בפירוש (בפ"ו מתשובה ה"ב) אחר שכתב על החטאים אשר עוונם רבו למעלה ראש הוסיף בזה"ל: במה דברים אמורים בזמן שלא עשה תשובה אבל אם עשה תשובה התשובה כתריס בפני הפורענות וכשם שאדם חוטא ברצונו ומדעתו כך הוא עושה תשובה ברצונו ומדעתו עכ"ל. ומדבריו נלמד עד כמה גדול כוח התשובה. ואף שיש אנשים שחפץ הא-ל למנוע מהם לעשות תשובה ע"י שמחזק ליבם מאמץ רוחם ולא מספק בידם לשוב, מ"מ יכול האדם להסיר רגליו מלכת בדרך לא טוב, יכול הוא להתחזק בהליכה בדרכיו הנכונות והמכוונות, וכמ"ש שם הרמב"ם (ה"ה) ומה הוא זה שאמר דוד טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך ידרך ענוים במשפט וילמד ענוים דרכו. זה ששלח להם נביאים מודיעים להם דרכי ה' ומחזירין אותם בתשובה. ועוד שנתן בהם כוח ללמוד ולהבין שמדה זו בכל אדם שכל זמן שהוא נמשך בדרכי החכמה והצדק ומתאווה להם ורודף אותן, והוא שאמרו חכמים בא ליטהר מסייעין בידו כלומר ימצא עצמו נעזר על הדבר עכ"ל.

ובוודאי שכדי להראות ולקיים זאת, לא די בעשיה מהשפה ולחוץ אלא צריך לממש את הרצון מאותה הנקודה הפנימית הזכה והטהורה, לעוררה שתרגש את הלב את הפנימיות, להתעורר לתשובה ולשוב לפניו באמת. ובפני כמה דרכים ניצבים אנו לעשות זאת, ורבינו יונה כותב באחת מהן וז"ל (שער ב'): הדרך הרביעי בעת אשר יהגה האדם בתורת ה' ויקרא בדברי הנביאים והכתובים ויבין בנועם המוסרים ויראה האזהרות והעונשים, יחרד לדברים ויכין ליבו להטיב דרכיו ומעלליו ויתרצה אל ה' כעניין שנאמר "ואל זה אביט אל עני ונכה רוח וחרד על דברי" וכו'. ודבריו כדורבנות כמסמרות נטועות, קריאת דברי המוסר מלמדת האדם לכלכל צעדיו ולהכין ליבו לתשובה ובכך מתעורר האדם ומתחזק ברצון להיות טוב יותר. לשכלל ולהשתכלל בתורת ה' וביראתו, ע"י תשובה שלימה הבאה מהכנעה גמורה.

והנה בעניין ההתעוררות לימים נוראים כתב הרמב"ם בטעם תקיעת שופר (פ"ג מתשובה ה"ד) אע"פ שתקיעת שופר בראש השנה גזירת הכתוב, רמז יש בו, כלומר עורו ישינים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה וזכרו בוראכם. אלו השוכחים את האמת בהבלי הזמן, ושוגים כל שנתם בהבל וריק אשר לא יועיל ולא יציל, הביטו לנפשותיכם והטיבו דרכיכם ומעלליכם. ויעזוב כל אחד מכם דרכו הרעה, ומחשבתו אשר לא טובה וכו' ומפני ענין זה, נהגו כל בית ישראל להרבות בצדקה ובמעשים טובים ולעסוק במצות מראש השנה ועד יוה"כ יתר מכל השנה. נהגו כולם לקום בלילה בעשרה ימים אלו ולהתפלל בבתי כנסיות בדברי תחנונים ובכיבושין עד שיאור היום עכ"ל. ומבאר המגדל עוז שם שהטעם להרבות בבקשות הוא ע"פ הנאמר בפ"ק דר"ה (יח' ע"א) דמאי דכתיב "דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב" אלו עשרת הימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים, שהוא יתברך מצוי לכל וחפץ לזכותן. והנה ידוע שר"ת אלול הם, אני לדודי ודודי לי, ןכפי שהגדיר זאת האדמו"ר הרה"ק בעל התניא, המלך בשדה. דהיינו שהקב"ה יורד אף בזמן הזה כבזמן עשרת ימי תשובה ועונה לכל קוראיו. ורק צריך בחינת שובו אלי כדי שיתקיים סיפיה דקרא ואשובה אליכם. וזהו זמן האהבה המתגלית ופורצת במעיינות ובנחלים שוטפים, כל הנדרש זה רק להושיט את היד ולתפוס כמה שיותר – לשמור לנצל ולהינצל מכל הרעות החולות, ואו אז להתקרב באמת אל האמת. וזהו כזמן שמחת בית השואבה שבה כל אחד ואחד שאב מלוא חופניים רוח הקודש והשיג השגות טמירות ונעלות, והמשכיל ניצלם עד תום והתמלא למשך כל השנה הקרובה.

והדרך המעולה המעלה במעלות בית א-ל, היא כפי שכתבנו בס"ד, דרך המוסר. שהרי כבר אמר החכם מכל אדם "החזק במוסר אל תרף ניצרה כי היא חייך" וכ"כ "מוסר ה' בני אל תמאס ואל תקוץ בתוכחתו כי את אשר יאהב ה' יוכיח וכאב את בן ירצה". וצריך כל אחד לעורר האחרים להתחזק בלימוד המוסר, וכמ"ש ר' ישראל סלנטער (באגרת המוסר): לזאת ישים האדם אל ליבו לזכות את הרבים לעוררם להתבוננות היראה והמוסר. כי עיני האדם פקוחות על אחרים לדעת להכיר את חסרונותיהם וכי נצרכים המה למוסר למרבה. כן יחזיק בכל עוז בלימוד המוסרי למען ישוטטו בו רבים ותרבה יראת ה' וזכות הרבים תהיה תלויה בו. והנה כתב הרמב"ן (באגרתו המפורסמת) שהדרך לתפילה בכוונה היא כשתחשוב הדיבור קודם שתוציאנו מפיך, ואם כן הלומד מוסר קודם הסליחות אשר הם עיקר מעלת ימים אלו כמבואר בשו"ע, וודאי יזכה להתעוררות רבה ולתפילה בכוונה עצומה, ולזכות ע"י כל זה לרב טוב הצפון לצדיקים.

אהבת? שתף את החידוש

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד בנושא:

בענין רות: מואבי ולא מואבית

ואמרה האשה אמן אמן

בענין בתר מעיקרא

תורה מעוני סופו לעושר

תורה מעוני סופו לעושר

ספירת העומר וחוקות הגויים

תפריט נגישות

עזרו לנו בהפצה!
השאירו לנו פרטים ואנו נחזור אליכם

גם אתם מועניניים לזכות את הרבים ולעזור לנו בהפצה (לא בתרומה כספית!)

השאירו פרטים וניצור איתכם קשר.

לנוחיותכם: "חידושי העם" גם באפליקציה

היי, רוצה להשאיר חידוש אבל הוא עדיין לא מוכן?

כדי שלא תפספס! תשאיר פרטים ונשלח לך תזכורת בעוד כמה ימים