זה הכלל: שום רצון טוב לא הולך לאיבוד.

   גם לפני שבוצע השינוי הקטן ביותר, בעקבות הרצון הטוב המתעורר, כבר יש חשיבות ומשמעות לרצון הזה.

   השפעת הרצון חשובה, עוד בטרם הביאה לשינוי מעשי בשטח.   

   וכך כתוב בזהר הקדוש (פרשת תרומה דף קנ עמוד ב): "ולית רעותא טבא דיתאביד מקמי מלכא קדישא ובגין כך זכאה איהו מאן דמהרהר הרהורין טבין לגבי מארי, דאף על גב דלא יכול למעבד לו, קודשא בריך הוא סליק ליה רעותא כאילו עביד".

   פירוש: "אין רצון טוב שיאבד מלפני המלך הקדוש, ומשום כך אשרי מי שמהרהר הרהורים טובים. ואף על גב שאינו יכול לעשותם, הקדוש ברוך הוא מחשיב לו את רצונו כאילו עשה".

   אלו דברים נפלאים, דברי חיזוק מדהימים עד למאד, כי עצם הרצון וההרהור הטוב, אף על פי שלא עשה עדיין שום מעשה בנידון, נחשב לו כאילו עשה.

   והנה בגמרא (ברכות ו. קידושין מ.): "חשב אדם לעשות מצוה ונאנס, ולא עשאה, מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה".

   שמעתי מפי הרב בן ציון מוצפי שליט"א שאמר: אדם הולך לישון, ולא מצליח להירדם, אז במקום לספור כבשים הוא יכול להרהר הרהורים טובים.

   מה למשל?                             

   לדוגמא, הוא חושב שאם הוא יזכה בפייס, ויקבל סכום כסף גדול, יקים ישיבה, כולל אברכים, יתמוך בעניים, וכן הלאה, וכל המרבה הרי זה משובח, ומעלה עליו הכתוב כאילו עשה, על עצם מחשבה טובה אדם מקבל שכר.

   וזה הדבר המיוחד שקיים ביהדות, שעל רצון טוב מקבלים שכר. בנוהג שבעולם שנותנים שכר על מעשה, אומן שיצר כלי מקבל על הכלי שיצר, אבל אם רצה לעשות כלי אך לא עלה בידו, לא יקבל שכר. כי בעולם הזה נותנים שכר על המעשה הגשמי, אבל הקדוש ברוך הוא נותן שכר אף על המחשבה והרצון הרוחני של האדם.