כשמתבוננים בשורש העניין הזה של ההשגחה האלוקית על כל פרט ופרט, זה יסוד של הרבה מהעבודות על המידות, והגאון כבר אומר שמה הפשט שבית ראשון נחרב על ע"ז, ובית שני נחרב על שנאת חינם, קודם למה זה סיבה לחורבן הבית, וב' למה זה חינם, הרי אם אני שונא מישהו, יש בטח סיבה למה אני שונא דווקא אותו ולא מישהו אחר , ומבאר הגר"א שהפשט הוא שמי שמאמין שהקב"ה מסובב כל הסיבות, אז ממילא הוא מבין שאין סיבה לכעוס על השני שהוא עשה לו משהו, שהרי יש את הקב"ה שמשגיח כאן על מה שקורה, והוא ראה שההוא עשה לו ככה ועתיד ליפרע ממנו בדרכיו, ואם בכל אופן הוא שונא אותו אז הפשט הוא שחסר לו כאן בשורש משהו שזה ההבנה שהקב"ה מסובב הכל, וע"ז נחרב בית שני מפני שהיה חסר להם באמונה, וממילא גם במידת הקינאה, מה יש לך לקנאות במה שיש לההוא, אם הקב"ה שנתן לו את מה שנתן לו, החליט שלך יש תפקיד וחלק אחר בעולם, עם מה שיש לך והכישורים שלך, וכן לגבי כעס מה יש לכעוס על השני אם הוא רק מקל ביד הקב"ה שמפעיל אותו ואותי, וכן הרבה מן המידות,