זאת התורה לעלה למנחה ולחטאת ולאשם ולמלואים ולזבח השלמים (ז, ל"ח)

כתב הטור (או"ח סי' א) "וטוב לומר פרשת העקידה וכו' ופרשת הקרבנות, כגון פרשת העולה ומנחה ושלמים, וחטאת ואשם", והקשה המגן אברהם (סק"ח) דבזבחים (צ.) מבואר דחטאת קודמת לעולה, והטעם לזה מבואר בזבחים (דף ז:) משום שחטאת באה עבור כפרת החטא, והעולה באה אחריה בתורת דורון (כאדם שסרח במלך וריצהו על ידי פרקליטין וכשבא להקביל פניו מביא דורון בידו- רש"י שם), ואם כן היה צריך הטור להקדים חטאת ואשם לעולה בסדר אמירתן, ועיין שם מה שכתב בזה.

ויתכן לבאר באופן אחר על פי מה שהקשה המבי"ט בבית אלוקים (שער ב' משער התשובה) מדוע צריך קרבן לכפר ולא די בתשובה, וזה לא מסתבר שבלא תשובה לא מתכפר החטא, שהרי בזה הזמן שאין לנו בית מקדש האיך יתכפרו העוונות, והרי מצות התשובה שייכת בכל זמן.

וביאר בזה המבי"ט כי החטאים בזמן הבית היו חמורים יותר להיות שאז שרתה שכינה, והיה לו להוסיף יראת שמים מחמת כן ולא לחטוא, ועוד טעם נוסף יש בזה שבהיות שהאדם חוטא במקום שכינה, אזי יש כאן חציפות יתירה שמעיז פנים כלפיה, ובזה חמור עוונו יותר מאשר חטא בלא הימצאות השכינה, ולכן בבית המקדש היה צריך את כפרת הקרבן ביחד עם התשובה מחמת כובדו שהחמור של החטא, אבל בזה הזמן די לנו בתשובה ואין צורך לקרבן עיין שם.

ולפי זה יתכן לחדש כי כל מה שמצינו שקרבן עולה נצרכת את ריצויה בתורת דורון לאחר הפרקליט, הוא דווקא בזמן הבית שהחטא היה חמור והיתה נדרשת כפרה גדולה יותר, וממילא גם נדרש ענין זה של ריצוי לשוב אל הקב"ה, אבל בזה הזמן כבר לא נצרך כל כך ענין הדורון שבקרבן עולה, משום שהחטא איננו חמור כל כך, ומעתה יש להזכיר את הקרבנות הללו בסדר חומרתן, שעולה חמורה יותר משום שכולה לגבוהה, ולכן חמורה יותר מחטאת ואשם שנאכלים, ויתכן שלכן שינו הטור והשו"ע בסדר אמירתן.