ויתן עליו את הכתנת ויחגר אתו באבנט וילבש אתו את המעיל ויתן עליו את האפד ויחגר אתו בחשב האפד ויאפד לו בו (ח, ז)
 

לעיל בפרשת תצוה בציווי הבגדים הוזכר ציוי על מכנסי הכהונה, ואילו כאן בעשיה לא הוזכר דבר זה אלא ברמז, כדאמרינן ביומא (ה:) "א"ר יוסי בר חנינא, מכנסים אין כתובים בפרשה, כשהוא אומר "וזה הדבר אשר תעשה להם", להביא מכנסים ועשירית האיפה", וצריך ביאור בטעם זה.

ויתכן ליתן בזה טעם על פי דברי החזקוני לעיל בפרשת תצוה (כ"ח, ד) בביאור הטעם שלא נכתב בבגדי הכהונה "לכבוד ולתפארת" כפי שנכתב בשאר הבגדים, "מכנסי בד- לפי שנאמר בם "לכסות בשר ערוה", לא נאמר בם לכבוד ולתפארת".

ומבואר בדבריו כי מכנסים אינם בתורת "בגדי כבוד ותפארת" אלא היכי תמצי לכסות בשר ערוה[1], ומעתה יתכן כי לכן הוזכר כאן בעיקר עשייתן רק בתורת רמז בעלמא, ולא נכתבו באופן מפורש, וזהו משום שנגרעו ממעלת שאר בגדי כהונה.

ובזה יתכן לבאר מה שמצינו בפרשת תצוה כי גם בעיקר ציווים נשתנו המכנסיים משאר בגדי הכהונה, במה שהוזכרו שם אחר ציווי לבישת שאר בגדי הכהונה, וכבר עמד בזה האור החיים שם, ולמה שכתבנו יתכן לבאר שכיון שהמכנסים אינם מעיקר בגדי הכהונה כפי שנתבאר לעיל, לכן מובן מדוע לא נזכרו כבר בתחילה עם שאר בגדי הכהונה שהמה נתחדשו מדין "כבוד ותפארת", מה שאין כן המכנסים שנועדו רק לכסות ערווה.

[1] אמנם פשוט שאחר שניתן ציווי על זה הינם מעכבים את עיקר העבודה, ונכללו גם המה בפסול של חסרון בגדים, עיין ברמב"ם (י, ד) מכלי המקדש "וכהן גדול ששימש בפחות משמנה בגדים אלו, או כהן הדיוט ששימש בפחות מארבעה בגדים אלו הוא הנקרא מחוסר בגדים, ועבודתו פסולה וחייב מיתה בידי שמים כזר ששימש, שנאמר "וחגרת אותם אבנט והיתה להם כהונה"- בזמן שבגדיהם עליהן כהונתן עליהן, אין בגדיהן עליהן אין כהונתם עליהן, אלא הרי הם כזרים ונאמר והזר הקרב יומת", הרי שגם מכנסים נכללו בזה.