אי' בקהלת [ב, יז] ושנאתי את החיים. ויל"פ בזה, דהיינו ששונא הוא את אלו שכביכול מקדשים רק את החיים בעוה"ז בלבד וממילא הולכים בהבלי העוה"ז כל ימי חייהם. ועויל"פ דהנה לעיל [א, יח] אי' שיוסיף דעת יוסיף מכאוב וממילא שלמה המלך שהיה החכם מכל האדם נמצא שמכאובי נפשו היו גדולים ביותר, וזה 'ושנאתי את החיים' שמרוב חכמתו שנהנה בהנאת השכל והדעת, כבר לא נתחבר לשאר הנאות העוה"ז שהם בעיקר הנאות גופניות. ויש להוסיף בזה ד'חיים' בגי' חכם הוי וזה שהיפך חכמתו הוי החיים ולכן שנא אותם. ועויל"פ בזה דהיינו עפ"י ד' הגמ' [ברכות סג:] בהכתוב דזאת התורה אדם כי ימות באהל שאין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה, וזה ששנא את החיים במובן זה של הנך שאינם ממיתים עצמם על התורה"ק. ורש"י פי' בזה שהיה מתנבא על דורו של רחבעם שהיו רשעים, ולפי"ז מש"כ את החיים היינו הנך שחיים עמו בדורו שלו, [ובאב"ע ביאר דהחיים שכאן אי"ז כשם עצם כלומר ששונא את מהות החיים אלא היינו כשם תואר, כלומר ששונא את אלו שחיים כך].