בגדר מלאכת בורר

בשיטות בגדר מלאכת בורר האם הוי בפסולת או באוכל והנפק"מ למשאצל"ג

א. בשיטת בעל המאור דמלאכת בורר הוי משאצל"ג  ב. בביאור שיטת הרמב"ן ובמה פליגי על בעל המאור ג. שיטת הישועות יעקב וכמתבאר באגל"ט בירושלמי ד. ביאור הישועות יעקב בשני מני אוכלים ודברי הביאור הלכה ה. בצ"ע בשיטת הישועות יעקב ו. בנראה לבאר בישועות יעקב ז. ביאור נוסף המתבאר בריטב"א וברמב"ם ח. נפק"מ בצדדי בורר

בשיטת בעל המאור דמלאכת בורר הוי משאצל"ג

א. בעל המאור בסוגיית חובל קו. כתב וז"ל וזהו ביאור הדבר כל שלשים ותשע מלאכות שהיו כנגדן במשכן כולן היה בהם צורך לגופן חוץ מן הזורה והבורר שהוא זורה המוץ מן הגורן ובורר הצרורות מן הכרי וזה הוא עיקר מלאכתן לדחות המוץ והצרורות וכן חייב עליהן ועל כל תולדה שלהן אבל שאר המלאכות עיקר הוא לצורך גופן וס"ל לר' יהודה כל המלאכות כולן כשם שחייב עליהן לצורך גופן כך חייב עליהן שלא לצורך גופן כ"ז שהוא מתקן ולא מקלקל וכו' נקוט האי כללא בידך כל מלאכה שהיא צריכה לדחות נזק מן העושה אותה מלאכה שאינה צריכה לגופה היא וכן החופר גומא בשדה ואינו צריך אלא לעפרה אין החרישה אלא הגומא בלבד והעפר כדבר אחר חוץ מן החרישה והויא לה מלאכה שאינה צריכה לגופה עכ"ל.

והנה בפשטות דבריו מתבאר דסבר דהרחקת הפסולת הוי מלאכה שאינה צריכה לגופה כיון שאין לו שום צורך בפסולת והוי כסילוק המת מעליו דהוי מלאכה שאינה צריכה לגופה.

אולם יש להוסיף דהנה בעל המאור לא הזכיר בדבריו את מלאכת מרקד וכן נקט בלשונו דווקא בהוצאת פסולת מאוכל ולא אוכל מפסולת.

ומ"מ מתבאר בדבריו דגדר מלאכת בורר הוי הוצאת ודחית הפסולת מהתערובת ולכן הבין דהוי מלאכה שאינה צריכה לגופה דהתחדש שבכ"ז חייב לכו"ע.[א]

בביאור שיטת הרמב"ן ובמה פליגי על בעל המאור

ב. והנה הרמב"ן קו. כתב וז"ל ואין אני אומר כן דמילה ודאי מלאכה הצריכה לגופה היא שהוא צריך שיהא אדם זה מהול, ומה דומה לזה הנוטל צפרניו בכלי וכן שפמו (צ"ד ב') שהוא חייב משום תולדה דגוזז ואף על פי שאינו צריך לגוף הצפרנים והשיער מלאכה הצריכה לגופה נקראת, וכן הזורה והבורר ומאן דשקיל איקופי מגלימא (ע"ה ב') כולן דומות למילה, והבערה דבת כהן נמי כיון שהוא מדליק האש לבשל בו פתילה הרי היא מלאכה הצריכה לגופה דומיא דמדליק את האור להתחמם כנגדו ומדליק נר להשתמש לאורה, ולא שמענו מלאכה שא"צ לגופה במדליק אלא במכבה, אלא ודאי תרוייהו מלאכה הצריכה לגופה נינהו עכ"ל.[ב]

והנה בפשטות נראה דפליגי בעיקר הסברא דבורר הוי בתיקון ולא במעשה ההוצאה של הפסולת ולכן הוי מלאכה שאינה צריכה לגופה.

אולם המדקדק בדבריו יראה דכוונתו דגם אם נשאר אם דברי בעל המאור פליגי בעצם מה דלא הוי מלאכה שאינה צריכה לגופה.

ועוד דבהמשך דבריו כתב וז"ל וכבר דמיתי זה לגוזז ונוטל שערו וצפרניו בין לתקן גופו ולייפות עצמו בין לצורך השער והגיזה כולן מלאכה הצריכה לגופה היא מפני שהכל דבר אחד והנטילה היא עצמה המלאכה, משא"כ בחופר גומא שהבנין בקרקע הוא והוא הנקרא מלאכה וכן הבערה לאפר צריך לגופה הוא עכ"ל ומתבאר דלמד דהמלאכה זה הנטילה דהיינו עצם ההוצאה של הפסולת.

והנראה בביאור הדברים דהנה הבעל המאור הוצרך לחדש בדבריו דמלאכה שאינה צריכה לגופה נאסר לכו"ע בבורר וזורה והבין דהוי ממש מלאכה שאינה צריכה לגופה.

אולם היה לדון בדבריו דלכאורה דנכון דבפועל שזה ההוצאה  הוי מלאכה שאינה צריכה לגופה מ"מ בבפעול שזה האוכל הוי צריכה לגופה והרי כל הוצאה מתערובת מורכבת בבועל ובנפעל ונכון שבפעול לא הוי מלאכה שצריכה לגופה מ"מ בנפעל הוי מלאכה שצריכה לגופה ויחשב בורר ומרקד מלאכה הצריכה לגופה.

ואפשר דבזה בעצם חלקו בעל המאור והרמב"ן דבעל המאור נקט כיון שהמלאכה הוי בהוצאה ובעצם המלאכה שזה הפועל לא הוי צריכה לגופה לא אכפת לנו שנפעל שלא בעשיה אלא הוסר ממנו המניע מלאכול הוי צריכה לגופה מ"מ לא נמדד בעצם העשית מלאכה.

אולם הרמב"ן בזה גופה פליגי וסבר כיון שכל פועל הוי גם מעשה בעצם הנפעל שכל תערובת שהוציאו ממנה גם מה שהוסר ממנו המניע הוי נפעל והוי צריכה לגופה סגי להחשיבו מלאכה הצריכה בגופה בנפעל ולא בעי רק בבפועל.

ומה שחופר גומא וצריך לעפרה לא הוי מלאכה הצריכה לגופה כיון שבעול הוי צריכה לגופה כיון שצריך לחול אולם לא הוי מלאכה כזאת משא"כ בבור הנפעל והפועל הוי הוצאה דבר מתערובת וממילא נעשה בעצם המלאכה לגופה.

וכן ביאר האגל"ט זורה ס"ק א' אות ו' וז"ל והנה מבואר שגם הרמב"ן סובר זורה ובורר המלאכה היא בפסולת אלא דמ"מ חשוב צריך לגופה אף שהמלאכה הוא בפסולת והתיקון הוא בכרי דומיא דנוטל צפרנים וכו' דאף שהגזיזה הוא בהצפרנים ושיער והתיקון הוא באדם חשוב צריך לגופה כיון דמ"מ צריך לגזיזה. וכמ"ש עוד שם הרמב"ן וז"ל וכבר רמזתי לגוזז ונוטל שערו וצפרנו בין לתקן גופו וליפות עצמו ובין לצורך השיער והגיזה כולן מלאכה הצריכה לגופה הוא מפני שהכל דבר אחד והנטילה הוא המלאכה משא"כ בחופר גומא שהבנין בקרקע וע"ש. והוא הנקרא מלאכה. ולפי"ז אין צ"ל שנשתנה דין זורה ובורר משאר מלאכות אלא דאעפ"י שהמלאכה הוא ברירת הפסולת וצריך לאוכל חשוב צריך לגופה כיון שהמלאכה היא הברירה והוא צריך לברירה ואינו דומה לחופר גומא שאין שם המלאכה בחפירה רק הבנין עכ"ל ומתבאר כדברינו.

שיטת הישועות יעקב וכמתבאר באגל"ט בירושלמי

ג. הישועות יעקב סימן שיט ס"ק א' ומביא הביאור הלכה על סעיף ג' וז"ל והנה זה לי ימים רבים בימי ילדותי היה הדבר תמוה בעיני בגוף חיובא דמלאכת בורר דהיינו בבורר פסולת מתוך האוכל דהרי הוא מלאכה שאינה צריכה לגופה לפי"מ שפירשו הפוסקים ענין משאצל"ג דהיינו דאינו חייב רק אם ענין המלאכה צריך לו אבל אם איננה באה רק לדחות הנזק ממנו כמו מוציא המת מביתו שענין המלאכה היא הוצאת המת ובאמת אי"צ כלל להמת רק שלא יהיה המת בתוך ביתו זה חשוב משאצל"ג א"כ ה"ה בבורר פסולת מתוך אוכל עיקר המלאכה היא ברירת הפסולת והוא אינו צריך לפסולת כלל אלא שבוררו מתוך האוכל הוי כעושה לדחות הנזק והוי משאצל"ג וכו'.

ע"כ נראה דענין מלאכת בורר פסולת מן האוכל היינו שהפסולת אינו ראוי לאכילה וגם האוכל אינו ראוי כ"כ לאכילה עם הפסולת שבתוכו גלל כן הוא מפריד הפסולת מתוך האוכל וא"כ המלאכה אינה נקראת על ברירת הפסולת רק דמתקן האוכל שיהיה ראוי לאכילה וזה הוא מלאכה הצריכה לגוף האוכל דמשוי אוכל גמור וכמו שמבואר לקמן באריכות לענין שיעור גרוגרת דגבי ברירה דהיינו שבין הכל יהיה כגרוגרת מה"ט דכתיבנא, עכ"ל.

והנה בפשטות דבריו דאין המלאכה בהוצאת הפסולת אלא לתת לאוכל שם אוכל כיון שיש לו פסולת מעורב חסר לו בשם אוכל וכל שמוציא מתקן את האוכל והופכו לאוכל וזה המלאכה.

וכן כתב האגל"ט אות ה' בביאור הירושלמי דסבר דבעי לברור את כל הפסולת להתחייב וז"ל אך להבין באיזה סברא פליגי בבלי וירושלמי דלירושלמי לא הוי בורר אלא א"כ בורר כולו ולבבלי בכל ענין חשוב בורר. דהנה יש לבאר טעם הירושלמי אם משום דלא חשוב תיקון הכרי עד שיברור כל הפסולת או משום דלא חשוב מלאכה כלל עד שיברור כולו דמלאכת בורר הוא במה שמבורר ומאחר שנשאר פסולת הרי עדיין אינו מבורר.

ונראה דודאי הטעם משום דלא חשוב מלאכה כלל [המשך דברין לשלול שלא מתוקן מובא בהערה[ג]] אלא ודאי משום דעדיין לא חשוב מלאכה כלל דלא יקרא בורר כלל רק כשיהיה מבורר וגבי אורג שני חוטין דמ"מ מלאכה הוא אלא דעדיין אינו שיעור הראוי ואין בו חשיבות לזה מועיל מה שאינו עושה בבת אחת יותר אבל בבורר צרורות כל היום ולא בירר כל הפסולת עוד לא בירר כל הכרי כלל דכ"ז שיש בו פסולת לא חשוב ברירה והנה מוכח מירושלמי דמלאכת בורר פסולת מתוך אוכל הוא באוכל שהוברר מפסולת דאם נימא דמלאכת בורר הוא בהפסולת שהוברר ונדחה מהאוכל מה לי אם עוד נשאר פסולת בהכרי הרי סוף סוף הפסולת שהוברר הוא מבורר ומופרש לעצמו אלא ודאי דהמלאכה הוא בהאוכל וכיון שהאוכל עדיין אינו מבורר ומופרש לעצמו לא עשה מלאכת בורר כלל עכ"ל.

ומתבאר בדבריו שהמלאכה של בורר לברור האוכל ומעשה המלאכה שהאוכל יהיה אוכל ולכן כל שנשאר  פסולת לא מסתיים פעולת הברירה וא"כ הוי מלאכה שצריכה לגופה באוכל.

ולסיכום – גדר המלאכה הוי התיקון ועשית שם אוכל ולכן הוי מלאכה שצריכה לגופה באוכל.

ביאור הישועות יעקב בשני מני אוכלים ודברי הביאור הלכה

ד. והישועות יעקב לביאור זה ביאר דבשני מני אוכלים הוי משאצל"ג וז"ל ומעתה אתי שפיר דדווקא פסולת מתוך אוכל דאינו לאכילה כלל ומשוי ליה אוכל ע"י הברירה הזאת אבל בשני מיני אוכלין כשמפריד האוכל השני מחמת שאינו רוצה לאוכלו חשוב משאצל"ג כיון דאוכל זה שרוצה לאכול כעת ראוי לאכילה אף אם לא נפרד האוכל השני ופרידת האוכל השני הוא רק מחמת שכעת אין נפשו חשקה בזה הוי משאצל"ג ודו"ק היטיב עכ"ל.

ומתבאר דלשיטתו דהמלאכה הוי תיקון באוכל א"כ בשני מיני אוכלים שאין תיקון לאוכל חסר במלאכה שצריכה לגופה לחייב.

אולם הקשה עליו בביאור הלכה וז"ל וא"כ לפי דבריו יהיו דברי הרמב"ם הנזכר בשו"ע ס"א לשיטתו דמלאכה שאצ"ל חייב אבל לדידן דפסקינן דמלאכה שאצ"ל פטור לא יהיה חייב לפ"ז בבורר אותו שאין חפץ לאכול אפילו בכלי ורק אם בורר אותו שחפץ לאכול לאלתר ובכלי או בידו ולאחר זמן וקשה דלפי דבריו אמאי העתיק הרא"ש [ויתר הפוסקים] דס"ל דמשאצ"ל פטור את הדין דאותו שאינו חפץ לאכול מקרי פסולת וא"א לומר דלהקל העתיק זה כמו שמוכח בדבריו שם עכ"ל.

ומתבאר דמקשה דאם שני מיני אוכלים הוי משאצ"ל א"כ לשיטת הרמב"ם דמחייב במשאצ"ל אתי שפיר דחייב בשני מנים אולם הרא"ש שפטר במשאצ"ל א"כ בשני מינים בעי לפטור אולם מצינו דחייב.

ולכן ביאר הביאור הלכה וז"ל וע"כ צ"ל דס"ל דגם בשני מיני אוכלים המעורבים מתיפה כל מין ע"י ברירת חבירו ממנו וע"כ מיקרי מלאכה הצריכה לגופה עכ"ל ומתבאר דהבין דסגי בתיקון קצת לחייב והוי מלאכה הצריכה לגופה אפילו שלא הוסיף וחידש שם אוכל.

בצ"ע בשיטת הישועות יעקב

ה. והנה בדברי הישועות יעקב צריך ביאור דבריו מכמה אנפי.

א. במה דביאר הישועות יעקב בשני מיני אוכלים דהוי מלאכה שאינה צריכה לגופה כיון דהאוכל כבר מתוקן לכאורה למה הוי מלאכה שאינה צריכה לגופה הרי לא הוי כלל מלאכת בורר כיון דהמלאכה הוי תיקון אוכל ולא היה כלל תיקון אוכל והיה בעי להיות לכו"ע מותר כיון שלא עשה כלל מלאכת בורר.

ב. במה שהבין הביאור הלכה לחלוק על הדברי הישועות יעקב דאפילו תיקון מעט מהני לחייבו לכאורה לא מובנים דבריו דאם כדברי הישועות יעקב דבעי תיקון ושם אוכל כאן וי שום אוכל ומה מהני תיקון קטן או גדול כל שיש שם אוכל ולא עשה שום מלאכה של נתינת שם אוכל.

ג. ועוד דשם מתבאר בדברי הישועות יעקב דסבר לגבי שיעור בורר דהוי גם באוכל וגם בפסולת ולכאורה לא הוברר דבריו דהרי אם כל המלאכה הוי תיקון ונתינת שם אוכל א"כ בעי גרוגרת בנאכל דהיינו שאחרי הברירה ישאר ברור גרוגרת.

בנראה לבאר בישועות יעקב

ו. והנראה לבאר בדברי בישועות יעקב דגם סבר דבאמת המלאכה הוי מלאכת הנטילה מהתערובת להוציא הפסולת רק דהוקשה לו קושית הראשונים הרי הוי משאצ"ל ולא רצה ליישב כישוב הראשונים גרידה דהוי בפועל והוי גזה"כ מיוחד ולא הבין דסתם במה דהוי בנפעל יעזור למשאצ"ל אלא הבין דיש כאן הגדרה רחבה יותר במלאכה.

והקדים דהנה בכל מלאכה בעי שיהיה יצירה של מהות מסוימת וכל שאין יצירה חסר במלאכה ולכן מלאכת הוצאה הוי חסר במהות יצירה שלה והנה יש לדון במלאכת בורר מה היצירה שיש במלאכה.

ואפשר דזה גופא מה דהביא את הישועות יעקב לומר דמהות המלאכה לתת לאוכל שם אוכל וזה היצירה דאוכל שנמצא בתערובת פסולת חסר בעצם שם אוכל שלו וכל שהוציא התוצר שם אוכל וזה מהות המלאכה.

וא"כ סבר הישועות יעקב דהמלאכה הוי מה שעושה מעשה הפרדה אבל היצירה שבזה הוי מה שנותן לאוכל שם אוכל וא"כ הוי שפיר מלאכה הצריכה לגופה כיון שאת כל עצם העשייה שיוצרת את היצירה צריך ולא הוי סתם סילוק אוכל מעליו.

וא"כ שעושה את המעשה ברירה של שני מני אוכלים אלא רק לא יוצר א"כ הוי המלאכה בעצמותה רק חסר ביצירה ובצורך בה והוי משאצ"ל אולם מהות ועשית המלאכה נעשית בהוצאה של מין מחבירו.

ולפי"ז אתי שפיר הוויכוח של הישועות יעקב והמשנ"ב דהישועות יעקב למד דבעי יצירה גמורה של שם אוכל להחשיבו צריכה לגופה ואילו המשנ"ב למד דכל מה דהוי ביה יצירה סגי להחשיבו מלאכה הצריכה לגופה.

ומה דהבין הישועות יעקב דהוי שיערו בבורר ובפסולת יחד אפשר לומר דכיון דהפעולה הוי הוצאה במה שעושה הוצאה בעי שיהיה שיור ועושה גם בפסולת וגם באוכל.

ולסיכום המתבאר בשיטת הישועות יעקב – דהמלאכה הוי ההוצאה וזה המחייב אולם היצירה הוי במה דהוי שם אוכל ואת זה צריך לגופה.

ביאור נוסף המתבאר בריטב"א וברמב"ם

ז. והנה התוס' לעניין שני מני אוכלים דסבר דהוי בורר כתב וז"ל היו לפניו שני מיני אוכלין גרסי' – וכן פירש ר"ח דבאוכל מתוך אוכל שייכא ברירה שבורר אותו שאינו חפץ לאכול מתוך אותו שרוצה לאכול דאותו שאינו חפץ בו חשיב פסולת לגבי אותו שחפץ לאכול עכ"ל ומתבאר בדבריו דעיקר החידוש דמה שלא רוצה הוי פסולת.

אולם הריטב"א כתב וז"ל ור"י ז"ל גורס שני מיני אוכלים, שבורר אחד מחבירו, והא דקאמר לקמן בורר אוכל מתוך פסולת, המין שאינו חפץ לאכול קרוי פסולת, עכ"ל.

והנה המעין בדבריו יראה דלא נקט כתוס' דבעיקר ברירה ביאר מה שבורר אחד מחבירו ולא הזכיר כלל מה דהוי פסולת ורק את לשון הגמ' שכתה פסולת שהוקשתה לו העמיד בצורה כזו שמה שלא רוצה אולם מהות מלאכת בורר הוי מה שבורר אחד מחבירו.

וכן נראה בפשטות מדברי הרמב"ם בפרק ח' הלכה יב' וז"ל הבורר אוכל מתוך פסולת או שהיו לפניו שני מיני אוכלין ובירר מין ממין אחר בנפה ובכברה חייב, בקנון או בתמחוי פטור, ואם בירר בידו לאכול לאלתר מותר עכ"ל.[ד]

הרי דביאר דהוי הבורר מין במין ולא הזכיר כלל דהשני לא רוצה אותו ולא הזכיר כלל דהוי פסולת ונראה דכוונתו דחייב ממה דהוי מפריד אחד מחבירו וזה המלאכה.

והנראה בביאור המלאכה בבורר אחד מחבירו דאפשר דלמד דבמלאכת בורר לא הוי המלאכה בעצם של ההוצאה אלא מעשה ההפרדה של שני דברים וביותר שאפשר שהבין שבאמת אוכל אם פסולת אין כל כך משמעות לפסילת האוכל מביטול שם אוכל עליו אלא רק מניע חיצוני.

א"כ הבין שגם במשכן לא היה משמעות לעשיה בעצם הדבר לא של האוכל ולא של הפסולת אלא שיש מניע מהתערובת והפרדה יצרה רוח א"כ הבין שכל מהות המלאכה במשכן הוי מעשה הפרדה של דבר מחבירו וזה המלאכה.

א"כ אין משמעות למה מפריד ממה אלא מעשה ההפרדה ולכן שני מנים לא מפריע לי מה דהוי שניהם אוכל כיון שעצם התערות מפריע ויש רוח ממעשה ההפרדה הוי חייב ממלאכת בורר כיון דהמלאכה בבורר הוי הפרדה של אחד מחבירו וזה הוי גם בשני מינים אולם בעי שיהיה תועלת מהפרדה.

אולם יש להוסיף דהנה לא כל מי שאוכל ובאכילתו מפריד כיון שאוכל עכשיו יחשיב דהוי ליה מלאכת בורר ורק יחסר לו בתיקון אלא כיון שעושה את המעשה לקרב עליו ולא לברור מחבירו שזה עיקר המלאכה בזה לא הוי כלל המלאכה כיון שלא ברר מחבירו אלא קירב לעצמו.

אולם בדעה זו דהבורר הוי מעשה ההפרדה יש להסתפק האם הוי מעשה ההפרדה או דהנידון תוצאת הפרדה והנפק"מ האם בעי להפריד את כל הפסולת או אפילו מקצתו מהני.

ולסיכום שיטת הריטב"א – דמלאכת בורר הוי מעשה ההפרדה ולכן גן באוכל ואוכל יהיה חייב בבורר.

נפק"מ בצדדי בורר

ח. ואפשר לומר נפק"מ בשיטות המתבארות לעניין הגדרת בורר [ויש להדגיש דהנפק"מ הוי לחדד הסברות ולא לביאור הדינים בעצם].

נפק"מ לעניין האם בעי לברור הכל או סגי במעט להתחייב

א. והנה לעיל הובא מאגלי טל במחלוקת הבבלי והירושלמי בורר שלא סיים את ברירתו וא"כ לשיטות דבעי להשוי שם אוכל א"כ בפשטות לא הוי ברירה אלא אם בורר הכל וכן לשיטת הישעות יעקב כיון דבעי יצירה והיצירה הוי שם אוכל א"כ אפשר שכל זמן שלא תיקן הכל חסר בשם אוכל.

אולם אם הנידון דרק בעי שיהיה תיקון והעיקר ההוצאה א"כ כל כמה שמוציא סגי בזה לחייבו מדין בורר.

ולדעת הרמב"ם דבעי הפרדה אפשר להסתכל בשני צדדים האם כל מעשה הפרדה קטן חשיב מעשה הפרדה או כל שלא הופרד לא נקרה שהפרדתי כיון דעומד בתערובתו.

נפק"מ לעניין היתר בדבר שרגלים לאכלו יחד

ב. הנה המחבר בסעיף י' כתב וז"ל יין או מים שהם צלולים, מותר לסננן במשמרת. הגה: ואף על פי שיש בו קסמין דקין, הואיל וראוין לשתות בלאו הכי (סמ"ג) עכ"ל.

ולכאורה סברת ההיתר תהיה תלויה בשיטות בגדר בורר.

דאם נימא דהוי המלאכה תיקון האוכל ולתת לו שם אוכל הוי אתי שפיר דאין כאן תיקון האוכל בשביל שיהיה בורר ויש לו שם אוכל גם הם הפסולת.

אולם אם הסברא דהמחייב הוי הותאה ולא תיקון לכאורה אין כאן תיקון אולם הוצאה יש כאן אולם נצטרך לומר דחסר בצריכה לגופה כיון דלא חשיב תועלת בזה כיו שרגלים לאכול כך.

אולם לרמב"ם יש לעין למה פטור הרי סוף סוף עשה מעשה הפרדה המועלת ואם נימא שלא צריך לגופה כיון שהיה ראוי כבר לאכילה מ"מ הרמב"ם מחייב במלאכה שאינה צריכה לגופה.

ומלשון הרמב"ם שם הלכה יד כתב וז"ל אבל מסננין יין שאין בו שמרים או מים צלולין בסודרין ובכפיפה מצרית כדי שיהא צלול ביותר, ונותנין מים על גבי שמרים בשביל שיצלו, ונותנין ביצה טרופה למסננת של חרדל כדי שיצלל, חרדל שלשו מערב שבת, למחר ממחו בין ביד בין בכלי, וכן יין מגתו כל זמן שהוא תוסס טורף חבית בשמריה ונותן לתוך הסודרין, שעדיין לא נפרשו השמרים מן היין יפה יפה וכל היין כגוף אחד הוא, וכן החרדל וכל כיוצא בו עכ"ל.

ומדברי הב"י שכתב וז"ל מערב בין הגיתות שנו שכל היינות עכורין ושותין אותם בשמריהם הילכך אין כאן תיקון דבלאו הכי משתתי והרמב"ם בפרק שמיני (הי"ד) כתב שהטעם מפני שכל זמן שהוא תוסס עדיין לא נפרשו השמרים מן היין יפה יפה וכל היין כגוף אחד הוא עכ"ל וכן כתב בשביתת השבת ס"ק יא' מלאכת מרקד וז"ל וצ"ל דשאני יין עכור שהשמרים מעורבין בם היין יפה יפה והכל גוף אחד שראוי לשתותו לא חשוב פסולת כלל עכ"ל.

ומתבאר דסברת הכל גוף אחד הוי סברא גם על מה שרגילות לאכול וא"כ ההגדרה שאין כלל תערובת א"כ לא חשיב מפריד כלום.

נפק"מ לעניין במה בעי שיעור בבורר האם רק באוכל או בעצם התערובת

ג. והנה דלענין שיעור בבורר יש שני צדדים במה דיהיה שיעור דאפשר לומר דיש הסתכלות על מה נברר דהיינו דהאוכל המתוקן בעי שיהיה בעי שיעור גרוגרת או דאיזה תערובת שהוי ביחד עם הפסולת תוקן.

והנה לשיטת הישועות יעקב בהבנה הראשונה ואגלי טל ברור דבעי שיהיה שיעור בדבר המתוקן דזה המלאכה לתת שם אוכל.

אולם לרמב"ן ולבעל המאור היה אפשר לומר את שני הצדדים כיון דהנידון במעשה והתיקון בתוצאה ואפשר להסתכל על שני הצדדים ובמיוחד לרמב"ן שיש הסתכלות על הנפעל אולם לבעל המאור יותר נראה שזה בעצם המעשה של ההוצאה ממה הוציא והוי צירוף של שניהם יחד דבר חשוב.

אולם לרמב"ם והריטב"א דהמלאכה להפריד דבר מחבירו א"כ נראה יותר דיסבור תתערובת שהופרדה יהיה בעי כגרוגרת דאם נימא דרק באוכל  בעי גרוגרת הרי בשני מנים שהוי בורר במה בעי שיהיה כגרוגרת ולכן נראה שבתערובת המופרדת.

נפק"מ לעניין שני מני אוכלים והמסתעף

ד. והנה לעניין שני מיני אוכלים התבאר לעיל דנחלקו בזה המשנ"ב והישועות יעקב דלמשנ"ב כיון שיש תיקון קל מהני ואילו לישועות יעקב לא סגי בתיקון קל כיון דלא השוה שם אוכלים בו.

וא"כ לאגל"ט ברור שאי כאן שום מלאכת בורר כיון דבעי תיקון המאכל ואין לו ולא גרע מהישועות יעקב דהוי בעי ליצירה של תיקון וסבר שאין בזה יצירה של תיקון.

אולם לדברי בעל המאור והרמב"ן כיון שהיה מעשה הוצאה של תערובת סגי להתחייב בזה וכן לרמב"ם דהוי מעשה הפרדה הוי מלאכת בורר ואסור.

וכן יש להוסיף דאם מוציא מין אוכל שלא רוצה כלל לתוס' שמוגדר פסולת גמורה אולם רוצה להביא לחבירו שרוצה שאם מסתכלים על ההוצאה הוי הוצאה אולם היה אפשר לדון בזה בשני צורות שמבחינתו הוציא או שהוא קיבל[ה].

אולם אם נימא דהנידון תיקון האוכל לכאורה פשוט שיש מעשה של תיקון האוכל ואין הסתכלות על המעשה דהוי רק היכן נותן את הדבר וצ"ע.

במה דמהני להוציא הפסולת אם מעט אוכל

ה. ומצינו באחרונים שני שיטות האם הוי מתיר או דלא הוי בורר.

ולכאורה הדבר תלוי בסברות לעיל דאם נימא דהוי תיקון האוכל לכאורה הוי תיקון האוכל ומה אכפת לי שיצא עוד אוכל שלא תוקן וצ"ל [בדוחק דיש לעין לעניין שיעור עד היכן חשיב מעורב] שההגדרה שלא מעורב עם הכל ולכן לא חשיב כלל בורר.

וכן לרמב"ם דההגדרא הוי הפרדת דבר מחביר צ"ל שחסר בעצם מעשה ההפרדה במצב כזה שמוציא את שני המנים.

אולם אם הנידון בבורר הוי מעשה ההוצאה א"כ שמוציא את שניהם אין יחס להוצאה של הפסולת וא"כ הוי כמתיר על ההוצאה.

סיכום שיטות בהגדרת מלאכת בורר

א. שיטת בעל המאור – דהמלאכה הוי הוצאת ודחית הפסולת והוי מלאכה שאינה צריכה לגופה כיון דההסתכלות על הפעול דהוי הוצאת הפסולת ממנו.

ב. שיטת הרמב"ן – דהמלאכה הוי הוצאת ודחית הפסולת והוי מלאכה שצריכה לגופה כיון שיש הסתכלות על הנפעל שהוצא ממנו הפסולת.

ג. שיטת הישועות יעקב בהבנה השנייה – דהמלאכה הוי הוצאת הפסולת אולם היצירה הוי מה דהוי מיצר שם אוכל וזה הצריכה לגופה.

ד. שיטת האגלי טל וההבנה הראשונה בישועות יעקב – דהוי מה דהוי הופך שם אוכל לאוכל ולא מה דמוציא הפסולת.

ה. שיטת הריטב"א והרמב"ם – דהמעשה ברירה הוי הפרדה מאכל מחבירו המועילה ואפילו בשני מיני אוכלים.

[א] והנה יש לעין לדברי בעל המאור דאם כן ברר בשבת האם חשיב מעשה שבת באוכל הברור דהנה בשלמא לשאר הביאורים יש יחס לנפעל וא"כ הוי חשיב מעשה שבת במאכל הנברר כיון שיש יחס במלאכה עליו דהוי צריך לגופה אולם לבעל המאור דכל ההגדרה הנפעל הוי רק שיהיה יחס של תיקון ולא יהיה מקלקל כמתבאר בדבריו מ"מ מעשה שבת לא יהיה בזה כיון שלא עשה בזה כלום ורק הסיר המניע ממנו ולא גרע מפתיחת דלת מקרר בשבת עם נורה דולקת דהתבאר דלא הוי מעשה שבת דהוי רק הסרת מניע [עיין אורחת שבת פרק עשרים וחמש סעיף לא'] וצ"ע.
[ב] ויש להביא שיטת המאירי וז"ל ומטעם זה נקראים זורה ובורר מלאכה הצריכה לגופה אף על פי שאין הכונה אלא לדחיית המוץ בזורה והפסולת והצרורות בבורר מפני שהוא מתקנה על מנהג העולם ואין אומרין אין זה אלא הסרת נזק שאין אומרין כן במה ששתיהן נבראין יחד כגון המוץ והתבואה וחיוב כל אלו וכיוצא בהם בין לר' יהודה בין לר' שמעון עכ"ל.
[ג] בסברת שלילת הצד דלא הוי מתוקן וז"ל דודאי הכרי מתוקן קצת בהפרשת מקצת הפסולת ואין פת שיש בו פסולת מעט גרוע כמו אותו שיש בו פסולת הרבה ועוד דבשבת ק"ג: גבי שני חוטין בבגד ושני בתים בנפה דחייב כתב רש"י בד"ה שם משמעון משום דיש שמקיימין כך לפי שאין אדם אורג בגד ביום אחד ועושה נפה בבת אחת ועושה כדי קיום שלא יהא נסתר מאליו הרי דאף דשני חוטין לא חזי למידי וכן שני בתים בנפה מ"מ כיון שלפעמים אינו עושה בבת אחת יותר חייב א"כ בבירר צרורות כל היום אף שעדיין לא נתברר כל הפסולת מ"מ ודאי אין דרך לישב כל היום ולילה ביחד עד שיתברר הכל ולמה אינו חייב בבירר כל היום עכ"ל ומתבאר דשולל דלא הוי מתוקן כיון דמבין שבתיקון כל התקרבות לתיקון הוי תיקון ולכן הבין דבעי שיהיה מבורר וזה אין בקצת.

ומה שהביא ראיה משם משמעון וכן מאורג יש להעיר דלכאורה דשם התיקון הוי בעצם ורק נוסף לו בצדדים משא"כ כאן בעצם הדבר התיקון לא הושלם.
[ד] ובדברי הרמב"ם שמחייב במלאכה שאינה צריכה לגופה ממילא אפשר לומר דהוי בורר שאינו צריך לגופו וצ"ע.
[ה] ואפשר להסתכל באיזה צורה עושה את הפעולה ומה העיקר אצלו האם הסילוק ממנו או הנתינה לשני.