ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותם וימתו לפני ה' (י, ב)
 

ברש"י "תצא אש – רבי אליעזר אומר לא מתו בני אהרן אלא על ידי שהורו הלכה בפני משה רבן", והקשה באזנים לתורה (להגר"ז סורוצקין זצ"ל) דמצינו שהורה שמואל הלכה בפני עלי ולמרות הכל מחל לו על כך ולא מת כדאיתא בברכות (ל"א:), ואם כן צריך ביאור דכיון שהכל תלוי בקפידת הרב, ולכן יש בכחו למחול, מעתה יש להבין מדוע לא מחל להם משה גם כאן, כפי שמחל עלי לשמואל.

ויתכן לחלק בזה דשאני משה דהוא מוסר התורה, והוראה בפניו חמירא טפי שהיא כמטיל ספק בנותן התורה בעצמו, ולכן על מנת לבצר את מעמדו של משה אסור היה לו למחול, מה שאין כן בדורות של אחר מסירת התורה, שם כבר אין חשש ופגם גדול כל כך, אחר שנתקבעו כבר דיני התורה אצל בני ישראל.

עוד יתכן לומר בזה, דהנה למשה מלבד דין נביא היה גם דין של מלך כמבואר בירושלמי  בסנהדרין (א, ג) ובעוד מקומות, וקימ"ל בכתובות (י"ז.) דמלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול, ומעתה יתכן שמה שיכל משה למחול לבניו של אהרון, כל זה הוא רק  מדין רב שמחל על כבודו, כבודו מחול כמבואר שם בגמ', עם כל זאת לא היה יכול למחול להם מדין מלך שבו, דקימ"ל אין כבודו מחול[1].

[1] כל דרך זה ביאר הגרי"ז זצ"ל הא דכתיב בפרשת קרח "ויחר למשה מאוד וכו'"דמלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול, לכן לא יכל למחול על כבודו והקפיד עליהם.