שמיני "ויאמר משה אל אהרן… בקרובי אקדש ועל פני כל העם אכבד וידום אהרן." (י', ג') אין ספק, שמתרחש כאן אירוע משמעותי. שני בני הבכורים של אהרן הכהן הגדול, מקטירים קטורת ע"י אש זרה ועל כן פוגעת בהם האש כברק וממיתה אותם כאחד. אך אביהם השכול של המתים, אהרן, שותק וממלא פיו מים. האין זה יוצא מעט מגדר הרגיל? האמנם יכול אהרן לצאת ולהגן על בניו בטענות שונות, וכיצד נדם ושתק. וראוי לבאר זאת על דרך הגמ' ביבמות קכא ע"ב גבי מעשה דביתו של נחוניא חופר שיחין שנפלה לבור, ורבי חנינא בן דוסא היה בטוח שהיא חיה משום שעשה ק"ו- דבר שהצדיק מתעסק בו, זרעו יכשל בו, בתמיה. כלומר, הגמ' קובעת שמעשה מסוים אותו עשה הצדיק, בלתי ייתכן שילדיו יינזקו מאותו מעשה ממש. אך מגיעה הגמ' ודוחה טענה זו, א"ר אבא אעפ"כ מת בנו בצמא… מלמד שהקב"ה מדקדק עם סביביו כחוט השערה. רואים אנו יסוד עצום- למרות שישנה זכות אבות, שלכאורה הייתה אמורה להוות גורם משפיע חיובי, ההיפך הוא הנכון ודבר זה רק גורם שידקדקו סביבם כחוט השערה, משום שהקב"ה מדקדק עם צדיקים כחוט השערה. ואם הבן קיבל עונש מסוים; למרות שישנה זכות אבות שאמורה לעזור לו- אך אם עבר הבן עבירה כל שהיא שמכוחה אמור לקבל את עונשו אז הוא יקבל גם אם יש זכות אבות. וא"כ בבנו של נחוניא חופר שיחין, וכ"ג בנדב ואביהוא בני אהרן, למרות שאביהם היה עוסק באותו מעשה, נחוניא בחפירת בורות מים לעולי הרגלים ואהרן בהקרבת קרבנות ובהקטרת קטורת, יש סביבם דקדוק כחוט השערה ועל כן ברגע שחטאו יקבלו עוונם ללא כל קשר לזכות אביהם. ועל דרך זו כותב הרש"ר הירש וזה לשונו:" דברים אלו הם בניגוד לתפיסה המודרנית- המעניקה חסינות לגדולי הרוח על עבירות מוסריות שבידם; לדידה, זכאים אנשי רוח ליחס של סלחנות יתירה, אם פגעו בחוקי המוסר האלוקי. ואילו בתפיסת היהדות- כל הגדול מחברו, חובותיו המוסריות גדולות הימנו." וע"ש. והדברים חדים כתער- אף בן אדם, גם אם הוא ענק רוח, מנהיג דתי משכמו ומעלה, אינו חסין משבט ביקורת המוסר התקין היהודי, והביקורת נועדה רק להגביר את האמון בו, בשונה מדתות ואומות אחרות, בהם מנהיג הדת הוא מעל הכל וסביבו יש פולחן אישיות חוצה מגזרים ואין מעליו שום ביקורת מוסרית, וזה מוסר גדול עבורנו אותו אנו מוצאים בפסוקים המתארים את מות שני בני אהרן.