אם נעיין במלאכת צד נראה שבגדול יש שני מהלכים איך להבין את הגדרת היצירה: א' מבואר בביאור הלכה ועוד מפרשים שכמו שבכל מלאכה צריך שיהיה יצירה וכאן היא שינוי המצב הנפשי של הבהמה הניצודה ממצב משוחרר למצב של קבלת מרות ולפי זה מסבירים את דברי הגמרא מדוע אריה אינו נקרא ניצוד עד שהוא מגיע לכלוב שלו. כיוון שעד שמגיע לכלוב שלו אינו מקבל מרות אע"פ שבשאר חיות ובהמות בחד שחיה כבר עוברים על צד ןלפ"ז מובנים דברי הגמ' מדוע תרנגולים ואווזים מבויתים אין עוברים גם אם צדים אותם במשך היום כשאינם נמצאים ליד הכלוב (והקושי לתפוס אותם הוא כמו שאר עופות) כיוון שלא משנים בנפשם שום דבר והראיה שהם חוזרים לערב 

מהלך האבני נזר בספרו אגלי טל: 

בשונה משאר מלאכות שבת, כאן אין שום שינוי בבהמה והוא כן מלאכת הוצאה ואין יצירה בחפץ והיצירה היא ברכישת הבהמה והכנסתה לרשותו (והוא מבאר מדוע תרנגולים ואבזים לא עוברים עליהם במשך היום כיוון שצידה שמחוסרת זמן אינה צידה)

והרבה יש להתפלפל בהבדלים בין הצדדים אך החידוש שלי בלבאר את מלאכת צד הוא דהנה יש לבאר לפי סברת האבני נזר מה ההבדל בין רכישת כוס לרכישת בהמה? ומדוע לא עוברים ברכישת ל חפץ? אי לכך נראה לי הביאור בזה שהמלאכה היא רכישת בהמה והכנסתה לרשותו כמו האבני נזר אך עם זאת אם זה דבר שיכל גם לפני זה לשלוט עליו אין כאן שום יצירה עצם היצירה היא שליטה בלי קשר לנפש החיה ולכך חיה מביות הוא נשלט כדחזינן שחוזרים לערב