שם בלב רפיח, בתוך מבנה זנוח, פיצוצים רבים מטחים
של אש וירי גובר, רעש אדיר החריד את כל האזור. והבשורה לא איחרה להגיע,
בסיעתא דשמיא שני חטופים שבו מארץ אויב. אין ספק שבאותם רגעים אימה ופחד
נפל עליהם, הם שומעים פיצוצים הולכים וגוברים מרגע לרגע הרעש גובר
והפיצוצים נעשים חזקים וקרובים יותר, עד ש מטען נפץ מנפץ את דלת הבית, הם
לוודאי היו בטוחים כי סופם קרב, אך אז מגלים כי לא באו אלא לחלצם מצרה
לרווחה, פתאום כל הפחד וכל האימה התהפכו באחת לרגע ים שיחרטו בליבם
לנצח, הם יצאו משבי לחירות! וכמשל, לא פעם האדם אסור בבית הכלא של עצמו,
כלוא בתוך סרבול מחשבותיו דאגות מחשבות ותוכניות. ופתאום מגיע ים קשיים
בלתי צפויים, קושי כלכלי בריאותי או בחינוך הילדים, ותכלית הקשיים הללו הוא
דווקא להוציאו לחירות, לגלות עולם ע צום של אור, כשאדם מתחזק, נושא עיניו
לשמים, מביט במבט של אמונה ביופי הבריאה הרי מגלה כמה השמים גדולים מעל
לכל הקשיים שלנו כמה העולם ענק ויפה, על מה אנו מתבייתים ומה חשוב באמת.
הדרך לצאת ממסגרי הנפש נטוע ב"להודות את שמך" כשאדם חי עם אמונה מביט
ורואה כמה נפלאות הבריאה, אזי הוא רואה הכל טוב יותר, וכמו המשקפיים, מי
שרגיל לראות הכל בטשטוש כשהוא חובש משקפיים, הוא מגלה כמה הכל מאיר
מחדש באור יקרות. כך ההודאה של כל יהודי במקום החושך מגלה את האור מתוך
הקשיים מתגלה ומאיר במלוא עוזו, האור הגדול – אורו של האמונה בבורא עולם.