הטוב והמטיב ביבנה תקנוה כנגד הרוגי ביתר דאמר רב מתנא אותו היום שניתנו הרוגי ביתר לקבורה תקנו ביבנה הטוב והמטיב הטוב שלא הסריחו והמטיב שניתנו לקבורה (ברכות מח:)

הנה הדברים הם פלא אלף שנה ויותר חלפו מאז שהוסיפו דוד ושלמה את הברכה האחרונה לברכת המזון וזה היה בגלל בנין ירושלים ובית המקדש, וכעת על נסים שהיו בשולי פורענות איומה כל כך שנחרבה ביתר ונשמדו רבבות אלפי ישראל ראו לתקן ברכה קבועה נוספת לברכת המזון?

נראה לבאר הדברים בהתבוננות במצבו של עם ישראל אזי בתקופה נוראה זו שחרב ביהמ"ק  ונהרגו וגלו רבים בכל מיני גזרות אכזריות, ואילו שלטון הרשעים היה בכל תוקפו והמינים והגויים ראו בזה הוכחה שנטש ה' עמו ח"ו וזה מה שאמרו שוב ושוב לכל העם. דוגמא למצב הזה אנו רואים במעשה ברבן גמליאל ואחותו אימא שלום, שאמר להם השופט המין "מן יומא דגליתון מארעכון איתנטלית אורייתא דמשה ואיתיהיבת ספרא אחריתי" (שבת קטז:) והנה בתוך כל הצרות קורין נסים מופלאים, א' שלא הסריחו ב' שניתנו לקבורה. בנסים אלה הוכח שה' יתברך לא עזב את עמו וכדברי התורה בפרשת בחוקתי "ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים להפר בריתי איתם" את ההבחנה הזאת רצו חז"ל לקבוע ולשרש בעם לתמיד שגם בחושך הגלות עדין ידו של ה' פרושה עלינו ולכך תיקנו ברכה מיוחדת על הרוגי ביתר.

דבר זה רואים גם בנוסח הברכה שמדבר על הטבת ה' בעבר בהוה ובעתיד הוא הטיב הוא מטיב הוא ייטיב הוא גמלנו הוא גומלנו הוא יגמלנו, כך כל ענינה של הברכה הולך ונסב על דרך זו.