בביאור דברי המדרש מדוע לקתה בהמת המצרים במכת שחין

ויקחו את פיח הכבשן ויעמדו לפני פרעה ויזרק אתו משה השמימה ויהי שחין אבעבעת פרח באדם ובבהמה (ט, י)
 

מדרש הגדול "באדם ובבהמה. אם האדם חטא בהמה מה חטאת, אלא אשריהן שלצדיקים ואשרי טיפוליהן (כלומר מי שנטפל אליהם), שנאמר "חונה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם" (תהלים ל"ד, ח), ואוי להם לרשעים ואוי לטיפוליהן, שנאמר "ותפתח הארץ את פיה ותבלע אתם ואת בתיהם ואת כל האדם אשר לקרח ואת כל הרכוש (במדבר ט"ז, ל"ב)".

וראוי להבין מדוע לא נתקשה כן המדרש במכת ערוב, ששם גם כן מתו בהמות מצרים, ויתכן לבאר מה שנתבאר לעיל בשם המדרש רבה כאן (י"א, ו) דמלאחר מכת דבר הקשה הקב"ה את לבו של פרעה וניטלה בחירתו, כך שנמצא שמכת שחין היא המכה הראשונה לאחר איבוד בחירתו של פרעה.

ומעתה יתכן דבשלמא לעיל במכת ערב שם שימשה המכה בתורת הרתעה לפרעה כדי שיתרצה לשלח את בני ישראל מארצו, ולכן שם אין להקשות בהמה מה חטאה, שהרי אין כאן עונש כלפיה, אלא הרתעה למצרים כדי שכנעו וישלחו את בני ישראל, אולם כאן לאחר שכבר בלאו הכי איבד פרעה את בחירתו, ומעתה לא ישלח יותר את בני ישראל מיוזמתו, כאן שפיר יש מקום להקשות כנ"ל, דבהמה מה חטאה.

בחילוק בין מכת שחין מצרים ולבין החרטומים

ולא יכלו החרטמים לעמד לפני משה מפני השחין כי היה השחין בחרטמם ובכל מצרים (ט, י"א)
 

יש להבין מדוע חילק הכתוב את החרטומים ושאר העם המצרי לתרתי, ולא היה די לכתוב "כי היה השחין בכל מצרים", וממילא נבין כי היה גם בחרטומים עצמם, ועוד צריך להבין מדוע לא יכלו החרטומים לעמוד בפני משה.

והנה בעיקר הטעם שלא יכלו החרטומים לעמוד בפני משה, מבואר במדרש רבה כאן  (י"א, ו) "למה לא יכלו לעמוד מפני משה, לפי שהם השיאו עצה לפרעה להשליך ליאור כל הבן הילוד כדי שימות משה, ועוד שהיו מחייבין אותו הריגה, על שהסיר העטרה מראש פרעה לראשו, לפיכך ולא יכלו החרטומים", ולא מבואר בזה עדין מדוע נתביישו ממנו כעת, שהרי גם בעבר יעצו להרגו ומה נתחדש כעת יותר.

ויתכן לבאר בזה, דהנה מבואר שם במדרש כי מלבד מכת שחין לקו המצרים בצרעת גם כן, "פורח באדם ובבהמה, מהו פורח שלקו בצרעת עמו, כמא דאת אמר (ויקרא י"ג) ואם פרוח תפרח הצרעת", ומעתה יתכן לחדש כי לא כל מצרים לקתה בזה, אלא בעיקר החרטומים, ולכן נתביישו מפני משה, כיון שבהם נתייחדה המכה ביתר שאת יותר מן העם המצרי שלקה רק בשחין.

והביאור בזה יתכן, דהנה חטאם של החרטומים מבואר במדרש דלעיל כי רצו להרוג את משה, הן בעצת השלכת ילדי ישראל ליאור, והן במה שדנו אותו להריגה על הסרת העטרה מראשו של פרעה, ולכן מדה כנגד מדה לקו בצרעת, שהרי קימ"ל בנדרים (ס"ד:) דמצורע חשוב כמת, ומעתה יש לומר שכיון שזממו החרטומים על משה מיתה, גם הם נענשו בצרעת שבזה נחשבים המה כמתים, ומהטעם הזה נתביישו לעמוד בפניו של משה, לאחר שנענשו מדה כנגד מדה בעבור זממתם, ובזה ניחא מה שנתקשינו לעיל מדוע חילק הכתוב לתרתי את שחין החרטומים ושחין מצרים.