מדוע אומר הקב”ה “וגם אני שמעתי”, כאילו יש עוד מישהו ששמע? מי עוד שמע?

ובכלל, המילה “וגם” לכאורה יתרה, וניתן היה לכתוב פשוט “ואני שמעתי את נאקת בני ישראל”.

ראיתי ב”באר הפרשה” שמביא בעניין זה כך –

“וביארו צדיקים אומרו ‘וגם’, כי כך היא הנהגתו של בורא עולם, כאשר ישמע איש את צעקת רעהו ויתמלא רחמים עליו לעמוד לימינו, להסיר ממנו כל צער ומכאוב, לכבד אותו ישמע ‘גם’ ה’ לקול נאקתו, ויפקדהו בדבר ישועה ורחמים”.

כלומר, כשאנשים בינם לבין עצמם שומעים איש את צעקת רעהו, ואנשים לא מרוכזים רק בכאב של עצמם אלא גם קשובים לזעקת זולתם, הדבר מביא לכך שגם הקב”ה שומע את תפילתם וצעקתם. וזהו “וגם אני שמעתי”- תחילה שמעו ישראל, זה את צעקת זה, וכשהתחילו לשמוע זה את זה, אזי “גם” הקב”ה שמע להם