"ויקרא אל משה" וכו'.

   וכאן יש א' זעירא. מפני ענוותנותו של משה רבינו, שרצה שיראה כתוב "ויקר" לשון מקרה, ולא כאילו דבר נהוג ורגיל הוא שה' קורא לו.

   אבל יש להקשות: והרי בפרשת משפטים (שמות כד, טז) גם-כן כתוב "ויקרא אל משה" ושמה לא רצה משה רבינו לכתוב א' זעירא (ומשה רבינו כתב את כל התורה מפי ה' יתברך. עיין בבא בתרא טו עמוד א), ומה נשתנה הפסוק הזה שבתחילת חומש ויקרא?

   והתשובה בדבר, מפני שכאן  היה "הקול הולך ומגיע לאוזניו, וכל ישראל לא שומעין" כדברי רש"י.

   אם-כן, כאן הוא המקום לענווה, כשלא ידעו כל העם שה' יתברך קרא לו, אז כתב משה רבינו א' זעירא.

   אבל בשאר המקומות, כל העם שמעו שהקדוש ברוך הוא קורא לו, ואם-כן מה ענווה יש בכך לכתוב בשאר המקומות א' זעירא אחר שכל העם שמע והיה עד לכך שה' יתברך קורא אליו.