פירש בעל התולדות יוסף. (בס' בן פרת יוסף ויחי) שיעקב הורה לכל זרעו ישראל. שתמיד יהיו מוכנים ומזומנים ברצון אמת. למסור את נפש למיתה למען שמו ית"ש באהבה. וזה במשמעות ויקרבו…למות. והוא מכלל מאמרם ז"ל (תמיד לב.) הרוצה שיחיה ימות. וכך דרשו עה"פ אדם כי ימות באוהל. שאין התורה וד"ת מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליהם. ובנועם אלימלך פירש. כי יעקב היה משווה לנגד עיניו תמיד. את יום המיתה. ובזה נתעלה ונזדכך. ולכן קרא ליוסף להוראה על תוספת הקדושה בעבודת הקודש. ובספה" מבואר. שהצדיק האמיתי נקרא 'יוסף'. על שם שתמיד מוסיף בעבודת הקודש. ובאגרא דכלה מהבני"ש כתב. כי כל ימיו של יעקב היו משתוקקים ליום מיתתו הגדול. והוא לפי המבואר בזוה"ק. (עי' ח"ג רצא: אידר"ז) ומעי"ז כתב בתפארת שלמה פרשת חיי שרה. ובפרשתן ויחי כאן עה"פ ויקרבו וגו' ויקרא לבנו ליוסף. ביאר בתפא"ש. שיעקב נתייחד ביחוד קדוש עם יוסף. ועי"ז היה בכוחו אח"כ לברך את השבטים. ובאור החיים הק' ביאר. כי שלושים יום טרם מותו. הצדיק מרגיש בסילוקו הקרב ובא עי"ש. (ועי"ז בשם משמואל ויחי תרפ"ד)