"וְלֹא אִתְּכֶם לְבַדְּכֶם אָנֹכִי כֹּרֵת אֶת הַבְּרִית הַזֹּאת וְאֶת הָאָלָה הַזֹּאת: כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵינוּ וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה עִמָּנוּ הַיּוֹם:"

הקב"ה כורת ברית עם עם ישראל אך הברית הזאת מתרחבת גם לדורות הבאים שאינם נמצאים כאן עדיין "ואת אשר איננו פה עמנו היום".

ולכאורה כאשר כורתים ברית כל צד מבין את משמעות ההתחייבות שהוא מקבל על עצמו ומבין שהברית מחייבת אותו לעמוד בזה ונותן לזה את הסכמתו. א"כ, כיצד ניתן לכרות ברית עם מי שעדיין לא נמצא כאן? כיצד אפשר לדאוג שהוא באמת יקיים את ההתחייבויות שהתקבלו במעמד הברית?

ואולי אפשר להסביר זאת בשתי נקודות, ונמחיש זאת ע"י סיפור:

אברך צעיר נכנס למרן החפץ-חיים זצוק"ל ובקשתו בפיו: זה עתה נולד לי בני בכורי במזל"ט, אני מבקש מרבינו הדרכה כיצד לחנך אותו? שאל אותו החפץ-חיים: בן כמה הילד? "בן חודש" ענה האברך. "איחרת בעשרים שנה!" ענה רבינו. כדי לחנך את בנך היית צריך לחנך את עצמך וכך בנך היה רואה אבא מחונך והיה מתחנך בעצמו, משום שהחינוך הוא בעיקר דוגמא אישית. וכמו שענה מרן הרב שטיינמן זצ"ל כשנשאל כיצד משפיעים על בנים או תלמידים, המשיל זאת לכוסות קטנים שעומדים מסביב וצמוד לכוס גדולה, אם נמלא את הכוס והיא תעלה על גדותיה, הכוסות הקטנים יתמלאו מעצמם. כך צריך כל הורה או מורה פשוט למלא את עצמו בתורה ומידות טובות ובניו / תלמידיו יתמלאו מאליהם.

והנקודה השנייה היא, שכאשר יש להורים דעה על דבר מסוים, אפילו שהם לא מדברים על זה ליד הילדים, הילדים חשים ומרגישים ויושפעו מאוד מאותה דעה. אם זה בהשקפה או ביראת שמים ובעצם בכל תחום.

ניתן להמליץ על כך את מה שכתוב "אל תגעו במשיחי" אלו תינוקות של בית רבן,  ואם תשב"ר נקראים "משיח" אז הרי על המשיח כתוב "והריחו ביראת ה' " אז גם הילדים יכולים לקלוט את דעתם של ההורים בהרחה בלבד.

אם כן, ודאי שניתן לכרות ברית עם הדורות שעדיין לא נולדו מכיוון שאם הוריהם יקיימו את הברית ישפיעו בכך על בניהם ועל בני בניהם.

נשתדל למלא את עצמנו בדעות טובות, מידות טובות, תורה ויראת שמים וכך נזכה לבנים חכמים ונבונים אוהבי ה' יראי אלוקים, אנשי אמת,  זרע קדש בה' דבקים ומאירים את העולם בתורה ובמעשים טובים ובכל מלאכת עבודת הבורא.