"ועתה ישראל מה ה' אלוהיך שואל מעימך כי אם ליראה"
משה רבינו פונה לכלל ישראל ואומר להם שהקב"ה מבקש מהם שיגיעו רק ליראת שמיים. שואלת הגמרא, וכי יראת שמיים היא דבר קטן? עונה הגמרא לגבי משה כן…
נשאלת השאלה, אם כן מה עושים? כיצד מגיעים ליראת שמיים אמיתית? מהי הדרך הנכונה בכדי לממש תכלית זו?
כאשר אדם לא לומד תורה, עלול הוא לחשוב שהוא יודע הכל, תחושת גאווה אופפת אותו…אך כאשר האדם עמל בתורה ה"ארוכה מארץ מידה ורחבה מיני ים" מיד ישנה הבחנה על מיעוט הידיעות והקטנות הקיימת ביחס לים הגדול…
ומעניין שאם ניקח את המילה 'ישראל' בפסוק ונדרוש אותה בראשי תיבות תתלבש תשובה לשאלתנו הנ"ל.
ישראל ראשי תיבות: יש שמחה רבה אם לומדים!
לימוד התורה בשמחה מוליד באדם השראת שכינה וענוה.
"אין השכינה שורה אלא מתוך שמחה"
כפי שניתן לראות בהמשך הפסוק:" ועתה ישראל- מה…"
'מה' רמז לענוה… כנזכר בדברי משה ואהרון:"ונחנו מה…"
"ועתה ישראל" – עמל תורה בשמחה.
"מה" – עניין הענוה…
"כי אם ליראה" – התוצאה! שהרי: "עקב ענוה יראת ה'."
מכאן משמע שאם אדם יעמול בתורה הקדושה ממילא מידות טובות, ענוה שמחה והשראת שכינה יהיו מנת חלקו. וממילא יראת שמיים. "כי אם ליראה"
'אם' לרמז על הפסוק:"אם בחוקותיי תלכו"
שעליו אמר רש"י:"שתהיו עמלים בתורה"
וזו התשובה, כדי להשיג יראת שמיים טהורה עלינו לעמול בכל כוחנו בדבר ה' – בתורה הקדושה.
"למען תלמד ליראה את ה' אלוהיך כל הימים"
הלימוד מביא ליראה!
ויהי רצון שנזכה לעמול בתורה מתוך נחת והרווחה אכ"יר.