וירא והנה הסנה ב'ער' ב'אש' ו'הסנה' א'יננו' א'כל' (ג, ב)

ר"ת י"ב כמנין שבטי ישראל וס"ת גמטריא 541 כמנין 'ישראל'. ללמדנו, כי הקב"ה הראה למשה מסר מיוחד להווה ולבאות עד סוף כל הדורות. עם ישראל נמצאים שקועים במצרים במ"ט שערי טומאה ונראה כי ח"ו אין להם תקומה, עומד משה רבנו וזועק מצער וכאב. מראה לו הקב"ה דבר מפעים, סנה בוער באש. והמדהים הוא, שאותו סנה אינינו אוכל, לא נשרף.

לרמוז לו בזה, כי אמנם עמ"י נמצאים בתוך כור הברזל בארץ מצרים, ונראה כי אבדה תקותם, אבל לך ותגאל אותם ותראה שלמרות המקום בו הם נמצאים, עדיין יש בכוחם לצאת מכל הטומאה הזו, כי כאשר יצאו הם ממצרים יזכו ויקבלו את התורה, למרות היותם שקועים במ"ט שערי טומאה, כי כנגדם יספרו הם מ"ט ימים ובהגיע יום החמישים יהיו ראויים הם לקבל תורה, ואף אטהר אותם מכל סיג של טומאה למרות שישנם עבירות שרק המיתה היא הכפרה, מ"מ כאשר ישמעו הם את הדיברה 'אנכי ה' ולא יהיה' תפרח נשמתם כי לא יהיה בכוחם הרוחני לשמוע כי פי המדבר אליהם, וכאשר יחזרו הם לתחיה ע"י קול השופר, אזי יהיו שלמים וראויים לקבל את התורה במלואה. ותכתב זאת לדור אחרון כי כאשר עמ"י עוברים כל מיני תלאות ובעיות, ומרגישים שכבר כשל כח הסבל, כי 'הסנה בוער באש', יזכרו וידעו הם שכל אותם תלאות לא יוכלו לשברם, כיון ש'הסנה אינינו אוכל', וכל זמן שהנר דולק אפשר לתקן.