דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַה' מִן הַבְּהֵמָה מִן הַבָּקָר וּמִן הַצֹּאן תַּקְרִיבוּ אֶת קָרְבַּנְכֶם:

כולנו בעלי בחירה חופשית וישנה אחריות גדולה למעשינו כמו שכתוב:"הַעִידֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ:

בטבעו של עולם רוב בני האדם בוחרים לנצל  את חייהם  בהטבה בעיקר למעגל הפנימי-לעצמם ולמשפחתם, ואילו המעט דואגים להייטיב ולתת מעצמם גם למען הרחוקים מהם אף כאשר אין להם שוב טובת הנאה.

" דבר " אם ניקח כל אות עם המילוי שלה נקבל:" ד -לת  ב -ית  ר -ש  הצירוף שנוצר עם משמעות הוא דלת (של) בית (עבור) עני-רש. כאשר אנו שומעים תקתוק בדלת ומעברה השני ניצב אדם שבאמת נצרך לעזרה, אם אתעלה מעל ההסתכלות הנמוכה וארתם לעזרתו ממילא עושה אני רצון אבי שבשמיים,ראשי תיבות המשך הפסוק: " א ל ב ני י שראל"(אבי) גימטריא 13 כמניין אהבה. החסד הגדול הזה זו גורם לאהבה גדולה בין הבריות וכן ביננו לבין ה'אחד'(גימטריא 13) הקב"ה.

" ואמרת אליהם " בורא עולם אומר לכולנו מסר גדול:" אדם כי יקריב …- מכם "

אם תקריבו מעצמיכם תמסרו נפש גם כאשר לא נח, לא נעים ואין חשק. אז ממילא מכ"ם, מידה כנגד מידה אעשה למענכם: "שַׁלַּח לַחְמְךָ עַל פְּנֵי הַמָּיִם כִּי בְרֹב הַיָּמִים תִּמְצָאֶנּוּ" ז"א האדם עצמו נהנה מעצם עשיית הטוב! ומפליא הוא שסופי התיבות של המשך הפסוק הוא 'נהנה' ( קָרְבָּ ן לַ ה ' מִ ן הַבְּהֵמָ ה )

חשוב מאוד להתמסר לדבר וזריזים מקדימים…דרך רמז:" מן הבקר " מהזריחה, מן הבוקר..שורש מילה זהה…כמו שכתוב:"את הכבש האחד תעשה בבוקר"  'כבש' מרמז על כבישת היצר הרע, ועדיף להיתגבר ולהיתאמץ בבוקר מתחילת חיינו ומתחילת היום.

ואם ניקח את המילים:" מן הבקר ומן הצאן " נקבל גימטריא 639  כמניין: "מסור עצמך גם לכך". השתדלות גדולה במסירות נפש בכל עניין בעבודת ה' משתלמת בכל מובני המילה…

ולכן כסיכומו של עניין " אדם לעמל יולד… (ובני רשף יגביהו עוף)"

כדי שחיינו יהיו עם כמה שפחות יסורים ומלאים בשמחה אמיתית חייבים להיתאמץ!

ויהי רצון שנתגבר נתעלה ונצליח בעבודתינו את בוראינו ושיתקיים בכל אחד מאיתנו:"עבדי יעקב ישראל אשר בך אתפאר"! אכי"ר.