מדוע המנורה היא סמל עצמאות?

בי"א בשבט תש"ט קבעה מועצת המדינה הזמנית את המנורה המעוטרת בענפי זית לסמלה הרשמי של מדינת ישראל. הסמל נוצר בהשראת הפסוקים בספר זכריה: "רָאִיתִי וְּהִנֵה מְּנֹורַת זָהָב כֻלָה … וְּשִבְּעָה נֵרֹתֶיהָ עָלֶיהָ … ּושְּנִַים זֵיתִים עָלֶיהָ" (זכריה ד, ב–ג), ואילו המנורה עצמה – הועתקה משער טיטוס שברומא. 

תפקיד המנורה במשכן, ומאוחר יותר בבית המקדש, הוא נושא לדיון תאולוגי בתלמוד, הכורך שתי שאלות: האם הקב"ה צריך שנאיר לו את בית המקדש, והאם הוא זקוק לקורבנות שאנו מקריבים? דיונים אלו מופיעים במסכת מנחות (פו ע"ב) כמדרש לפסוק "צַו אֶת בְּנֵי ִיׂשְּרָאֵל וְּיקְּחּו אֵלֶיָך שֶמֶן זִַית זְָך" (ויקרא כד, ב): 

אמר רבי שמואל בר נחמני:  "אליך" ולא לי, לא לאורה אני צריך. שולחן בצפון ומנורה בדרום. אמר ר' זריקא, אמר ר' אלעזר, "לא לאכילה אני צריך, ולא לאורה אני צריך" 

שאלות דומות מופיעות, בסגנון אחר, במסכת שבת (בבלי, שבת כב ע"ב) מפיו של סגי נהור ידוע (ראה ברכות נח ע"א): 

מתיב רב ששת: "מחוץ לפרוכת העדת יערך" (ויקרא כד, ג), וכי לאורה הוא צריך? והלא כל ארבעים שנה שהלכו בני ישראל במדבר לא הלכו אלא לאורו! אלא, עדות היא לבאי עולם שהשכינה שורה בישראל.

 מדרשים אלו גורסים שאין לקב"ה צורך בעבודות הנעשות בבית המקדש, אלא מטרתן של עבודות אלו לזכות את עם ישראל במצוות: 

כביכול אמר הקב"ה למשה: אמור לישראל – לא בשביל שאני צריך לאורכם, אני אומר לכם להדליק נז, אלא בשביל לזכותכם, וכן הוא אומר "ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר" (ישעיהו מב, כא). 

בהקשר זה מוזכרים גם חלונות בית המקדש שבנה שלמה המלך המוכיחים שאין הוא יתברך צריך לאור: "ויעש לבית חלוני שקופים אטומים" (מלכים א, ו): "תנא: שקופין [מבפנים[ ואטומים [מבחוץ], לא לאורה אני צריך…" שם). תכלית בית המקדש והעבודה שבו איננה לשום צורך של הקב"ה, בין אם מדובר באור הנרות ובין אם בקורבנות שמעלים על המזבח: 

תדע לך, בא וראה כשאדם בונה בית והוא עושה חלונות בתוך ]ביתו[, והוא מבקש שיהא האור נכנס, הוא עושה את החלונות צרות מבחוץ ורחבות מבפנים. למה? כדי שיהא האור נכנס מבחוץ ומאיר מבפנים, וכשבנה שלמה את בית המקדש לא עשה כן את החלונות, אלא צרות מבפנים ורחבות מבחוץ, כדי שיהא האור יוצא מבית המקדש ומאיר מבחוץ, שנאמר "ויעש לבית חלוני שקופים אטומים" (מלכים־א ו, דׂ), להודיעך שכולו אור ואינו צריך לאורה משלך (מדרש תנחומא, פרשת בהעלותך, סימן ב). 

בתחילת פרשת בהעלותך מביא רש"י מן המדרש כי אהרן הכהן, הממונה על עבודות המשכן ומי שיכול להיכנס לקודש הקדשים פעם בשנה, נפגע מכך שלא הוא ולא אחרים משבטו השתתפו עם הנשיאים בחנוכת המשכן:

אתה מוצא למעלה אחד עשר שבטים הקריבו… חוץ מנשיאו של לוי, ומי היה נשיאו של לוי? זה אהרן, שנאמר "ואת שם אהרן תכתוב על מטה לוי" (במדבר יז, יח), ואהרן לא הקריב עם הנשיאים, והיה אומר: "אוי לי שמא בשבילי אין הקב"ה מקבל שבטו של לוי"… אמר לו הקב"ה למשה: לך אמור לאהרן "אל תתירא, לגדולה מזו אתה מתוקן". לכך נאמר: "דבר אל אהרן ואמרת אליו בהעלותך": הקרבנות, כל זמן המקדש קיים הן נוהגין אבל הנרות לעולם – "אל מול פני המנורה" וכל הברכות שנתתי לך לברך את בני – אינן בטלין לעולם. )מדרש תנחומא, פרשת בהעלותך, סימן ה). 

שואל הרמב"ן: "והנה דבר ידוע שכשאין בית המקדש קיים והקרבנות בטלין מפני חורבנו אף הנרות בטלות!    (רמב"ן במדבר ח, א), ואם כך, מה בא המדרש ללמדנו? 

הרמב"ן מפרש ששנים רבות לאחר תקופת משה ואהרן, בימי החשמונאים, התברר כי עבודת העלאת הנרות של אהרן הייתה בעלת ערך חשוב יותר בעיני הקב"ה מאשר הקורבנות שהביאו הנשיאים. חשיבות המנורה נבעה דווקא משום שמצוותה נועדה להתקיים גם לאחר שהקרבת הקורבנות נפסקה. הדלקת הנרות בחנוכה מדי שנה ושנה היא הזיכרון התמידי להדלקת הנרות המקורית, "שהיא נוהגת אף לאחר חורבן בגלותנו". דעתו של אהרן נחה כשהבין שבחלק בניו תיפול חנוכת המקדש בימי החשמונאים וחג החנוכה יירשם לזכותם של הכוהנים.

כאן מתבטא העיקרון כי יש עדיפות לעבודת המנורה בשל נצחיות עבודתה. רק במבט לאחור, דהיינו יותר מאלף שנים אחרי שאהרן "הֶעֱלָה נֵרֹתֶיהָ כַאֲשֶר צִ וָה ה' אֶת מֹשֶה", יכלו בעלי המדרש לראות במנורה שטיהרו החשמונאים את האירוע שעליו דיבר ה' אל משה בפרשת בהעלותך. 

האם דור המשכן יכול היה לחזות מראש את משמעות דבר ה' אל אהרן והשלכותיו לעתיד לבוא? מסופקני. משום כך, ייתכן שעבורנו מה שהובטח אז לאהרן איננו בלעדי לימי החשמונאים. דורנו שהתאושש מהנורא מכול וזכה לאחר אלפיים שנות גלות למדינה, הוא זה שרואה בעיניו את חזון התגשמות עצמאות ישראל אף ללא חזרת המקדש. 

על כך אמרו חכמי המדרש, ש"הקרבנות, כל זמן שבית המקדש קיים הן נוהגין, אבל הנרות לעולם…" (מדרש תנחומא שם). כמה נאה אפוא שהמנורה, המסמלת את נצחיות עבודת ה', היא סמל עצמאותנו המדיני.