על הפסוק "ויהיו כל מעשינו לשם שמים", אןמרים חז"ל- שכל פעולה ופעולה שאתה עושה, תכוון שזה לשם שמים. אתה עובד כדי שיהיה לך כסף לתת צדקה ולקנות צורכי מצווה. אתה אוכל כדי שתוכל לברך. אתה ישן כדי שיהיה לך כוח לעבודת הבורא, וכן הלאה. ועל זה נאמר "רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות". אתה גם כך עובד, אז בוא תרוויח מזה מצווה. אתה גם כך אוכל, אז בוא תרוויח מזה מצווה. אתה גם כך ישן, אז הוא תרוויח מזה מצווה, וכן הלאה.

אך באותה מידה, זה לעומת זה, זה גם להיפך. אדם שאוכל כדי שיהיה לו כוח לדבר עבירה, אז גם האכילה שלו, היא בגדר עבירה. שהרי ה' נתן לך את האוכל כדי שתעשה בו מצווה ולא עבירה.

אך אחרי שחזרת בתשובה, אז מכיוון שעם הכוח שיש לך מהאכילה שאכלת לדבר עבירה, אתה משתמש לדבר מצווה, לכן העבירה שלך על זה שאכלת לדבר עבירה, הופכת לך כעת לזכות.

וזה הכוונה שהזדונות, הכוונה לאכילה שאכלת (כדי שיהיה לך כוח לעשות עבירה), נהפכות לך לזכויות. כי אתה משתמש כעת בכוח הזה של האכילה, לדבר מצווה.

ע"פ זה מובן אולי, מדוע זה רלוונטי רק למי שחוזר בתשובה מאהבה.

כי זה שחוזר בתשובה מיראה, אז אפשר לומר שמה שבעיקר מאפיין אותו, זה שמעכשיו, הוא בסך הכול מפסיק לעשות עבירות (מצוות לא תעשה).
לעומתו, זה שחוזר בתשובה מאהבה, אז אפשר לומר שמה שבעיקר מאפיין אותו, זה שמעכשיו, הוא מתחיל לעשות מצוות (מצוות עשה).
יוצא אם כך, שזה שחוזר בתשובה מיראה, נמצא כעת בחוסר מעש. ולכן הדבר היחיד שקורה הוא, שהעבירות שלו נהפכות לשגגות- כאילו הוא לא עשה כלום.

לעומתו, זה שחוזר בתשובה מאהבה, אז בכוח שבו הוא עשה עבירות, הוא משתמש כעת בלעשות מצוות. ולכן העבירות שלו נהפכות לו לזכויות.