ומה טעם פתח בבראשית

                                                                  רש"י, בראשית א, א)

מה בין פרשת בראשית לפרשת החודש?

אמר רבי יצחק: לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מ'החודש הזה לכם' (בא, יב:ב), שהיא מצווה ראשונה שנצטוו בה ישראל, ומה טעם פתח בבראשית, משום 'כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים' (תהלים, קיא:ו), שאם יאמרו אומות העולם לישראל לסטים אתם, שכבשתם ארצות שבעה גויים, הם אומרים להם כל הארץ של הקב"ה היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו (רש"י, בראשית, א:א).

 עובדה היא שקביעתו של רבי יצחק, לגבי זכותו של עם ישראל על ארץ ישראל, מעולם לא זכתה להכרה הראויה לה. אומות העולם מימי קדם עד היום מאשימים את ישראל, "לסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה גויים". יפתח הגלעדי בימי השופטים הוא זה שהשתמש לראשונה בטענתו של רבי יצחק וללא הועיל. הוא ניהל מערכת דיפלומאטית עם מלך בני עמון שאיים במלחמה אם לא יקבל בחזרה שטחים שבני ישראל כבשו בעלותם ממצרים.

 במאמץ דיפלומטי אחרון, יפתח ניסה לשכנע את מלך בני עמון לרדת מתביעותיו: "הֲלֹא אֵת אֲשֶׁר יוֹרִישְׁךָ כְּמוֹשׁ אֱלֹהֶיךָ אוֹתוֹ תִירָשׁ; וְאֵת כָּל אֲשֶׁר הוֹרִישׁ ה' אֱלֹהֵינוּ מִפָּנֵינו אוֹתוֹ נִירָש" (שופטים, יא:כד). התוצאה הייתה מלחמה שהסתיימה בניצחון גדול מאוד לבני ישראל: "וַיַּכֵּם מֵעֲרוֹעֵר וְעַד בֹּאֲךָ מִנִּית עֶשְׂרִים עִיר וְעַד אָבֵל כְּרָמִים מַכָּה גְּדוֹלָה מְאֹד וַיִּכָּנְעוּ בְּנֵי עַמּוֹן מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (שם, לג).

 יתירה מזו, מדוע קבע רבי יצחק ש"החודש הזה" היא המצווה הראשונה? הרי יש מילה וגיד הנשה שקדמו לה. ובספר החינוך מובא שמצוות פרו ורבו בספר בראשית היא המצווה הראשונה!

  האם משתמע מכך שדעתו של רבי יצחק לגבי "החודש הזה לכם" היא שלילת מקומם הראשוני של המצוות האחרות או שיש בבחירה זו שלו מטרה מסוימת? הרי עיקר הדגש בדבריו הוא שהתורה היא לא רק ספר חוקים ומשפטים של מצוות עשה ולא תעשה, אלא, גם הוכחה כלפי העולם של הבטחת הבורא לאבות האומה.

אלא, כמדומני, מאחר ורבי יצחק חיזק את דבריו בטענה כי "ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו", בכך הוא בעצם מרמז לנו על מצב הפוך שבו אף מעם ישראל הקב"ה יטלנה, כפי שנאמר בספר ויקרא, בפרשת בחוקותי, "וְאֶתְכֶם אֱזָרֶה בַגּוֹיִם וַהֲרִיקֹתִי אַחֲרֵיכֶם חָרֶב וְהָיְתָה אַרְצְכֶם שְׁמָמָה וְעָרֵיכֶם יִהְיוּ חָרְבָּה" (כו: לג). לכן, יכול להיות גם מצב שבו עם ישראל יימצא בגלות כאשר יתקיים הצד השני של המטבע, דהיינו "נתנה להם וברצונו נטלה מהם".

 ומכאן המשמעות העמוקה של דבריו של רבי יצחק: "לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מהחודש הזה לכם, שהיא מצווה ראשונה, שנצטוו בה ישראל". מצווה זו חשובה במשנתו של רבי יצחק, לא מפני שהיא ראשונה אלא מפני מהותה. מצווה זו היא שמשליטה את עם ישראל על לוח השנה כאשר הסמכות ניתנה לבית הדין שבארץ ישראל לקבוע את החודשים, החגים ועיבור השנים.

  בשונה מ"פרשת החודש", "פרשת בראשית" מעידה על היות יום השבת נתון קבוע שאיננו ניתן לשינוי על ידי איזושהי סמכות. העולם נברא בששת ימי בראשית ומאז ועד עתה יש מחזור שבועי שמתחדש במוצאי כל יום שביעי ואינו תוצאה של חישובים אסטרונומיים כאלו או אחרים, שבהם בני אדם יכולים לקבוע את סדרם. עובדה זו, לגבי מחזור יום השבת, היא זאת שהתקבלה אצל אומות העולם ללא עוררין. יום השביעי היה, מאז ומתמיד, נתון קבוע מששת ימי בראשית אצל כל מוקירי התנ"ך וסיפור בריאת העולם.

 ולכן, רבי יצחק רוצה לומר לנו: אילו עם ישראל היה נשאר תמיד בארץ ישראל לא היה משנה במאומה אם בעולם הרחב היו האומות מונים את ימי השבוע בצורה אחרת כזאת שהייתה מבטלת את מקומו של יום השבת כנתון קבוע מששת ימי בראשית. ולכן ניתן היה, לכאורה, להתחיל את התורה מ"החודש הזה לכם" ולא מ"בראשית", כי בארץ ישראל ניתן היה לשמור על יום השבת כהווייתו כפי שאנו שולטים על החודשים, החגים ועיבורי שנה. אבל מאחר ו"ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם", יש אפשרות שעם ישראל יפוזר בין העמים, ויקשה עליהם מאוד לשמור את השבת אם לא תהיה מחזוריות של שבוע ימים, לכן היה צורך להתחיל את התורה מ"בראשית ברא" כדי שהגויים יכירו ביום הזה.

 רבי יצחק לא חשב שהגויים מסוגלים לשנות את דעותיהם לגבי בעלות עם ישראל על ארץ ישראל בגלל פרשת בראשית. הוא בודאי היה מודע לניסיון שצבר יפתח הגלעדי. מאידך, רבי יצחק לא רצה להכריז כלפי העולם שמצבו של היהודי בגלות תלוי ביחס של הגויים ליום השבת ומקומו בלוח. משום כך, הוא הציג את הדברים כפי שאמרם, דהיינו, אילו עם ישראל לא היה גולה מארצו ניתן היה להסתפק ב"החודש הזה לכם".

הנכון הוא שמעולם לא היה קל ליהודי להימנע מלעבוד בשבתות בהיותו בגלות, אבל לפחות הוא וגם הגויים שבתוכם חי, ידעו את היום בשבוע שחל בו שבת. אחרי מלחמת העולם השנייה, עלתה הצעה בארגון האומות המאוחדת להנהיג תיקונים בלוח השנה שכתוצאה מכך יום השבת של בראשית היה יוצא מהמחזור הקבוע שלו ונע לימים אחרים בשבוע. רק הודות להתנגדות ארה"ב במענה לדרישת דתות המושפעות מהתנ"ך נגנזה ההצעה. בכך נתקיימה דעתו של רבי יצחק בדבר חשיבותה של פרשת בראשית לעומת פרשת החודש.