עה"פ בקהלת. דברי חכמים כדרבנות וכמשמרות נטועים וגו'. דרשו ז"ל (חגיגה ג:) מה דורבן זה מכוון את הפרה לתלמיה. להוציא חיים לעולם. אף ד"ת מכוונין את לומדיהן מדרכי מיתה לדרכי חיים. אי מה דורבן זה מיטלטל. אף ד"ת מטלטלין. ת"ל משמרות. אי מה מסמר זה חסר ולא יתר. אף ד"ת חסירין ולא יתירין. ת"ל נטועים. מה נטיעה זו פרה ורבה. אף ד"ת פרין ורבין. ובעלי אסופות שניתנו מרועה אחד. הם ת"ח שיושבין באסופות ועוסקין בתורה. שניתנה מרועה א'ל אחד.מפי פרנס אחד. מפי אדון כל המעשים ברוך הוא. לפי הגמרא הנ"ל יושכל לנכון. מה שמסופר בירושלמי חגיגה (פ"ג ה"א) דשבעה זקנים ת"ח נתכנסו בבקעת רמון לעבר את השנה. וערכו ביניהם מעשה לסימן ואות. שמשמים הסכימו עמהם. ולקחו אבן שיש. וכל אחד תחב באבן מסמר אחד. ונעשה להם נס. והמסמרים שקעו באבן כאילו שהיה עיסה עי"ש. והוא דבר הכתוב הנ"ל בת"ח המתאספין בקודש. שהם כמשמרות ומסמרין. ופרים ורבים ללא חסרון פגם והעדר. והבן.