הנה מבו' בעירובין ע: דאחד מן השוק שמת מבעוד יום והניח לבן חצר שעירב את ביתו מועיל העירוב אף על הבית שישרש אי מת מבעוד יום אבל משחשיכה לא דאין עירוב חל אלא בכניסת שבת.

ועיין ברשב"א שביאר שהחידוש הוא דאף שבשעת עשיית העירוב לא היה הבית שירש כיון דבשעת חלות העירוב שזה בבין השמשות כבר מת אז נגרר הבית שירש עם הבית של היורש, אמנם רש"י פליג בזה וסובר שאם מת אחר שעירב לא מהני העירוב.

 ונראה דפליגי אי עירוב חל ממילא או דבעי דעת להחיל היתר על ביתו, דלהרשב"א עירוב חל ממילא אמנם רש"י סובר דבעי דעת על ביתו.

אמנם המעיין יראה דברשב"א מדוקדק שיש חפצא למעשה עירוב ועיקר העירוב חל על ביתו אלא דנגרר הבית שירש אחר ביתו שלו, וצ"ע.