השבת אנו מתחילים את חומש שמות המתאר את הגלות למצרים ואת הגאולה.

החומש פותח : "וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה אֵת יַעֲקֹב אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ."

מביא רש"י: "ואלה שמות בני ישראל" – אף על פי שמנאן בחייהן בשמותן, חזר ומנאן במיתתן, להודיע חבתן שנמשלו לכוכבים – שמוציאן ומכניסן במספר ובשמותם, שנאמר: (ישעיהו מ כו): "המוציא במספר צבאם לכולם בשם יקרא" (שמות רבה).

ולכאורה מה הקשר ומה הדמיון כאן לכוכבים.

זה שה' מכניס את הכוכבים במספר, כי לכל אחד יש תפקיד ומזל.

מה הקשר וההשוואה לירידת בני ישראל למצרים?

ואמנם מצינו שנמשלו ישראל לכוכבים, אך מדוע הוזכר הדבר כאן?

אך התשובה היא כי מטרת ירידת ישראל למצרים אינה בשביל עצמם בלבד.

אינה רק בשביל לזכך אותם בכור ההיתוך.

אלא גם על מנת לפרסם את גדלות ה' בעולם. את יכולתו לשדד מערכות ולשלוט בעולם.

חיזוק האמונה וההשגחה הפרטית.

וממילא כפי שהכוכבים באים ללמד על גדלות הבורא יתברך, כך עם ישראל.

בתהילים נאמר "כִּי אֶרְאֶה שָׁמֶיךָ מַעֲשֵׂי אֶצְבְּעֹתֶיךָ יָרֵחַ וְכוֹכָבִים אֲשֶׁר כּוֹנָנְתָּה".

באמצעות התבוננות בצבא השמיים מכירים את ה'.

כך גם הענין בעם ישראל. באמצעות התבוננות בהם, מכירים את ה'.

זוהי ההשוואה בין ישראל לכוכבים.

נשמה של כל יהודי מאירה את אור ה' על כל היקום. על היהודי לזכור זאת.

הדברים אמורים לגבי מספר תחומים.

גם לגבי ההתייחסות שלנו אל החברים והמכרים וביחוד ההתייחסות כלפי הילדים שלנו ובני הזוג שלנו.

כפי שהכוכבים אולי נראים מרחוק זהים, אך כאשר מתקרבים מגלים שכל כוכב נראה אחרת ויש לו מסלול אחר. כך גם אצל בני האדם.