דע לך כי כל סדר חגי השנה, נרמזים בתורה הקדושה, בשמות פרשיות התורה, מ'בשלח' שכנגד 'פסח' ועד 'כי תישא' שכנגד 'פורים'.

ואלו הן לפניך:

בשלח- "ויהי בשלח פרעה את העם" הוא יציאת מצרים, כנגד 'פסח'.

יתרו- יש בו מתן תורה, כנגד 'חג שבועות'.

משפטים- מרמז על 'עשרת ימי תשובה' מראש השנה ועד יום הכיפורים שבהם כל באי עולם עומדים למשפט.

תרומה- יש בה בנית המשכן מרמז על חג הסוכות שהקב"ה שוכן ומסכך על בניו כמו במשכן.

תצוה- "ואתה תצוה אל בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלות נר תמיד" הוא כנגד 'נרות חנוכה' וכן כל הפרשה מדברת על בגדי הכהנים והכהן הגדול, כנגד החשמונאים הכהנים, שעל ידיהם היה את כל נס החנוכה.

כי תישא- יש בה את חטא העגל ותפילת משה, שאמר "ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת"(כי תישא פרק לב' פסוק לב') אשר כל זה כנגד 'פורים' שנענשו ישראל על שהשתחוו לצלם נבוכדנצר, ויש בו ביטול העבודה זרה של המן עמלק ותיקונה, והכל על ידי זכותו של משה רבנו, כידוע שהמן הפיל פור דיקא בחודש אדר שבו נפטר משה רבנו, כשם שהערב רב אמרו בעגל "כי זה משה האיש לא ידענו מה היה לו" שחשבו שנפטר ולא ידעו כי גדולים צדיקים במיטתם יותר מבחייהם, כי ביום שבו נפטרים אזי נחשב כאילו נולדו באותו יום והוכפל כוחם, חוץ מהפשט שגם נולד משה ב- ז' באדר.

לכן בזמן שהתפלל מרדכי, מובא במדרש שהלך אליהו דוקא למשה, והזכיר לו את שמסר נפשו על ישראל בעגל, לאמור "ואם אין וכו" ועל כך נענע לו משה כששמע על מרדכי היהודי הנמצא בעולם למטה, שיתפלל מרדכי מלמטה ואני מלמעלה ונבטל את הגזרה, ועל כן לאחר הישועה חזרו ישראל וקבלו את התורה מרצון, כמאמר חז"ל: הדור קבלוה בימי אחשורוש ונחלש כוח העבודה זרה מן העולם ועלתה קרן היהדות, כלשון הפסוק "ורבים מעמי הארץ מתיהדים".