ויאמר מואב… עתה ילחכו הקהל את כל סביבותינו כלחוך השור את ירק השדה

(במדבר כב' ד')

צריך לבאר מדוע נקטו דווקא בדימוי זה של שור? והלא דבר הוא… רש"י ז"ל על המקום כותב שכיון שכל מה שהשור מלחך אין בו סימן ברכה (והוא מהמדרש). אמנם, נראה להוסיף עוד טעם. שהרי מואב שנאו את ישראל כבר קודם ואפילו שהם באו בטענת פחד מעם ישראל, גם שנאה היתה טמונה באמתחתם. שהרי בסוף הפרשה הקודמת (חוקת), הביא רש"י, שגם למואביים באו ישראל בבקשה שיתנו להם לעבור דרכם והם יקנו מהם מזון ושתיה במחיר מלא! והם סירבו… ואם כן מדוע פתאום הם פוחדים שהם יאכלו להם את גידוליהם? אלא על כרחך שהם פשוט לא רצו בהם מרוב שנאתם….

במסכת שבת (פ"כ מ"ד) יש דין במשנה, 'נוטלין מלפני בהמה זו ונותנין לפני בהמה זו בשבת' ולא חוששים שמא זה טלטול שלא לצורך כי בהמה אינה קצה במזון שהיה לפני חברתה, כל זה דוקא בשאר בהמות כגון חמור, אבל מזון שהיה לפני שור אסור להעבירו וליתנו לפני בהמה אחרת כיון שהאוכל נמאס מהריר שלו והבהמות מואסות בזה. לפי זה אתי שפיר הדימוי של השור המלחך, מואב טענו שהרי הם כל כך מתעבים את עם ישראל, שאם הם (ישראל) רק יאכלו מהאוכל שלהם שוב לא יוכלו כבר הם (מואב) לאכול מהאוכל הזה…