אומרת המשנה- בעשרה מאמרות ברא הקב"ה את העולם, שנאמר "ויאמר אחוקים יהי אור ויהי אור", ויאמר אלוקים יקוו המים אל מקום אחד ותראה יבשה ויהי כן", "ויאמר אלוקים תדשא הארץ…ויהי כן", וכן הלאה…

אך חז"ל אומרים, שלא רק בימי בראשית, ברא הקב"ה את העולם, אלא בכל רגע ורגע נתון, בורא הקב"ה את העולם מחדש, שנאמר "יוצר אור ובורא חושך עושה שלום ובורא את הכל, המאיר לארץ ולדרים עליה ברחמים ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית".
לא כתוב- "יצר אור וברא חושך", בלשון עבר. אלא- יוצר ובורא בלשון הווה.

ז"א שבכל רגע ורגע, הקב"ה אומר- "יהי אור", "יקוו המים", "תדשא הארץ", וכן הלאה…

ז"א שאם הקב"ה יפסיק רגע אחד מדיבורו, אז העולם חוזר לתוהו ובוהו.
{{{ מזכיר לי אגב את דברי חז"ל שאמרו- "בכול יום ויום יצרו של אדם מתגבר עליו, ולולא הקב"ה עוזרו, אינו יכול לו".
אז כמו שהקב"ה בכול רגע ורגע נלחם ביצר הרע, ואלמלא כן, אז האדם חוטא, כך בכל רגע ורגע הוא בורא את העולם, ואלמלא כן, העולם הופך לתוהו ובוהו. }}}

אך חז"ל אומרים עוד משהו- שהעולם מתקיים בזכות התורה שאנו לומדים, שנאמר "אם לא בריתי יום ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי"

ז"א שאם העולם יפסיק רגע אחד מלימוד תורה, אז העולם חוזר לתוהו ובוהו.
{{{ כפי שה' אמר לישראל במעמד הר סיני- אם אינל מקבלים את התורה, כאן תהיה קבורתכם.}}}

ואני חושב שאלו לא שני דברים נפרדים שמקיימים את העולם, אלא דבר אחד שקשורים זה בזה.

שכן, אומרים חז"ל, שכאשר אדם לומד תורה, אז הוא גורם לקב"ה ללמוד גם יחד איתו, את אותם דברי תורה כנגדו.

{{{ מזכיר לי אגב, את דברי חז"ל שאמרו, שכאשר אדם קורא (לומד) דברי תורה שכתב אדם שנפטר, אז הוא גורם לאותו נפטר, לומר גם כן את מה שכתב, שנאמר "דובב שפתי ישנים". }}}

אז כאשר אנו לומדים תורה, אז גם הקב"ה כנגדנו לומד תורה.
ומה כתוב בתורה?
"יהי אור", "יקוו המים", "תדשא הארץ", וכן הלאה…

כך שמה שאני בא לומר, שע"י לימוד התורה שלנו בכל רגע ורגע נתון, אז אנו אלו שגורמים במקביל לקב"ה בכל רגע ורגע נתון, לברוא את העולם.

אם כך, אז יוצא שהעולם לא עומד על החומר, אלא על הבל פינו שלומדים תורה. ומה זה הבל פה?
אוויר חסר משקל וחסר ערך (חשיבות).
וזהו שנאמר "תולה ארץ על בלי מה".

המילה "מה", רומזת לביטול עצמי, כפי שאמרו משה ואהרון- "ונחנו מה"- אנחנו חסרי ערך.

ז"א שבמה תלוי קיומו של העולם?
בדבר שהוא חסר ערך- במילים שאנו מוציאים מהפה (הכוונה כמובן לדברי תורה).

אך חז"ל לקחו את הפסוק הזה "תולה ארץ על בלי מה", לעוד כיוון ואמרו- אל תקרא "בלי מה", אלא- "בלימה".

לומר לנו, שהעולם עומד בזכות אלו שבולמים פיהם בשעת מריבה, שנאמר "תולה ארץ על בלימה".

ז"א שבמה תלוי קיומו של העולם?
בזכות אלו שמתאפקים ושותקים ולא פותחים את הפה (הכוונה כמובן בשעת מריבה).

אך ע"פ דברינו, אני רוצה לקחת את הפסוק "תולה ארץ על בלי מה" לעוד כיוון ולומר- אל תקרא "בלי מה", אלא- "במילה" (אותן אותיות).

לומר לנו, שהעולם עומד בזכות המילים של התורה שאנו מוציאים מהפה, שנאמר "תולה ארץ על במילה".

אז אחרי שבפרשיות תזריע מצורע, לומדים למה גורמת לשון הרע, ומבינים מהי חשיבות השתיקה (הבלימה) , כעת בדרכנו לחג השבועות, נלמד מהו ערכו של הדיבור שבו תלוי העולם (במילה)