"ולא קם נביא עוד בישראל כמשה אשר ידעו ה' פנים אל פנים לכל האתת והמופתים אשר שלחו ה' לעשות בארץ מצרים לפרעה ולכל עבדיו ולכל ארצו". (דברים פ' לד' פס' י' יא').

וכתב הרמב"ן (שם פס' יא') "והנה גם לשאר הנביאים נעשו אותות ומופתים כאליהו ואלישע שעשו מופתים רבים אבל ההפלגה למשה רבינו בהם אמרו במדרש כל הנביאים כולם היו עושים ניסים על ידי תפלה כחמה לאלישע ובן הצרפית ועצירת גשמים לאליהו ובן השונמית לאלישע אבל משה מיד היה עושה[1]". והדבר צ"ב הוא, וכי ע"י תפילה אין במעשיהם משום נס.

והנה בגמ' בקידושין (דף כט ע"ב) איתא "כי הא דרב יעקב בריה דרב אחא בר יעקב שדריה אבוה לקמיה דאביי כי אתא חזייה דלא הוה מיחדדין שמעתיה א"ל אנא עדיפא מינך תוב את דאיזיל אנא שמע אביי דקא הוה אתי הוה ההוא מזיק בי רבנן דאביי דכי הוו עיילי בתרין אפי' ביממא הוה מיתזקי אמר להו לא ליתיב ליה אינש אושפיזא אפשר דמתרחיש ניסא על בת בההוא בי רבנן אידמי ליה כתנינא דשבעה רישוותיה כל כריעה דכרע נתר חד רישיה אמר להו למחר אי לא איתרחיש ניסא סכינתין".

ובמהרש"א שם (ד"ה אפשר) הקשה "וגם אם יתרחש ניסא יהיו מנכין לו מזכויותיו" וכו', ותירץ "דודאי סמך אביי על חסידותו ושמתוך תפילתו לא יהיה ניזוק ויהרוג את המזיק ואין זה מקרי נס".

ומבואר שתפילה אינה נס, אלא המתפלל בטבע הוא שתיענה תפילתו, וזה מש"כ במדרש שהביא הרמב"ן שרק משה עשה נס, שאליהו ואלישע התפללו, ואין תפילה נס, משא"כ משה עשה נס, שאף בלי תפילה הצליח. 

ולמדנו בזה דבר אחד: "תפילה אינה נס".          

[1] והוסיף הרמב"ן שם "ואין המדרש הזה ברור".