אז בסיעתא דשמיא, הנה שלי על פרשת 'ויגש' –

אחרי שיוסף נודע לאחיו, הוא מבקש מהם להביא את יעקב ולהתיישב בארץ גושן.
נשאלת השאלה מדוע לבקש מהם לגלות?
למה לא להמשיך להתנהל כמו בשנתיים הראשונות של הרעב ולשלוח אוכל ממצרים לכנען?
אם בשביל איחוד המשפחה עם יוסף, לא ברור האם זה מצדיק ירידה מהארץ, כי הרי ניתן להגיע לביקורים הדדיים ולהיפגש.

אז אנסה לטעון כך-
רגע לפני שיוסף מתגלה לאחיו ומבקש מהם לרדת מהארץ ולגלות,
כשיהודה אומר ליוסף שאינו יכול לחזור ליעקב בלי בנימין, יוסף לא יכול להתאפק ומבקש שכל המצרים יצאו וישאירו אותו ואת אחיו לבד.
מפשוטו של מקרא(ולא רק) נראה שחוסר היכולת להתאפק הוא בלתי נשלט ולא צפוי.
רש"י מסביר שהוא לא רצה שהמצרים יראו שהאחים מתביישים במכירתו, אך עדיין, ברגע שנתן קולו בבכי – כולם הבינו שאלו אחיו.
" וַיִּתֵּן אֶת-קֹלוֹ, בִּבְכִי; וַיִּשְׁמְעוּ מִצְרַיִם, וַיִּשְׁמַע בֵּית פַּרְעֹה"
מיד אחר כך יוסף מבקש מהם להביא את יעקב ולהתיישב בגושן – ומיד אחר כך זה כבר מגיע כציווי של פרעה וזה החלק הקריטי:
" וְאַתָּה צֻוֵּיתָה, זֹאת עֲשׂוּ"
וכאן נסיון התרוץ שלי –
יוסף ידע שפרעה יצווה כך.
מהרגע שפרעה גילה שיש ליוסף אחים ואבא, יוסף הבין שהולך להגיע ציווי פרעה להביאם.
ומדוע?
פשוט – הרי אם עברי אחד(יוסף) התגלה כ"מכרה זהב" שהפך את פרעה לכ"כ חזק ועשיר – בוודאי ניתן לשער שאם יעבדו אצלו עוד כמה עבריים, יהיה אף יותר חזק ועשיר.
לכאורה פרעה מבטיח להם הטבות ופינוקים, אבל עדיין מדובר בציווי.
ואם נניח היו מחליטים לסרב, הרי שהוא גם יכול להחליט לא לכלכל אותם מרחוק בחמש השנים הבאות. הוא עדיין מעל יוסף.

עד כאן.

במאמר מוסגר אוסיף שגם ההימור הזה השתלם לפרעה בטווח הקצר שהרי בתקופת ההתיישבות של יעקב ובניו, מצרים אכן הפכה לאמפריה.