בס"ד ויגש מו יט                                                                       עטיה דניאל 0548417012

"בְּנֵי רָחֵל אֵשֶׁת יַעֲקֹב יוֹסֵף וּבִנְיָמִן"

וכתב רש"י בד"ה: בני רחל אשת יעקב. ובכולן לא נאמר בהן אשת, אלא שהיתה עיקרו של בית.

והנה נאמר פסוק כעין זה כבר לעיל בפרשת וישלח, ושם נאמר: (ל"ה כ"ד) "בְּנֵי רָחֵל יוֹסֵף וּבִנְיָמִן", ויש להבין למה שם לא נאמר "אשת יעקב", ללמדנו שרחל עיקרו של בית, והמתינה התורה לכתוב זאת רק בפרשתנו.

ובפרט ששם מדובר סמוך למיתת רחל אמנו ולידת בנימין,

וכמו שכתב שם רש"י בד"ה ויהיו בני יעקב שנים עשר. וז"ל: מתחיל לענין ראשון, משנולד בנימין נשלמה המטה, ומעתה ראוים להמנות, ומנאן.

ולפי זה ראוי לכאורה הדבר להיכתב שם יותר מכאן.

ויש לתרץ דבפרשתנו כשהתורה מונה את כל השבעים נפש יוצאי ירכו, בניו ונכדיו של יעקב אבינו ע"ה, ומונה מי נולד מכל ארבע נשיו, כאן יותר ראוי לשבח את רחל אמנו ע"ה שהיא עיקרו של בית, אע"פ שממנה יש רק מיעוט מכל השבעים נפש.

ועוד יש לתרץ דבפרשת וישלח נאמר פסוק זה אחרי מעשה ראובן "וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן וַיִּשְׁכַּב אֶת בִּלְהָה פִּילֶגֶשׁ אָבִיו וַיִּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל", והפסוק מסיים "וַיִּהְיוּ בְנֵי יַעֲקֹב שְׁנֵים עָשָׂר", והוסיף שם רש"י באותו דיבור וכתב וז"ל: ורבותינו דרשו, ללמדנו בא, שכולם שוין וכולם צדיקים, שלא חטא ראובן (עכ"ל).

ולפי רש"י מיושבת קושיתנו, דהן אמת לביאור הראשון היה ראוי יותר להיכתב "אשת יעקב" לשבח את רחל אמנו ע"ה שהיא עיקרו של בית, בסמוך ללידת בנה בנימין ושעל ידי כך הושלמה המטה,

אך מאחר והפסוק בא גם ללמדנו שכולם שוין וכולם צדיקים, שלא חטא ראובן, לכן הניחה התורה את שבחה של רחל במקום אחר בפרשתנו, בכדי לא לפגום בצדקתו של ראובן שנראה שח"ו חטא, ובא הפסוק לומר שכולם שוין וכולם צדיקים, וראובן לא חטא.

והמוסר הנלמד מכך:

 שאין לשבח את האחד,

בזמן שזה יגרום לשני מיעוט בשבחו